סטיילינג והפקה: עדי בורג כפיר | איפור: רותי עדי | שיער: אור אוחנה | ע. איפור: בר יגודה
מאיה ורטהיימר, בת 28, היא נצר למשפחת התעשיינים המפורסמת. גדלה בכפר-ורדים, היישוב שהקים סבה סטף, סיימה לימודי משחק בניסן נתיב, שיחקה ב"אליפים" ומככבת ב"שבאבניקים". נשואה לאסף זמיר, סגן ראש עיריית תל אביב, ואוהבת את החיים.
השם ורטהיימר הוא גאווה או עול?
"זה שם מחייב, אין ספק, וכמובן שהוא מלווה לפעמים גם בדברים לא נעימים, כי קשה להכיל את הסיפור המשפחתי החריג הזה. אבל אני תמיד חשה גאווה עצומה בזכותו. זה שם משפחה שמגלם בתוכו עשייה מלאת תשוקה ותרומה משמעותית לצמיחה הכלכלית של מדינת ישראל. סבא ואבא שלי הם אנשים מלאי חזון, והצלחתם ממלאת אותי גאווה אמיתית".
איזה זיכרון ילדות מרגש אותך?
"בפעם הראשונה שחיקיתי את אבא שלי כילדה. נורא פחדתי ממנו שייעלב, אבל ראיתי פתאום שהוא צוחק ונרגעתי. הייתי בת ארבע, זה היה בסלון של דודה שלי, וזו הפעם הראשונה שהבנתי שהומור הופך רגעים מורכבים בחיינו למשהו טוב יותר".
עברת תאונת פגע־וברח בעבר, איך היא השפיעה על חייך?
"בדיעבד, על אף שהתאונה היתה טראומה רצינית עבורי, רק טוב יצא לי מזה. למדתי להכיר את הגוף שלי ולהבין כמה חשוב לי שהוא יהיה בריא. גיליתי דרך התאונה את היוגה ואת הכושר הגופני, והפכתי בזכותה להיות מדריכה ומאמנת".
מתי החלטת להיות שחקנית?
"ברגע שבו חיקיתי את אבא שלי. הבנתי שלהצחיק ולבדר מרגש אותי, ושזו הדרך שלי לתקשר עם העולם. כשצילמתי את 'אליפים' לא היה יום אחד שבו הרגשתי שאני קמה לעבודה. הדהים אותי שמשלמים לי כסף לעשות דבר שאני כל־כך אוהבת. הייתי שרה כל הדרך לעבודה. כשהייתי ילדה אבא שלי אמר לי פעם: 'את תדעי שמצאת את העבודה הנכונה ברגע שתשירי בדרך אליה'. עד היום, משחק זה הדבר שעושה אותי הכי מאושרת".
הפדיחה הכי גדולה שקרתה לך בחיים היא…
"הפדיחה הכי גדולה שהייתה לי קרתה כשהלכתי לפרמיירה של 'חטופים'. האקס שלי, אורי זלצמן, שיחק שם. היו בקהל קלייר דיינס ומנדי פטנקין שמשחקים ב"חטופים' האמריקאי' שאורי מאוד העריץ. הצעתי לו שאצלם אותו עם מנדי פטנקין, רק שניגשתי בכלל לשחקן אמריקאי אחר והתחננתי שיצטלם איתו. לא עזר כמה אורי ביקש שאפסיק, לא עצרתי ודרשתי שיצטלם עם אורי. הייתי בטוחה שהוא סתם נבוך מהמעמד והתעקשתי על תמונה. בכל זאת, זה השחקן שכל הזמן הוא סיפר לי כמה הוא מעריץ. אז הם הצטלמו, ורק אחרי שאותו שחקן עזב אורי הסביר לי שהכרחתי אותו להצטלם עם מישהו לא מוכר ושאין לו מושג עם מי הוא הצטלם. זה היה מביך".
מה היה התפקיד הראשון שלך בתעשייה?
"הדס ב'אליפים', על פי הספר של אסתר שטרייט־וורצל. זו סדרת נוער מדהימה. שיחקתי שם ילדה מעופפת וחנונית, שגדלה להיות אישה. מאד נהניתי לשחק אותה, והמון בני נוער ראו את הסדרה וכתבו לי. עד היום ילדים ונערים מזהים אותי ברחוב ומספרים לי כמה היא השפיעה עליהם".
איך היה לשחק את דבורה ב"שבאבניקים"?
"חלום! זו כנראה הדמות שהכי נהניתי לשחק עד היום. בכלל, 'שבאבניקים' היא סדרה מופלאה בעיניי, יש לה חשיבות אמיתית ביצירת שיח בין־מגזרי שמחבר בין דתיים לחילונים בצורה שלא נעשתה עד היום. הצוות מדהים – מהשחקנים, דרך הבמאי ואלירן מלכה ומאור זגורי וכל צוות ההפקה. זה בית ספר לטלוויזיה שלמדתי ממנו המון".
