בחודש פברואר האחרון, במקביל למבצע החיסונים בישראל ולהגבלות ההולכות ומחמירות שהוטלו באירופה, שיחקה נבחרת הכדורסל של ישראל בעיר גליביצה בפולין, במסגרת טורניר ההעפלה לאליפות אירופה בכדורסל. המשחקים התקיימו במתכונת "בועה", עם הנבחרת המקומית ונבחרות ספרד ורומניה. כלל שחקני הנבחרות ואנשי הצוות שהו בבידוד במלונות, שמהם יצאו רק לאימונים ולמשחקים, שהתקיימו כמובן ללא קהל. הם לא באו במגע עם המקומיים, ולא התקיים מגע בין הנבחרות. לדברי אורי מייזלמן, מדריך ותיק של משלחות נוער לפולין, זוהי ההוכחה שניתן לקיים, גם תחת מגבלות הקורונה, את המסעות שנמצאים בהקפאה עמוקה כבר למעלה משנה.
"יצאתי לקרוב למאה מסעות, ובעיניי אין לזה תחליף. לא להכנה של חודשים ולעיסוק בעולם התוכן של השואה, ולא לנסיעה פיזית, לשבוע של ההתנתקות ועיסוק בשאלות האלה,
לביקור במקומות עצמם"
"המסע לפולין דומה לבועה הרבה יותר מנסיעה לדובאי, יוון או קפריסין", מסביר מייזלמן. "חברי המשלחת כמעט לא פוגשים את האוכלוסייה המקומית. הם שוהים בנפרד במלונות, לא עולים על מוניות ונמצאים גם ככה תחת אבטחה הדוקה. אפשר לדאוג שהמקומיים שכן באים במגע עם המשלחת, כמו נהג האוטובוס והמדריך המקומי יהיו מחוסנים, ואפשר לייצר מתווה. דיברתי עם הרבה מאוד אנשים בתחום הרפואי, גם בכירים מאוד, שאומרים שאין שום מניעה לנסוע לפולין ומוכנים לתמוך בזה".
דור אבוד
בשנה רגילה יוצאים לפולין, על פי ההערכות, עשרות אלפי בני נוער בשתי עונות מרכזיות – סתיו ואביב. על פי הערכת מרכז המחקר והמידע של הכנסת, בדו"ח שפורסם בנושא בחודש מאי אשתקד, בשנת 2020 היו אמורים לצאת לפולין כ־45 אלף בני נוער. מייזלמן מעריך כי בשל הקורונה נמנעה יציאתם של כמאה אלף בני נוער, ולמעשה שתי שכבות שלא יֵצאו לפולין, כולל בעונת האביב הנוכחית ובקיץ הקרוב. לדבריו, מדובר ב"דור אבוד". "זה סופר דרמטי בעיניי", הוא מצהיר, "גם לי יש הרבה מאוד ביקורת על דברים מסוימים בתחום המסעות לפולין. ועדיין אני אומר בצורה ברורה כאיש שטח: יצאתי לקרוב למאה מסעות, ובעיניי אין לזה תחליף. לא להכנה ארוכה של כמה חודשים ולעיסוק בעולם התוכן של השואה, ולא לאקט הפיזי של לנסוע לשבוע, להתנתק, לעסוק בשאלות האלה, ללכת למקומות עצמם, לייחד פרק זמן בשביל זה".
מייזלמן, שמוביל מסעות מטעם תנועת הנוער העובד והלומד ומטעם מרכז ההדרכה "המעורר" של תנועת דרור ישראל, מביע חשש כי התקופה ללא המסעות פשוט תנוצל לביטולם הסופי. "התקופה הזו הוציאה מכל החורים את כל מתנגדי המסעות לפולין, ודווקא עכשיו, כשאין מסעות, פתאום הקולות הללו התעוררו".
"תחום המסעות לפולין נזנח, ובסוף זה יכול להוביל לחיסול המפעל החינוכי הזה, שבעיניי אין כמוהו, וברגע שהוא לא יהיה – השואה, בהרבה מאוד מהאופנים שבהם אנחנו זוכרים אותה,
לא תיזכר יותר"
לדבריו, בניגוד לנושאים כמו הטיסות לדובאי או להבדיל לאומן, למסעות לפולין אין לובי במוקדי קבלת ההחלטות. "בתקופה הזו אף אחד לא מרים את הקול הזה, ואומר שכאשר תרד התחלואה בפולין יחזרו המסעות. בהתחלה לא היה אפשר לצאת מהארץ, אבל כבר חודשים זה מתאפשר. אפשר היה לנסוע לדובאי כי מישהו דאג לזה מבחינה פוליטית, בקרוב יהיה אפשר לצאת ליוון ולקפריסין כי מישהו עובד בזה. לעולם תנועות הנוער, שנפגע מאוד לאורך תקופה ארוכה בשל ההגבלות, היה לובי חזק. והרבה אנשים בתחום הפעילו לחץ, ובסוף אישרו מתווה חזרה מסודר, כולל טיולים.
