שנה באמת קשה עברה על תעשיית הקולנוע, ואחד הסממנים הבולטים לכך הוא טקס האוסקר ה־73 שהתקיים אמש, בלילה שבין ראשון לשני (לפי שעוננו). שלושה דברים כמעט חסרי תקדים התרחשו השנה: הראשון הוא הרחבת טווח מועד יציאת הסרטים שמשתתפים בתחרות עד ל־28 בפברואר. זו הפעם השנייה בתולדות האוסקר (הפעם הראשונה הייתה בטקס השישי, לפני 67 שנה) שסרטים שיצאו בשתי שנים קלנדריות משתתפים באותו הטקס.
בהמשך, הדבר השני שהתרחש הוא דחיית מועד הטקס, שבמקור היה אמור להתקיים ב־28 בפברואר. זו הפעם הרביעית בסך הכול שטקס האוסקר נדחה.
הדבר השלישי הוא אולי המהותי ביותר – לראשונה בתולדות הטקס יכלו להשתתף בו סרטים שלא זכו בכלל להפצה על מסכי קולנוע, אלא יצאו ישירות לפורמט הביתי. קשה לתאר עד כמה ההחלטה הזו מתנגשת עם האני מאמין של רבים מחברי האקדמיה הטהרניים, אבל אפילו הם הבינו שהשנה אין ברירה אחרת. מעניין יהיה לראות האם מדובר בחריגה חד־ פעמית, או שמא, בדחיפת שירותי הסטרימינג שהולכים ומתחזקים, יהפוך השינוי הזה לקבוע. בינתיים, קבלו את התחזיות שלנו למה שקרה בטקס השנה ואת תוצאות האמת בשבע קטגוריות מובילות. האם צדקנו? בואו לגלות.
1. הסרט הטוב ביותר
דווקא שני הסרטים ההוליוודיים ברשימת המועמדים: "מאנק" ו"משפט השבעה משיקגו", לא הצליחו לתרגם את הבאזז המוקדם שלהם לזכיות חשובות בשלל הטקסים המקדימים את האוסקר, מה שלא בישר טובות באשר לסיכוייהם. כך יצא שכל הסרטים בעלי סיכויי זכייה גבוהים הן יצירות צנועות ואמנותיות, עובדה המקנה השנה לטקס הגדול והזוהר ביותר של הקולנוע ההוליוודי ארומה של פסטיבל סרטים עצמאי.
חשבנו שצריך לזכות: "האב" של פלוריאן זלר. בעבודת הבימוי הקולנועית הראשונה שלו, עיבד זלר מחזה פרי עטו העוקב אחר קשיש שסובל מדמנציה. הסרט מצליח להמחיש באופן חכם ומרגש שתי נקודות מבט: זו של בת הגיבור, שמנסה לעזור לאביה וליבה נשבר נוכח צלילותו המידרדרת, ונקודת מבטו של האב המתקשה להתמודד עם מצבו, בגילומו המבריק של אנתוני הופקינס. באמצעות בימוי מדויק, מינימליסטי אך קולנועי מאוד, זלר מצליח להעביר באופן טוטאלי ומטלטל את הבלבול, את אובדן האחיזה במציאות ואת חוסר האונים הנוראי שמביאה עמה המחלה. מדובר בחוויה קולנועית לא פשוטה, אך מרגשת ומתגמלת מאוד.
הימרנו שיזכה: "ארץ הנוודים" של קלואי ז'או זכה פחות או יותר בכל פרס אפשרי בדרך אל האוסקר ואין שום סיבה להאמין שהוא לא ייקח גם כאן את הפרס הגדול. הסרט האפיזודי עוקב אחר מסעותיה ברחבי ארה"ב של אישה אחת בשנות השישים לחייה (פרנסס מקדורמנד המרגשת), החיה בתוך הטנדר שלה ומאמצת מבחירה את אורח החיים הנוודי. היא פוגשת אנשים מעניינים, יוצרת קשרים קצרים וארוכים ומציבה בפני הצופה תת־תרבות של קיום אחר, קשה לעיכול עבור רובנו אך גם רומנטי, מרתק ומרחיב לב. העולם כולו נשבה בקסם, ונראה שהשנה גם הוליווד תצדיע ליצירה שמייצגת בכל נימיה את כל מה שהקולנוע ההוליוודי אינו.
