נעמה עמית/ naamaamit /11.7K
באחד הלייבים שלה, העלתה נעמה עמית לדיון שאלה חשובה: מדוע כמעט ואין בלוגריות דתיות רווקות? לטענתה, הסיבה לכך נעוצה בתפיסה תרבותית רחבה יותר, שמקורה במגזר הדתי, ולפיה רווקות נתפסת כמצב ביניים, "חיים בהמתנה". או במילים אחרות: המסר שעולה מהחברה הדתית הוא שכשאת רווקה את לא מספיקה.
עוקבות רבות הזדהו עם הטענות שהעלתה, ואחת מהן אפילו שיתפה שהיא מרגישה שאין לה תוכן מעניין מספיק כרווקה כדי להפוך לאושיית רשת. הלייב לא עסק רק ברווקות באינסטגרם, והתפתח לשיח שעוסק במה רווקים יכולים לעשות כדי לא לבזבז את השנים האלו על "המתנה בלבד", ומה אנחנו כחברה צריכים לשנות כדי לא להזין את התחושה הזו.
הרווקים של רוני / ronis_singles /20.1K
רוני שנקמן העלתה לסטורי הפרטי שלה תמונה של חבר וסיפרה שהוא רווק. היא לא ציפתה למבול הפניות שהגיע בעקבות התמונה, והתגלגל עד לעמוד ייעודי נפרד בשם "הרווקים של רוני", אליו היא מעלה תמונות ופרטים בסיסיים של רווקים עם תיוג העמוד הפרטי שלהם. משם כל המעוניין מוזמן לפנות אליהם בהודעה פרטית.
הפיד עצמו מלא בתובנות על זוגיות, שאלות מצחיקות על דייטים ובקשות לתיוגים דוגמת: "תייגו את החבר שהיה בהכי הרבה דייטים". המיזם הלך והתפשט אל מחוץ לאינסטגרם, וטרום עידן הקורונה, רוני הייתה מארגנת ערבי רווקים מושקעים, עם אוכל טוב ומשחקי היכרות קלילים. הכרטיסים לאירועים אזלו תוך זמן קצר, והעמוד כבר אחראי על שידוך של מאות זוגות, אירוסין וחתונות.
מאיה ורטהיימר / mayawertheimer / 335K
מאיה ורטהיימר רק רצתה לתבל את הריצות היומיות שלה בקצת הומור, אז היא התחילה לצלם (ללא פנים וללא ידיעת המצולמים) גברים רווקים נאים שפגשה בדרך, ויעצה לעוקבות הרווקות שלה איפה כדאי להן להסתובב כדי למצוא בן זוג.
בחודשיים האחרונים, בעצת העוקבות, היא החליטה לקחת את העניין יותר ברצינות (עד כמה שאפשר, זו עדיין מאיה) ולראיין את הרווקים. צחוק בצד, מהסרטונים שהיא מעלה אפשר כבר לקבל תחושה קצת יותר מדוייקת לגבי הבנאדם – הקול, תנועות הגוף, האופן שבו הוא זורם עם הצחוקים של מאיה. לכל סטורי היא מוסיפה קצת פרטים על הרווקים וכמובן תיוג, כדי שיהיה אפשר לפנות אליהם. מאיה לא מתכוונת להפוך את העניין לעיסוק קבוע ומרכזי בחייה, כמובן, אבל מספיק לה שידוך אחד מוצלח כדי להצדיק את הניסיון.
ויץ / זיכרון בסטורי
"הסטורי של אווה", שנוי במחלוקת ככל שהיה, העלה לדיון שאלה משמעותית: האם האינסטגרם הוא במה לגיטימית לעיסוק בשואה? שנתיים מאוחר יותר השאלה נראית כבר פחות רלוונטית, והתשובה ברורה יותר. גם ארגון "שם ונר" יישר קו, ופתח עמוד אינסטגרם משלו. הארגון מבקש לשמר את זיכרון השואה באמצעות הדלקת נרות זכרון אישיים, ומנסה להעביר את המסר שעל כולנו מוטלת האחריות לזכור ולא לשכוח, והדלקת נר היא מעשה קטן עם ערך מוסף גדול.
