מאז 2017, אז עלתה לאוויר תוכנית הדוקו־ריאליטי "הבוזגלוס", הפכה משפחת בוזגלו ממשפחה המוכרת בעיקר לחובבי הספורט, לכזו המוכרת כמעט בכל בית במדינה. בחמש העונות שכבר שודרו למדנו להכיר טוב יותר את ארבעת האחים־הכדורגלנים ואת בנות זוגם, כשמעל כולם שולטים ביד רמה יעקב בוזגלו, ראש השבט שפיו אינו מפסיק להפיק מרגליות, ואשתו חני. "האמת היא, שכשהציעו לנו את התוכנית לא כל כך האמנתי בזה, כי אנחנו לא שחקנים, אבל מתברר שאנחנו כל הזמן לומדים להכיר את עצמנו מחדש. בעונה הראשונה סגרו איתנו על 25 פרקים, אבל כבר אחרי עשרה התחילו לשבור את הראש איך ולאן הם יכולים לקחת אותנו, והנה, אנחנו כבר מתקרבים לצילום הפרק המאה בעונה השישית, והשביעית כבר באופק. מי יודע, אולי בסוף נהיה כמו היפים והאמיצים", צוחק יעקב. "הצילומים מתקיימים כל הזמן, אבל בגלל שאנחנו חמש משפחות ובכל פעם אחת אחרת מצולמת, זה לא כזה אינטנסיבי. אנחנו משחקים בסדרה את עצמנו, והסיפורים נבנים מהמציאות שלנו. אנחנו חיים את החיים שלנו בצורה הכי רגילה ונורמטיבית, ובאופן טבעי בין לבין יש הכול מהכול – מריבות, צחוקים ובכי".
היה משהו שביקשו ממך בהפקה ולא הסכמת לעשות?
"מעולם לא, כי אני משחק את עצמי ואין פה המצאות. לפעמים החדירה לפרטיות יכולה קצת להימאס אבל בכל דבר יש גם את הצד הפחות טוב. בכל מקרה מה שאתה רואה בסדרה זה אנחנו, לטוב ולרע. חשוב שיֵדעו שאנחנו עושים הרבה מעבר לתוכנית הטלוויזיה, גם הבנים, גם הכלות, שכל אחת מהן היא אשת קריירה, וגם חני אשתי, שהיא ציירת נהדרת ומוכשרת, שהתחלתי לקדם ולשווק בשנים האחרונות".
מי שהפך לכוכב בחודשים האחרונים הוא בנו של יעקב, אסי, שב־17 שנות קריירה ככדורגלן מקצועי, ממנה פרש לפני שנתיים, לא קיבל כזו תשומת לב כמו בשנה האחרונה, לאחר שזכה בעונה של "הישרדות וי־אי־פי", שזיכתה אותו בפרס של מיליון שקל ובמעמד של כוכב הרגע. "זה לא דבר פשוט, לקבל תשומת לב כזו גדולה במכה אחת", קובע יעקב. "אני מדבר איתו כל יום, בעקביות ובהתמדה, על הצורך להישאר עם הרגליים על הקרקע, לא משנה כמה חיבוק דוב הוא מקבל ברחוב. בעונה הבאה בהישרדות ישתתף אוהד, הבן הבכור שלי, יחד עם הגרושה שלו. אנחנו פשוט לא מפסיקים לייצר עניין".
לכתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– יציאה לחופשי: סרטים מומלצים ברוח חג החירות
– אחד על אחד: ראיון עם אריה מליניאק
– סיפור ההישרדות בשואה הנעלמה של יהודי צפון אפריקה
גם יעקב עצמו השתתף בשנה שעברה בדוקו־ריאליטי נוסף, בשם "עוד ניפגש" ששודר בכאן 11 ועסק בחמישה חילונים שבן משפחתם חזר בתשובה, והם מתועדים כשהם מנסים לחדש את הקשר איתו. "הייתי חבר פאנל באחת מתוכניות הטלוויזיה, דיברו שם על כפייה דתית, ואני סיפרתי על אחי יהודה, שהפך לחרדי ושאני כבר לא מדבר אתו שלושים שנה. למחרת כבר כל המצלמות היו אצלי בבית", הוא משחזר. "האמת שאני לא האמנתי בתהליך שם למרות שהלכתי עליו. מעולם לא רבתי עם אחי, להפך, תמיד נשארנו אחים בנשמה, אבל לא אהבתי שהוא מנסה לכפות על אחיו הגדול את דרך החיים שלו, לא הסכמתי לזה והתרחקתי ממנו בצורה נעימה. אני אוהב אותו ורציתי בקרבתו אבל הלכנו לדרכים אחרות וכיבדתי את זה". בפועל, בתוכנית עצמה לא רואים את יהודה או אפילו תמונה שלו, לא מוזכר שמו, וכשיעקב הולך לפגוש אותו בפרק המסיים, הוא הולך לבדו וחוזר לבדו לספר על החוויה. "זה קרה בגלל לחצים שהפעילו עליו בתוך המשפחה שלו", הוא נזכר. "כשנפגשנו התרגשנו, התחבקנו, התנשקנו ובכינו, אבל זה לא הגיע למצב שחידשנו קשר ושהמשפחות עכשיו יעשו ארוחות משותפות, ממש לא. בפעם האחרונה שהיינו בקשר הייתי בן 32, ולשנינו היו שני ילדים. היום לי יש ארבעה ולו שבעה, לי 13 נכדים ולו 15, והם ימשיכו לא להכיר אחד את השני. למרות שאנחנו אחים וזה לא צריך לשנות, בפועל אנחנו חיים בעולמות אחרים לגמרי, ובמקרה הזה המציאות חזקה מכל דמיון".
קריירה מפוספסת
עולם הדת אינו זר ליעקב בוזגלו. הוא נולד במאי 1957, בשכונת הקטמונים בירושלים, למשפחה דתית בת 11 נפשות. "עד גיל 13 הייתי מאוד דתי ולמדתי בכל יום בישיבת דיסקין בירושלים", הוא מספר. "בשבועות האחרונים הרבה דברים מהילדות מציפים אותי, בגלל החשדות לכאורה כנגד יהודה משי־זהב. זה החזיר אותי לימים בישיבה, כשראיתי בעיניים שלי מולי ניצול מיני של ילדים מטעם מבוגרים שניהלו שם את המקום. המזל שלי היה שהייתי ילד מופרע וחזק, ופחדו להתקרב אליי ובצדק, כי אוי ואבוי מה שהיה קורה להם. כל מה שחוויתי שם גרם לי לסלידה מהדת, ובגלל זה עד היום אני לא יכול לראות או לשמוע על העולם הזה. זה גם מה שהוביל אותי לעזוב את הישיבה". את הנחמה מצא בוזגלו בעולם הכדורגל. "עד גיל 13 שיחקתי בשכונה אבל אז הצטרפתי להפועל ירושלים. הייתי שחקן מאוד מוכשר וכולם ניבאו לי עתיד מזהיר בענף. יכולתי לשחק בכל אחד מהתפקידים והייתי מאוד מהיר עם שליטה אבסולוטית בכדור", הוא מספר. "יחד עם זאת, אבא שלי אף פעם לא בא לראות אותי משחק, אפילו בשכונה. הוא היה מאוד דתי וכשהייתי אומר לו שאני הולך לשחק הוא היה אומר – 'בשביל מה לך, לא חבל? אתה תקבל מכה, אתה תיפצע'. הוא לא הבין מה זה. בגיל 16 עליתי לבוגרים בירושלים, התחלתי לכבוש שערים והפכתי לכוכב, והתחננתי בפניו שיבוא פעם אחת ברגל לראות אותי אחרי התפילה. הטעות שלי הייתה שברגע שהוא הסכים לבוא, הזמנתי אותו למשחק דרבי. סידרתי לו כיסא בצידי המגרש ליד היציע של אוהדי בית"ר, ואיך שנכנסתי עם כל הקבוצה בריצה למגרש, כל היציע שלהם התחיל לקלל אותי יחד במילים קשות. ואז הוא קם, הסתובב ויצא מהאצטדיון, ועד עכשיו התמונה הזו משחקת לי בראש. הוא לא ראה אותי בחיים בועט בכדור וזה מלווה אותי ומצער אותי עד היום. אני לא אשכח את זה בחיים".
