היצירתית – הפלייליסט של זואי
דמיינו לעצמכם שהייתם יכולים לשמוע את המחשבות של אנשים אחרים. עכשיו דמיינו שהמחשבות שלהם נשמעות לכם כמו שירים מוכרים. זה בדיוק מה שקורה לגיבורת "הפלייליסט של זואי".
זואי קלארק (בגילומה של ג'יין לוי המתוקה) היא מתכנתת בחברת הייטק. תקלה מוזרה במכשיר סי־טי שהיא נבדקת בו גורמת לכך שזואי מסוגלת לשמוע את המחשבות הפנימיות של הסובבים אותה, בצורת שירים. עכשיו היא צריכה להתמודד עם הסוד המוזר שלה, בנוסף לחייה המורכבים גם ככה.
בדומה ל"אקסית המטורפת", גם יוצרי "הפלייליסט" לא פסחו על עיסוק בנושאים לא פשוטים לעיכול. אביה של זואי מתמודד עם מחלה נוירולוגית נדירה שמוחקת אט־אט את יכולותיו לתקשר עם העולם, ורק מדי פעם מאפשר כוח העל החדש של זואי לאביה לבקוע מתוך קליפתו ולשיר לה על תחושותיו ופחדיו. במקביל, היא מתלבטת בין שני מחזרים, מתמודדת עם בוסית קשוחה (לורן גרהאם, הזכורה לטוב מבנות גילמור) ומנסה למצוא את הקול הייחודי שלה.
עונתה הראשונה של הסדרה עלתה רגע לפני פרוץ משבר הקורונה, בינואר 2020. העונה השנייה צולמה כבר במהלך המשבר ומשודרת בימים אלה.

הנוגעת – האקסית המטורפת
בעולם הציני שאנחנו חיים בו, לא קל להתרגל לעובדה שדמויות בסדרה פורצות בשירה בלי שום התראה מוקדמת. מי שיצליח לעשות את זה בכל זאת, יתענג על הפנינה הטלוויזיונית של "האקסית".
הרעיון שעומד מאחורי "האקסית המטורפת" הוא של מיוזיקל מצולם. הפסקול אינו מורכב מגרסאות כיסוי לשירים מוכרים, אלא כולל שירים מקוריים שנכתבו במיוחד לסדרה, והם חלק בלתי נפרד מהעלילה.
רייצ'ל בלום (שגם יצרה את הסדרה) מגלמת את רבּקה באנץ', עורכת דין מבריקה, שעוזבת את המשרה היוקרתית שלה במנהטן לטובת עיירה קטנה בקליפורניה, רק כדי לגור בסמוך לג'וש צ'אן, האקס שלה מגיל 16.
בזכות ציפוי הסוכר הקליל והקומי של "האקסית", מצליחים יוצרי הסדרה לעסוק בנושאים קשים ומורכבים כמו התמודדויות נפש ונטיות אובדניות. בלום היא כוכבת ענקית, שמצליחה ללהטט בין כישרון שירה אדיר וגילום דמות מורכבת, שונה מאוד מהגיבורה הטלוויזיונית הקלאסית, שאי אפשר שלא להתאהב בה.