איך נכנסת לתפקיד נערה חרדית, תלמידת חכמים?
"עשיתי המון מחקר. ביליתי הרבה שעות עם הסטייליסטית עדי בורג, שהיא חברה שלי, ועם המשפחה שלה בגבעת־שמואל ובבני־ברק. העברתי יום במאה־שערים ובבית־שמש עם מנחם בומבך ומשפחתו, חבריו הנהדרים של אסף. קראתי הרבה וריאיינתי נשים פורצות דרך במגזר החרדי. נהניתי ולמדתי המון במסגרת ההכנות לתפקיד של דבורה".
אילו תגובות לתפקיד קיבלת במגזר החרדי?
"קיבלתי את כל סוגי התגובות, אבל בעיקר בעיקר פרגון ואהבה. גיליתי לתדהמתי שאחוזי הצפייה במגזר גבוהים מאוד, וכמעט כולם צופים ואוהבים את הסדרה. יותר מכול ריגשו אותי תגובות של נשים חרדיות שרואות בדבורה דמות פורצת דרך, שמוכיחה שיש מקום לתלמידות חכמות שחורגות ממסגרת התפקיד הסטנדרטי של נשים במגזר החרדי".
העובדה שאת ג'ינג'ית מגבילה אותך בקבלת תפקידים?
"אני לא חושבת על זה. בעיניי זה מצד אחד אולי מגביל אבל מצד שני פותח בכיוונים אחרים, אז אני לא מתלוננת. אני אוהבת להיות ג׳ינג׳ית. זה באמת אופי מיוחד. פעם אחת פחדתי כשהלכתי לאודישנים ל'דוקטור ליבי' – סדרה לילדים בהוט קידס. נבחנתי לתפקיד הברבי, וידעתי שזה לא יהיה קונבנציונלי לקחת בחורה ג’ינג’ית לשחק את הבלונדה האולטימטיבית. אז באתי לאודישן מוכנה עם תלבושת ורדרדה ואיפור מתאים, שיראו אותי ושלא יהיה ספק שברביות יכולות להיות ג'ינג'יות, וכך היה".
ביום החשוב בחייך, יום החתונה, בחרת ללבוש דווקא 'משכית'.
"התגאיתי ללבוש אופנה ישראלית ביום החתונה שלי. כנצר למשפחה של תעשיינים כחול-לבן, הזכות ללבוש שמלה שעוצבה פה בארץ הייתה גדולה, ובכלל אני חושבת שלמשכית תפקיד חשוב בהובלת ענף האופנה הישראלית. באופן כללי אני לובשת אופנה ישראלית הרבה מאוד וגאה בכך. יש כאן מעצבים מדהימים ויזמות כחול־לבן מעוררת השראה".
מה מאפיין בעינייך את האופנה הישראלית?
"כמו הרבה דברים אחרים בישראל, גם האופנה מושפעת מעירוב התרבויות שמאפשרת לה להיות ייחודית ולא מחויבת לקווים נוקשים. אני רואה פה המון דברים שלעתים קשים לעיכול בהתחלה, ואז הגאונות שלהם פורצת פתאום".
איזו דמות נשית היא מודל הערצה עבורך?
"זה אולי בנאלי, אבל באמת שאימא שלי היא האישה הנערצת עליי. לגדל חמישה ילדים ולטפח תוך כדי התנדבות כאחות בבית חולים, ובנוסף היא ציירת ומעצבת תכשיטים – זה לא צחוק. היכולת שלה לשלב בין כל הדברים ועדיין תמיד תמיד להיות שם עבורי, זה דבר מדהים. אני מאחלת לעצמי להיות אמא כמותה".
מה ישראלי בעינייך?
"השאלה הזאת. היא הכי ישראלית בעיניי".
בעלך הוא סגן ראש עיריית תל אביב, את רואה את עצמך בעתיד כאשת ראש העיר?
"אני אוהבת את אסף ורואה מקרוב את העבודה שהוא עושה עבור העיר, ומלאת הערכה. אלך אחריו לכל מקום. אם זה יהיה ראשות העיר ביום מן הימים, אז אהיה אשת ראש העיר, אבל קלישאתי ככל שזה נשמע אני רק רוצה שיהיה מאושר, ואיפה שהוא יהיה כזה – אהיה לצדו".
איפה תהיי בעוד עשר שנים?
"אני מאחלת לעצמי להיות קודם כול בריאה, כל השאר זה בונוס. ולהגשים חלומות שאני אפילו לא מעזה לחלום. ולהיות אמא, נשואה לאסף, לעשות תא משפחתי משלי ולהיות מוקפת באנשים שאני אוהבת. ולשחק בתפקידים משמעותיים ומאתגרים. ולהצליח לשלב את כל העולמות שאני אוהבת. זה החלום. וכמובן להמשיך להגיע לכמה שיותר לבבות, ולגרום לכמה שיותר אנשים לחייך ולצחוק. זה כנראה האיחול הכי גדול שלי".