בוזגלו החל לשחק בקבוצה הבוגרת של ירושלים ב־1975, הוא נחשב לכישרון גדול, אבל גם לכזה שמרבה בעימותים מול מאמנים ויריבים למגרש. ב־1979 רכשה אותו הפועל תל־אביב ב־700 אלף לירות, סכום עתק חסר תקדים בכדורגל הישראלי של אותם ימים. בעונה השנייה במדי הפועל זכה עם האדומים באליפות המדינה. ב־1981 עבר בוזגלו להפועל לוד, ששיחקה בליגה השנייה, שם הפך לאחד מכוכבי הקבוצה, עזר לה לחזור לליגה הבכירה ולהניף גביע היסטורי ב־1984. אחרי חזרה לעונה בקבוצת ילדותו בירושלים, עבר בקיץ 1986 ליריבה העירונית בית"ר. "באותן שנים, בכל עונה בית"ר הייתה מאוד קרובה לזכייה באליפות אבל לא הצליחה. באחד הימים הגעתי לבית קפה שבו ישבו ליד שולחן אברם לוי, מנהל הקבוצה, עם אלי אוחנה ואודי אשש, וזרקתי להם בהתרסה שבלי יעקב בוזגלו בית"ר לא תיקח אליפות בחיים, והלכתי הביתה. בערב לוי התקשר אליי ואמר לי שרוצים שאחתום בקבוצה, וזה מה שקרה". ובאמת, בסיום העונה היחידה שבה שיחק בבית"ר, זכתה הקבוצה באליפות היסטורית. "לא הייתי שחקן דומיננטי באליפות הזו והאמת שבכלל לא הייתי שלם עם המעבר הזה. גדלתי ביריבה הגדולה הפועל, רציתי מאוד לשחק במכבי תל־אביב ועד היום אני לא מבין איך הלכתי על זה", הוא מכה על חטא. "עונה אחרי שיחקתי עוד שנה, בבית"ר רמלה, ובגיל 31 פרשתי מכדורגל. היו לי כל הנתונים להגיע הרבה יותר רחוק, ועד היום אני מצטער שלא הייתי מקצוען בנשמה, מה שמאוד פגע לי בקריירה. אני בטוח שאם היה לי אבא שהיה מלווה אותי כמו שאני ליוויתי את הילדים שלי, הייתי מגיע לפסגות אחרות לגמרי". לאחר הפרישה התנתק בוזגלו לחלוטין מעולם הכדורגל. "הייתי פגוע, נגעלתי מהענף ובמשך תקופה ארוכה לא רציתי לראות ולשמוע על המשחק הזה", הוא מסביר. "חני ידעה שאני נגד, ורשמה את אוהד ואסי לשחק במחלקת הנוער של הפועל ירושלים בלי לשאול אותי. יום אחד כשהלכתי ברחוב עצר אותי מישהו והחמיא לי ששני הילדים מככבים שם – לא ידעתי בכלל על מה הוא מדבר. ואז באתי לראות אותם, הם באמת כיכבו ומאוד אהבתי את מה שראיתי, אז התחלתי לאמן אותם בעצמי. הייתי מאוד קשוח איתם ולא ויתרתי להם על כלום. הייתי נכנס בהם ומעיף אותם באוויר, לא משנה כמה הם בכו וצעקו. אמרתי להם שעד שהם לא ינצחו אותי הם לא יהיו שחקנים".