הישראלית – השיר שלנו
בשנת 2003 הייתה נינט טייב הזוכה הגדולה בעונה הראשונה של "כוכב נולד". המפיקים טמירה ירדני ויואב צפיר זיהו מיד את הפוטנציאל האדיר של הסינדרלה הכריזמטית מקריית־גת והחליטו ליצור סדרת דרמה מוזיקלית יומית התפורה בדיוק למידותיה.
גיבורת "השיר שלנו" היא נינט לוי, צעירה מקריית־גת שמגיעה לעבוד במזנון של בן־דודה באקדמיה למוזיקה. עד מהרה מתגלה כישרון השירה של נינט, והיא משתלבת כתלמידת שנה א' לצד הנמסיס נועה שחר (בגילומה של אפרת בוימולד) ומושא האהבה שלה, זוהר להט (הלא הוא רן דנקר, בהופעת הבכורה שהזניקה את הקריירה שלו).
השילוב של נינט בשיא תהילתה עם דרמה קצבית, משעשעת ומותחת לפרקים הפך את "השיר שלנו" ללהיט. לפניה ואחריה פנו הסדרות המוזיקליות בעיקר לבני נוער (החל מ"לא כולל שירות" ועד "כפולה", בכיכובה של נועה קירל), אבל "השיר שלנו" פנתה לכולם, או נכון יותר – לאלו מאיתנו שיכולים להניח לרגע את הציניות בצד וליהנות מ־45 דקות של אסקפיזם קליל ומשעשע.

הצבעונית – גלי (GLEE)
ריאן מרפי הוא אחד היוצרים האמריקנים הפורים, היצירתיים והצבעוניים ביותר של השנים האחרונות. הוא מלהטט בכישרון בין קולנוע ("לאכול, להתפלל לאהוב") וטלווויזיה, ובין ז'אנרים שונים: דרמה, אימה, קומדיה וסדרות מוזיקליות.
"גלי" (GLEE) הייתה אחת ההצלחות הגדולות של מרפי. היא עלתה לאוויר בשנת 2009, ונמשכה שש עונות. הסדרה מספרת את סיפורה של מקהלת בית הספר התיכון מקינלי באוהיו, המורכבת מקבוצת נערים ונערות – חלקם מתחתית הסולם החברתי, אחרים מצמרתו, אבל כולם חולקים תשוקה אמיתית למוזיקה ולבמה.
השירים בסדרה – קאברים ללהיטים מוכרים מהעבר ומההווה, לעיתים קרובות בגרסת "מאש־אפ" (הלחם של שני שירים) – הופכים את הצפייה ב"גלי" לחוויה שונה ומיוחדת. נכון, היא עדיין עוסקת בנושאים הקלאסיים שאף סדרת נעורים אינה שלמה בלעדיהם: רומנים ושיברונות לב, מלחמות החנונים בפופולריים ויחסי הורים־מתבגרים. אבל השירים האהובים והמוכרים והכישרונות האדירים של כוכביה (בעיקר ליה מישל המופלאה בתפקיד הסולנית וכוכב ברודווי מתיו מוריסון בתפקיד המורה), הם הסיבה האמיתית להצלחה שלה.

הנוסטלגית – תהילה
בלתי אפשרי לכתוב על סדרות מוזיקליות בלי להזכיר את המלכה־האם, "תהילה". בשנת 1983, כשהיה כאן רק ערוץ אחד, הצטרפנו לעלילותיהם של המורים והתלמידים בבית הספר התיכון לאמנויות הבמה בניו־יורק של שנות השבעים.
לצד הקטעים הדרמטיים (עם לא מעט אלמנטים קומיים), הסדרה הייתה משובצת בקטעי מוזיקה, שירה וריקוד מרהיבים וסוחפים. שיר הנושא של "תהילה", בביצועה של איירין קארה, הפך ללהיט ענק והשורה ששובצה בתוכו, ונאמרת במקור על ידי המורה למחול לידיה גרנט, "אתם רוצים תהילה? ובכן, לתהילה יש מחיר, וכאן אתם מתחילים לשלם. בזיעה", הפכה למשפט־מוטיבציה פופולרי.
40 שנה מאוחר יותר, "תהילה" עדיין מציפה געגועים בליבם של הוותיקים מספיק כדי לזכור אותה. מי יכול לשכוח את לירוי הרקדן עוצר הנשימה, את לורי הצ'לנית המחוננת או את ברונו הפסנתרן הרגיש, שהצליחו להכניס לסלון שלנו את קסם המוזיקה והבמה, עם ניחוח של מנהטן הרחוקה.