צילום: באדיבות המצולם
"תחום המסעות לפולין נזנח, גם כי אנשים מכירים פורמט אחד ולא יודעים לשנות אותו, גם כי למערכת החינוך קשה לראות יום קדימה כשכל הזמן משתנים מתווים, אבל בסופו של דבר אף אחד לא זועק את הזעקה הזו, ובסוף זה יכול להוביל לחיסול המפעל החינוכי הזה, שבעיניי אין כמוהו, וברגע שהוא לא יהיה – השואה, בהרבה מאוד מהאופנים שאנחנו זוכרים אותה, לא תיזכר יותר".
איתן קנטמן, תלמיד כיתה י"ב בישיבה התיכונית בנחלים, מבין כי כבר לא יֵצא לפולין בתקופת התיכון. "זה משהו שהכינו אותנו אליו כל כיתה י"א", הוא מספר, "מאז שהגענו לישיבה בתחילת השנה שעברה היו דיבורים על המסע לפולין, כמה הוא חשוב וכמה רוצים שכולם יֵצאו וכמה זה דבר שמחולל שינוי בנפש ובחשיבה על מה זה העם היהודי. ויום אחד פשוט נפל האסימון שזה לא יקרה לנו, כבר לא נצא לפולין".
עם ירידת התחלואה והחיסונים, נראה לך שיש סיכוי שבכל זאת תצאו בקיץ?
"המצב הוא שרוב הנוער בגילנו מחוסן, אצלנו בשכבה כמעט כולם מחוסנים. אני חושב שכן צריך לעשות מאמץ ולאפשר לפחות למחוסנים לטוס. לדעתי זה משהו מאוד חשוב שנער יחווה, אני מאמין שבמסע לפולין מתחברים לעם היהודי ולמקום שממנו באנו. יש קצת אופטימיות עכשיו כשאנחנו מחוסנים, אבל אני לא מאמין שזה יקרה בסוף".
גם תמר (שם בדוי), תלמידת י"ב באולפנה באזור ירושלים, מספרת כי כל ההכנה שעשו בשנה שעברה אבדה. "באולפנה שלנו לא יוצאים באופן קבוע, וכשהחלטנו שאנחנו רוצות לנסוע עשינו את כל ההכנה לבד, עבדנו על זה כל השנה שעברה לקראת הנסיעה בקיץ, ואז הכול התבטל. בקיץ הקרוב כבר יש סמינריונים לשירות הלאומי והכנות לשנה הבאה, וגם אם תהיה אפשרות זה לא יקרה".
הפוליטיקה של השואה
מייזלמן מסביר כי אם בכל זאת רוצים להיערך להחזרת המסעות בקיץ הקרוב, צריך להתחיל לעבוד על זה בהקדם האפשרי. "יש בתי ספר מכל המגזרים עם מסורות של מסעות במשך עשרות שנים, שהדבר הזה הוא בדמם, אבל זה פשוט לא מעניין אף אחד. בדרג הפוליטי אין לזה לובי".
לדבריו, יש אפשרות טכנית להחזיר את המסעות בקיץ הקרוב, על אף הקשיים. "צריך 'לעבוד בזה'. לפרסם מכרז מהיר לזכיינים – סוכנויות הנסיעות, חברות המסעות, מדריכים וכולי – צריך להכין מתווה רפואי שמתאים את המסעות לתקופת הקורונה, להגדיר איך תיראה הבועה, איך ייראו המסע והשהייה במלונות, מי יהיה מחוסן. אפשר להודיע שרק בתי ספר שיעמדו בתנאים מסוימים של קיום ההכנה למסע באופן מזורז יוכלו לטוס.
"מבחינה פוליטית אני לא רואה שיעזו למנוע מיהודים להגיע לאושוויץ. לדעתי זה אפשרי לקראת הקיץ, אבל צריך לעבוד על זה, ולצערי זה לא קורה"
"המדינה משקיעה מיליונים בשנה במעטפת של המסעות לפולין, והכסף הזה נחסך בשנה האחרונה. אפשר להפנות אותו כעת להכנה, להרצאות של אנשי עדות, להורים עם קשיים כלכליים שבוודאי התגברו בתקופת הקורונה, לאפשר להם מלגות ומענקים מתאימים, אבל צריך שמישהו יבוא ויגיד איזושהי אמירה ערכית. יש מנהלת פולין במשרד החינוך שניסתה לעשות דברים כאן בארץ, אבל זה לא בידיים שלהם. גם שר החינוך הקודם וגם השר הנוכחי לא עמדו פעם אחת ואמרו 'אנחנו רוצים להחזיר את המסעות לפולין'".