הייתי שחקן מאוד מוכשר וכולם ניבאו לי עתיד מזהיר בענף. יכולתי לשחק בכל אחד מהתפקידים והייתי מאוד מהיר, עם שליטה אבסולוטית בכדור
היהלום שבכתר
בינואר 1988, נולד ליעקב וחני בן שלישי, מאור, שהפך מהר מאוד ליהלום המשפחתי. "כבר בגיל חמש כשראיתי אותו משחק, ראיתי את ההבדל בינו ובין האחרים. היה לו מגע אחר בכדור, שליטה נהדרת ותשוקה גדולה להתאמן ולשחק", הוא מתאר. "הוא היה ילד, ורק היה צריך להכין אותו מבחינה מנטלית להיות הדבר הבא בכדורגל הישראלי. סימנתי אותו בגיל צעיר והטמעתי את הבחירה הזו אצל כולם, כולל האחים שלו. לא סתם אמרתי לאורך השנים שהוא ענק, בשביל לקבל ממני מחמאה אתה צריך להיות כישרון אמיתי". ובאמת, אחרי שנים שבהן עבר בין חמש מחלקות נוער, ולאחר שהתגבר על קשיי התאקלמות במעבר לגיל הבוגרים, פרץ מאור מבחינת מקצועית בעונת 2007/8 במדי בני סכנין, והפך לאחד הכדורגלנים הישראלים הבכירים. הוא שיחק שלוש עונות במכבי תל־אביב, שנתיים בבלגיה, והיה אחד הגורמים שהחזירו את הפועל באר־שבע לצמרת הענף, לאחר שעזר להוביל אותה לזכייה בשתי אליפויות ולהופעות יפות באירופה. בנוסף, כיכב לאורך השנים בנבחרות הצעירות ורשם 23 הופעות בנבחרת הבוגרת. לצד זה, סבלה הקריירה שלו מפציעות קשות ומורכבות, בעיקר בשנים האחרונות, שבהן קרע פעמיים את רצועות הברך. את העונה הקודמת פתח במדי הפועל תל־אביב, אך בסיומה שוחרר מהקבוצה ומאז מתנהל בין הצדדים הליך משפטי, כשהוא יושב בבית ולא משחק. "בהפועל מאוד פגעו במאור, אבל כשהם היו במצב מקצועי קשה העונה והציעו לו לחזור לשחק, בתנאי שיסיר את התביעה, הוא סירב בכל תוקף. הוא הציע להגיע איתם להסדר ואפילו לשחק בחינם עד לסיום העונה אבל הם סירבו", מאשים בוזגלו. "לפני שחתמנו שם התלבטנו בין הפועל ובין עוד קבוצה (מכבי חיפה, ד"מ), אבל התחושה שלי הייתה שהם מתייחסים אלינו בזלזול והחלטנו ללכת לכיוון אחר. יכול להיות שגם האגו שלי היה מעורב כאן ובסופו של דבר טעיתי בבחירה ולקחתי על זה אחריות. הפועל תל־אביב של היום לא מזכירה את הימים הגדולים של המועדון הזה, וכנראה הכתובת הייתה על הקיר אבל לא קראתי נכון את האותיות. בכדורגל צריך הרבה קור רוח ועצבי ברזל וזו בהחלט תקופה לא פשוטה, אבל נעבור את זה".
לאורך השנים נשמעה ביקורת בנוגע להתנהלות של בוזגלו, שפוגעת מקצועית בבנו, ביקורת שעד היום הוא דוחה בתוקף. "שנים ארוכות מכפישים אותי ומשייכים אותי לדברים שהם בכלל לא אני", הוא טוען. "מעולם לא דיברתי עם מאמן על הרכב הקבוצה או שאלתי למה הוא מוציא את הבן שלי. היו פעמים, כמו בתקופה בבאר־שבע, שיצאתי מהאצטדיון אחרי שזה קרה, וההנהלה חשבה שאני מסית נגדם את הקהל, אבל זה לא נכון וגם אף אחד שם לא דיבר איתי. אם היו עושים את זה הייתי מבין לפחות את הכעס שלהם. לאורך השנים אמרו עליי הרבה דברים פוגעניים מתוך אינטרסים שאנשים אחרים ביקשו לקדם, ועד היום אנשים שמדברים איתי אומרים לי שאחרי חמש דקות הם שינו את הדעה שלהם עליי". ועדיין, במהלך שהפתיע רבים, הודיע מאור באוגוסט האחרון כי הוא ואביו הפרידו כוחות מבחינה מקצועית, ושיעקב אינו מייצג אותו יותר. "זו הייתה סוג של החלטה משותפת, למרות שבהודעה הוא לקח את זה על עצמו. אחרי 50 שנה בענף הכדורגל אין מה לעשות, קצת מתעייפים, והפרידה הזו באה לי די בקלות, זה לא משהו שהתאבלתי עליו. ליוויתי את הקריירה של כל ארבעת הילדים שלי וגם את שלי עצמי, וזה התחיל להיות כבר יותר מדי", הוא מסביר. "היום, כשמאור מחוץ למשחק, חסר לי לראות את המגע שלו בכדור, את המסירה, את השערים, אני מתגעגע לזה למרות שכבר השלמתי עם המצב. היו לי איתו הרבה שנים של נחת, בשנים האחרונות קצת פחות בגלל הפציעות, אבל הייתה לו קריירה יוצאת מהכלל".