תוצאות האמת: בול פגיעה! הזוכה הוא אכן "ארץ הנוודים"
1 נקודות
2. השחקן הטוב ביותר
חשבנו שצריך לזכות: שש מועמדויות לאוסקר צבר אנתוני הופקינס במהלך קריירה ארוכה, האחרונה שבהן הייתה ממש בשנה שעברה. אבל מאז הזכייה שלו על תפקידו ב"שתיקת הכבשים" ב־1992, הוא תמיד חזר מהטקס בידיים ריקות. השנה, תצוגת המשחק שלו כקשיש הסובל מדמנציה בסרט "האב", הייתה פסגה מרהיבה, מטלטלת ומרגשת שראויה לכל פרס. אם הוא יזכה, יהיה זה הפסלון המוצדק ביותר של הערב.
הימרנו שיזכה: צ'אדוויק בוזמן נפטר השנה באופן מפתיע ממחלת הסרטן והותיר אחריו עולם המום. השחקן, שהפך לכוכב בזכות תפקידו כפנתר השחור ביקום הקולנועי של מארוול, הספיק לעשות עוד תפקיד אחד אחרון ב"הבלוז של מא רייני". זהו תפקיד רציני בסרט הנתפס כחשוב, ובוזמן בהחלט עושה בו עבודה מרשימה. לאחר שכבר זכה ברבים מהטקסים המקדימים נראה שגם חברי האקדמיה ירצו לכבד אותו בפעם האחרונה ויעניקו לו את האוסקר. האם סיכוייו היו כה גבוהים לו היה עדיין בחיים? בכל שנה אחרת בהחלט ייתכן. אבל השנה הייתה אמורה להיות השנה של הופקינס, לולא התערב המוות בעניינים.
תוצאות האמת: צדקנו בלב, הזוכה הוא אנתוני הופקינס
0 נקודות
3. השחקנית הטובה ביותר
חשבנו שצריך לזכות: ויולה דיוויס מועמדת על עוד תפקיד של אישה שחורה חזקה ב"הבלוז של מא רייני", ונסה קירבי מתחילה חזק אבל אז מאבדת מומנטום ב"קרעים של אישה" וקארי מוליגן דווקא מוצלחת מאוד מאוד ב"צעירה ומבטיחה" הנשכני. אבל כשפרנסס מקדורמנד מציתה את המבערים אף אחד לא יכול להתמודד מולה והיא פשוט חייבת לאסוף את הפסלון השלישי שלה עבור התפקיד החזק והמרגש שהיא מגישה ב"ארץ הנוודים".
הימרנו שיזכה: אחת הקטגוריות הקשות לחיזוי. מצד אחד, גם דיוויס וגם מקדורמנד כבר אוחזות בפסלונים ואולי האקדמיה תרצה לצ'פר הפעם את מוליגן הצעירה שכבר פלרטטה בעבר עם הפרס ונהנית מהמון רצון טוב. מצד שני, דיוויס ומקדורמנד כבר זכו בפרסים בטקסים המרכזיים המקדימים ויש להן מומנטום. בסופו של דבר, אנחנו מהמרים על מקדורמנד. ואם לא היא, אז מוליגן.
תוצאות האמת: הימור נכון, הזוכה היא פרנסס מקדורמנד
1 נקודות
4. שחקן המשנה הטוב ביותר
חשבנו שצריך לזכות: התפקיד שעשה סשה ברון כהן ב"משפט השבעה משיקגו" לא היה שומט לסתות. לעומת זאת, דניאל קלויה נותן את אחת ההופעות הכריזמטיות של השנה כמנהיג הפנתרים השחורים בשיקגו, בדרמה "יהודה והמשיח השחור". תנו לו פרס בבקשה.