מבחינת הממשלה בפולין יש לכך סיכוי?
"יש יחסים בין המדינות. פולין כרגע במצב לא טוב מבחינת התחלואה (כ־30 אלף נדבקים בממוצע בימים האחרונים, י"ק), אבל כבר למעלה מחמישה מיליון קיבלו את החיסון ובשלב כלשהו התחלואה תרד. אני בטוח שאם תהיה פנייה לדרג הפוליטי להחזיר את המסעות, עם כל החשיבות שמדינת ישראל מייחסת להם ולפי מתווה שייכתב – אני לא מאמין שתהיה בעיה. מבחינה פוליטית אני לא רואה שיעזו למנוע מיהודים להגיע לאושוויץ. לדעתי זה אפשרי לקראת הקיץ, אבל צריך לעבוד על זה, ולצערי זה לא קורה".
כל עוד לא יוצאים לפולין, מה אפשר לעשות כתחליף?
"אפשר לעשות המון דברים, בעיקר בתחום הדאגה לניצולי השואה כאן בארץ. ליזום מפגשים עם אנשי עדות, לממן הרצאות שלהם בזום תמורת תשלום שיוכל לעזור להם להתקיים בכבוד ולספר את הסיפור שלהם בעולם ללא נסיעות לפולין. אפשר לסבסד פעילויות ופרויקטים מהכסף שנחסך מביטול המסעות לפולין, מנהלות, מטה, מלגות. אבטחה. לייעד אותם לצורך קיום מיזמים העוסקים בזיכרון השואה. אפשר לתת מלגות לנוער שייזום פרויקטים טכנולוגיים או מבוססי רשתות חברתיות. לבנות סיורים וירטואליים בארץ ובפולין בנושא השואה. להקים צוות שילווה אותם, בתוך המערכת, על בסיס השתלמויות מקצועיות. אבל לצערי זה לא קרה וזה לא קורה וזה גם לא יקרה".
צילום: סוכנות הידיעות חדשות 24
יש אנשי עדות שבגלל הקורונה כבר לא יצאו יותר למסעות עם בני נוער?
"צריך להבין שכבר לפני הקורונה מספר אנשי העדות שליוו משלחות הצטמצם מאוד. רוב האנשים כבר לא מסוגלים לנסוע או שנפטרו או שהם מאוד מבוגרים וחולים. אבל גם בנושא הזה יש מה לעשות. אפשר לפנות אליהם ולהביא אותם, פיזית או וירטואלית, לתת הרצאות כאן בארץ. פעם היה קשה מאוד לדמיין עולם בלי ניצולי שואה, אבל היום זה מאוד קונקרטי, כבר בעתיד הקרוב לא יהיה יותר מצב שאיש עדות יוצא לפולין עם קבוצה ומספר את סיפורו בגטו או במחנה, לצד השיחות בערבים ובמהלך המסע. סביר להניח שגם כמעט לא יהיו ביקורים פיזיים של ניצולי שואה בבתי הספר כי הם פשוט הולכים. לא נשארו עוד כמעט אנשים שיכולים לספר מיד ראשונה את הסיפור שלהם".
בסופו של דבר, התשובה של כולם היא ש"כרגע יש דברים חשובים יותר", מה תענה לזה?
"לפני כמה שבועות נתניהו ביקר במירון והתפלל על ציון הרשב"י. הוא אמר לחבר'ה שהיו שם, חסידי ברסלב, 'לכו תתחסנו, אני דואג לכם לנסיעות לאומן'. אני לא בא לדבר על העניין הפוליטי, אבל ההצהרה הזו היא תוצאה של מישהו שעבד בזה, פוליטיקאים ועסקנים שהנושא הזה בדמם, בטח אחרי הבלגן שהיה סביב ראש השנה. אני אומר את זה בהערכה כלפיהם, שהם יודעים לעמוד על הדברים החשובים להם. במסעות לפולין אף אחד לא עוסק, ואת זה אני אומר בכאב, כי הנצחת השואה לא חשובה למדינת ישראל. עושים בה שימוש פוליטי, אבל כערך – היא לא חשובה".
ביום רביעי, 31.3, ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, תשודר באתר מקור ראשון עדות של מיזם "זיכרון בסלון" בשעה 20:30. עדות נוספת תשודר למחרת בשעה 10:00, מיד לאחר הצפירה.