לאחרונה המלצת לו לפרוש, הוא רק בן 33, לא קצת מוקדם בשבילו?
"כשאתה מסתכל על מבנה הגוף שלו, על היכולות ועל הרמה בארץ, אז יש לו עוד שבע־שמונה שנים לפחות. אבל כשמסתכלים על התיק הרפואי, אחרי שהוא עבר את הפציעות הכי קשות שאפשר לעבור בענף הזה, כאלה ששחקנים אחרים כבר היו פורשים מזמן בגללן, אז הדברים לא מובנים מאליהם. כרגע הוא מתאמן, ובמאי הקרוב הוא זה שיקבל החלטה לאן פניו מועדות. מאור הוא כוכב וזה יתבטא גם בדברים שיעשה בפרקים הבאים בחיים שלו. כל מי שמכיר אותו יודע איזה ילד חיובי וטוב הוא. אני גאה בו ואתמוך בו בכל החלטה ובכל מצב".
שנים ארוכות מכפישים אותי ומשייכים אותי לדברים שהם בכלל לא אני. מעולם לא דיברתי עם מאמן על הרכב הקבוצה או שאלתי למה הוא מוציא את הבן שלי
מה דעתך על מצבו של הכדורגל הישראלי בימינו?
"הכדורגל בארץ מאוד משעמם והרמה פשוט שואפת לאפס. הכדורגלן הישראלי הפך לרובוט, בלי טכניקה גבוהה, בלי יכולת כדרור, עצירה או הרמה מיוחדת. כל מה שקורה מקרי לחלוטין, ולפעמים לשחקן יש איזו הברקה ומיד הופכים אותו למראדונה. אני אוהב לראות כדורגל אטרקטיבי, לא משחק שכולו מסירות קדימה, לרוחב ולאחור. בתקופה שלי הייתי לוקח כדור ברחבה שלי ומכדרר אותו עד לרחבה של היריבה, היום מישהו חוטף כדור, ואז מתחילים להתמסר חצי שעה ואפילו לא עוברים את החצי, זה משעמם. בגלל זה ובגלל שמאור לא משחק, אני כבר ממש לא אובססיבי לכדורגל כמו שהייתי קודם וכמעט לא רואה משחקים. הסיבה היחידה שאני עוד מתעניין היא בזכות בן הזקונים שלי אלמוג, שמשחק בבני־יהודה. כואב לי על מצב הקבוצה שלו אבל אני מקווה שהדברים ישתפרו עבורם בפלייאוף התחתון".
מה לדעתך צריך לעשות כדי לשפר את מצבו של הכדורגל בישראל?
"חייבים להכשיר כאן מאמנים, אבל עוד קודם את בעלי הקבוצות, שמחליטים היום הכול למרות שאין להם מושג. הם קובעים למאמנים את הסגל ואת ההרכבים, והכול מתנהל בצורה הפוכה ולא נכונה, מה שמוביל לרמה הנמוכה שאנחנו רואים".
בפעם היחידה שאבא שלי הגיע לראות אותי משחק סידרתי לו כיסא ליד היציע של אוהדי בית"ר. איך שנכנסתי למגרש כל היציע שלהם התחיל לקלל אותי יחד. הוא קם, הסתובב ויצא מהאצטדיון
איפה אתה בוויכוח האם לתת לאייל ברקוביץ' הזדמנות כמאמן נבחרת ישראל?
