01 זיכרון ילדות תרבותי. אחר צהריים אחד, בתחילת כיתה ו׳, מצאתי בספרייה של המועצה האזורית גזר שלושה כרכים בלויים: אחד ירוק, אחד סגול ואחד חום. הייתה עליהם טבעת גדולה שבתוכה עין אדומה. קראתי הכול בשקיקה מכריכה לכריכה. ואז שוב. הימים עוד לא היו ממש ימי האינטרנט, וחשבתי שגיליתי עולם מופלא נשכח שאף אחד חוץ ממני לא מכיר. מאז אני קוראת את טולקין פעם בשנה־שנתיים, כדי לחמם שוב את הלב.
02 דמות שמעניקה לך השראה. ויקטור פרנקל. מדי פעם, כשהעולם נראה מאתגר מתמיד, אני קוראת את ״האדם מחפש משמעות״. אין בו נחמה או הרגעה בעיניי, אבל יש בו מבט מפוכח שנותן לי הרגשה שבני אדם יכולים באמת להגיע למעלה אישית מופלאה. בארבע האמות שלו, הוא החזיק בכנות עדינה חיים עמוקים עד העצם. כשאדם עובר תופת כזאת ומדבר כמו פרנקל, יש בזה בעיניי נגיעה באינסוף.
03 עם מי היית רוצה לשבת לכוס בירה. עם שני הסבים שלי ועם דוד שלי עוזי. עם סבא יוסף זאת תהיה כוס בירה גדולה עם בוטנים קלויים בצלחת זכוכית חומה. עם סבא יעקב כנראה כוס קפה של קבלנים, אחרי שמנגבים את הידיים משמן מכונות, בסמרטוט שרק מלכלך אותן יותר. עם עוזי זאת תהיה כוס נס קפה בגודל של קערה, שקשה לסיים לשתות מרוב צחוק. הייתי נותנת הרבה כדי לעשות את זה באמת.
04 עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד. קברניט של אוניית משא בחוג הארקטי. בשיא הרצינות. אני לא יודעת מאיפה זה בא לי, אולי מאיזה גלגול קודם, אבל כבר שנים שיש לי חלום לעבור פעם מסע כזה בצפון הכדור באוניית סוחר ענקית. משהו בתנאים הבלתי אפשריים, בבדידות הקיצונית, בעוצמה של האוקיינוס. זה בטח יהיה סבל נוראי, אבל לא נראה לי שאתחרט.
05 מה תלוי על הקיר שלך. רשימות־רשימות־רשימות. אני עובדת עם הרבה לקוחות בו־זמנית, ולרוב עושה רשימה חדשה כל בוקר, שמכילה כותרות כמו ״מדורים קבועים״, ״דחוף״, ״קצוות שצריך לסגור״, והמפחידה מכולן – ״בקשות תשלום״. אני לא מצליחה להתרגל להתעסק בכסף, שזה מאוד נפוץ אצל אמנים, אבל בעייתי. עוד משהו שמאתגר אותי בעסק הוא לענות לכל ההודעות בווטסאפ, במייל, בפייסבוק. זה נראה לי לא אנושי.
06 עם מה את נרדמת. הלוואי שהייתי יכולה לענות משהו אחר, אבל לאחרונה עם זומבה, שזה חיקוי מלא באגים של זומה, המשחק האידיוטי עם הצפרדע והכדורים. בדרך כלל אני מבקשת מתום שיחרים לי את הטלפון, ואז אני יכולה לישון כמו שצריך.
07 מאכל שאת לא יכול לעמוד בפניו. קוסקוס עם מרק עוף וירקות של אמא שלי. אין דברים כאלה.