הימרנו שיזכה: מי שעשוי אולי לחרב לדניאל קלויה את הסיכויים לזכות הוא עמיתו לסרט לאקית' סטנפילד המצוין. העניין הוא שסטנפילד מגלם בכלל את גיבור הסרט, אז איך הוא הגיע לקטגוריה הלא נכונה? תחשבו טוב.
תוצאות האמת: חצי הימור חצי נקודה, סגרנו? הזוכה הוא דניאל קאלויה
0.5 נקודות
5. שחקנית המשנה הטובה ביותר
חשבנו שצריכה לזכות: חשבתם שלהופקינס יש הרבה מועמדויות? אז לגלן קלוז יש כבר 8. ואפס זכיות. השנה קלוז עשתה תפקיד נהדר אך כפוי טובה ב"יומני האפלאצ'ים" הכושל, ולא משנה כמה טובה ומרגשת היא הייתה, העובדה שהסרט נקטל פחות או יותר על ידי כולם חתמה כבר את גורלה להפסיד שוב. אנחנו עדיין בעדה.
הימרנו שתזכה: מי שמסתמנות כשתי המועמדויות המרכזיות הן אוליביה קולמן על תפקידה כבתו של אנתוני הופקינס ב"האב" ויון יו־ג'ונג כסבתא המגניבה ב"מינארי". ההימור שלנו: יו־ג'ונג הקוריאנית שעושה תפקיד מקסים של ממש.
תוצאות האמת: כשאנחנו החלטיים זה עובד לנו טוב, הזוכה היא אכן יו יונג-יון
1 נקודות
6. סרט האנימציה הטוב ביותר
חשבנו שצריך לזכות: למרות שפיקסאר ניפקו השנה שני נציגים(!) לתחרות – "קדימה" ו"נשמה", אנחנו דווקא חושבים ש"מוליכי הזאבים" של אפל הוא הראוי לפרס. במקום עוד שבלונה ממוחשבת ומוכרת, מציג הסרט אנימציה קלאסית ידנית מסוגננת ויפהפייה, עלילה מרתקת וחכמה ועיסוק בנושאים חשובים כהורים וילדים ויחס האדם לטבע. אנא, הושיבו את כל המשפחה בהקדם האפשרי מול יצירת האמנות הכובשת והמרגשת הזו.
הימרנו שיזכה: "קדימה" עייף ובינוני. "נשמה" מרהיב ומלא בהברקות אבל בסופו של דבר מדובר בניסיון רק חצי מוצלח לשחזר את הצלחת "הקול בראש" המבריק. מצד שני – לעולם אל תהמרו נגד פיקסאר. יש משפט כזה, לא? אז "נשמה" יזכה. אוף.
תוצאות האמת: לפעמים לא כיף להיות צודקים, הזוכה הוא אכן "נשמה"
1 נקודות
7. הבמאי הטוב ביותר
חשבנו שצריך לזכות: המדור מחזיק בדעה שאין להפריד בין פרס הסרט לפרס הבימוי. על כן, פלוריאן זלר ראוי השנה לזכייה על עבודתו הרגישה והחכמה ב"האב" המעולה.
הימרנו שיזכה: חברי האקדמיה דווקא נוהגים להפריד לא מעט בין פרס הסרט לפרס הבימוי, אך לא השנה – שכן קלואי ז'או, במאית "ארץ הנוודים", נמצאת במומנטום היסטרי. לא רק בגלל היותה גם אישה וגם סינית, מה שהופך אותה לבחירה פוליטית מזהירה, אלא גם בגלל שהיא עומדת להיות שם גדול בהוליווד, לאחר שכבר נבחרה לביים את אחד מסרטי מארוול המצופים ביותר – "הנצחיים", שאמור לצאת בנובמבר. כן, שום דבר לא יעמוד בדרכה של ז'או השנה.
תוצאות האמת: שוב צדקנו, הזוכה היא קלואי ז'או
1 נקודות
ציון סופי
5.5 מתוך 7 – תוצאה לא רעה בכלל, מגיע לנו פרס?
מתוך: מדור קולנוע במוסף מוצש של מקור ראשון