"אם מחזיקים מברקוביץ' כשחקן הכי גדול שהיה פה אי פעם, צריך ללכת עם הרצון שלו ולתת לו הזדמנות כמאמן הנבחרת. אין סיבה שלא. זה גם לא אפשרי שבכל פעם שיחפשו מאמן יעלה השם שלו כמועמד. כבר המון שנים מנסים להצליח עם הנבחרת וזה לא קורה, אז לא יקרה כלום אם ייתנו לו הזדמנות, יעזרו לו להצליח כמה שאפשר, והלוואי שזה יקרה. אי אפשר להשאיר אותו בסימן שאלה כל הזמן ולהעביר אותו בוועדות, צריך לכבד אותו. אם הוא ייכשל חלילה הוא ילך הביתה ולא נשמע על זה יותר".
בדרך למוזיאון וללובי
דמותו הצבעונית של יעקב בוזגלו הפכה לחיקוי משעשע בתוכנית הספורט הסאטירית של ערוץ הספורט "בובה של לילה" בגילומו של השחקן אסי ישראלוף. "כשפגשתי את אסי שאלתי אותו מאיפה הוא מכיר אותי שהוא יכול לחקות אותי. הוא סיפר לי שהוא עבד על זה במשך שישה חודשים, עקב אחריי, ראה אותי מדבר, ולדעתי זה יפה שהוא השקיע ככה. החיקוי שלו נחמד מאוד", הוא מחמיא. בנוסף, לפני כמה שנים הוציא בוזגלו ספר, המגולל את סיפור חייו, שמכר יותר מ־25 אלף עותקים, וגם הקים סוכנות בשם "הילד ענק" – ביטוי שהרבה להשתמש בו בנוגע לבנו מאור – סוכנות שמלווה כדורגלנים צעירים בתחילת דרכם. "אני מלווה את הילדים שכבר אצלי בסוכנות ולא לוקח אחרים, ואני אולי פחות פעיל, אבל עדיין עוקב אחריהם, נמצא איתם ונותן להם את מה שהם צריכים". בנוסף, הסתבך בוזגלו לפני כמה שנים בתביעת דיבה, שהוגשה מצידו של כתב ערוץ הספורט מוטי פשכצקי והפכה לסאגה שלמה. "בסופו של דבר שילמתי לצערי הרבה כסף והשארתי את זה מאחוריי".
איך עוברת עליך השנה האחרונה תחת משבר הקורונה?
"זו שנה קשה באופן כללי, עם הרבה ישיבה בבית ובלי לראות את הנכדים. אני כבר בגיל שצריך כבר להישמר בו מכל משמר, בטח שאני מעשן כבד ונמצא בסיכון".
על מה אתה חולם?
"שאשתי חני תקבל הכרה כאמנית מצליחה. בזכותה עשיתי הסבת מקצוע, אני מנהל ומשווק את הציורים המקסימים שלה, כיף לי לעבוד איתה וזה נותן לי רוגע. חשוב לי מאוד שנכניס לפחות ציור אחד למוזיאון תל־אביב, ובתקווה גם למוזיאון ישראל בירושלים. אני גם מנסה לפתח פרויקט בכניסה לבניינים גדולים בארץ, שבלובי תהיה תערוכה מתחלפת של היצירות שלה. שהילדים לא יגדלו רק על אופניים וכדורגל, שיראו גם קצת אמנות. בנוסף, על הדלת כבר מתדפקים הנכדים שלנו, שכמה מהם מאוד מוכשרים בכדורגל, ומי יודע, אולי אחזור לפרק שלישי בענף".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני גאה שיש לי אחלה משפחה, שהם קודם כול בני אדם, עם ילדים מקסימים, כלות נהדרות, 13 נכדים ועוד אחד בדרך. אני בנאדם שתמיד מצפה לעתיד טוב יותר, אבל בגלל מי שמוביל אותנו במדינה כרגע, אני מאוד מוטרד מהעתיד כאבא וכסבא. אני לא אוהב שקרנים ומרגיש שאיבדנו את כל הערכים והמוסר שגדלנו עליהם בדור שלי. מצער אותי שהרבה אנשים בישראל, שקיבלו את המדינה הזו בירושה, לא מבינים את חומרת המצב שבו אנחנו נמצאים. האושר כרגע רחוק ממני, אני מאוד מודאג ואני בשתיים".
