כששומעים את "דמעות", הסינגל השני שיצא היום (ג') מתוך האלבום השלישי והחדש של דותן מלאך, יש תחושה כאילו מעורבבים בו מספר עולמות מוזיקליים. איזשהו שילוב של מוזיקה חסידית, רוק ופולק.
"השילוב הזה שאתה מדבר עליו הוא משהו שאני מתחבר אליו. גדלתי בבית של אבא שהיה לו מפעל לשכפול קסטות של טייפ, כך שבאופן טבעי והגיוני נחשפתי לעוד מוזיקה שלא הייתי מגיע אליה בצורה רגילה. זאת אומרת לצד הגבעטרון ששמעתי אצל סבתא שלי, הייתי יכול לשמוע אלבום חדש של להקת שפתיים שהתנגן במפעל".
"למרות זאת, באלבומים הראשונים שלי הייתי בכלל מחובר יותר לעולם של הרוק. כשפגשתי את החבר׳ה שאני מנגן איתם (הפלאים) והתחלנו לנגן ביחד, פתאום היה שילוב של כלייזמרים ורוק ומוזיקה שגדלתי עליה. אחרי הרבה שנים של יצירה ועשייה משהו שם התחבר. משהו עם עצמי, איתם ועם המקורות שהגעתי מהם שהצליח לגרום לזה לצאת לפועל".
אתה אומר שדווקא באלבום שלישי אתה מרגיש שזה בא יותר לידי ביטוי. אתה חושב שזה בהכרח מסלול שאמן עובר עד שהוא מגיע למקום שהוא מצליח לבטא את עצמו בצורה הכי טובה?
"כן, דרך מאוד ארוכה. כשהתחלתי את האלבום הראשון היה תהליך מדהים, אבל היום הייתי עושה אותו בצורה שונה. זאת אומרת שנתתי למפיק המוזיקלי לקחת אותי למקומות שלאו דווקא היו נכונים בשבילי ובשביל המוזיקה, כי לא ידעתי איך לעשות אלבום. בשורה התחתונה פתאום הבנתי שאולי שירים היו צריכים להישמע אחרת".
"עם הגיל אתה עובר תהליך ובאלבום השני החיבור ביני לבין עצמי היה יותר שלם, והייתי אחראי יותר על העיבודים שם. היה לי חשוב לנגן את כל הגיטרות ולהיות מעורב בתהליך העיבוד, למרות שעבדתי עם גיטריסט מחונן בשם יפתח שחף. אין ספק שזה תהליך שלומדים בו כל הזמן ובסופו של דבר האלבום השני זה משהו שאני מאוד גאה בו".
הזכרת את החבר׳ה של הפלאים, אולי תספר לי עליהם בקצרה?
"בהתחלה התחברתי דרך מישהו לנור בן־גורן, המתופף, ואז למנו וייסמן הגיטריסט ומשם התחלנו להתחבר לשאר החברים. מה שמיוחד בהם זה שהמוזיקה קודמת לכול. זאת אומרת זה משהו בנשמה, בעיניים, משהו שהם חייבים לעשות".
"אני באמת מאוהב בהם, כי מעבר לזה שהם אנשים מקסימים וטובים, הם עובדים הרבה שנים ביחד, היו בהרבה מסגרות מוזיקליות ויש חיבור מיוחד ביניהם, ובשבילי זו זכות גדולה לנגן איתם. הייתי שמח אם אגיע למצב שאני מופיע איתם גם יחד".
יש משהו מיוחד בעשייה מוזיקלית משותפת, שמעבר ליצירה המשותפת, קיים חיבור בין אישי בתוך היצירה.
"כן, אני ממש אוהב אותם. הם פשוט אנשים טובים ומוכשרים, וביצירה שלי אני תמיד מנסה להביא אנשים מוכשרים ממני מוזיקלית כדי שמעבר לסגנון שלי, יגיע עוד מישהו שיאתגר וירים גם את המוזיקה למעלה".
הוצאת עוד שיר לא מזמן. אלו סינגלים לקראת אלבום?
"כן, לאלבום קוראים "זמן דמדומים". השיר הראשון שיצא הוא "השיבי ריקם" וביחד עם "דמעות" אלו שני סינגלים מאלבום שעתיד לצאת בתחילת יולי. אני סוגר מעגל עם האלבום השלישי וזו יצירה שהיה לי חשוב להוציא, לכן אני קורא לזה זמן דמדומים. אני מביט למציאות בעיניים, והמציאות היא שעל אף האהבה והקשר הארוך עם המוזיקה אני מנסה להבין לאן אני לוקח אותה מכאן".
ספר קצת על האלבום ולאן הוא הולך מבחינה מוזיקלית.
"מבחינתי זה האלבום הכי יפה ומיוחד שהוצאתי עד היום. מאוד רציתי להוציא אותו כמו שצריך עם עטיפה יפה וקליפים לסינגלים. מבחינה מוזיקלית הוא נע סביב פולק־רוק אתני. הוא מכיל בתוכו שיר שכתבתי לזכרו של מוטי קירשנבאום, שהוא דמות שהתחברתי אליה בזכות העיתון דרך כתבה שעשיתי עליו ועל ירון לונדון. לאחר פטירתו ראיתי כתבה שלו על נשרים, לקחתי את הטקסט של זה והפכתי אותו לשיר שנכנס לאלבום. בנוסף, יש גם שיר שכתבתי לאהובתי בתוך האלבום".
נשמע שהאלבום מגיע ממקום שמחובר לעצמך.
"לגמרי. השיר האחרון מהאלבום השני נקרא חום ושקט. זה שיר שממש מספר לי את הדרך שעברתי ועדיין עובר, ואפילו פתח לי משהו להמשך. על דרך שאני הולך בה ונופל וממשיך והולך ואז חושב על ללכת בדרך אחרת. יש שיר שמדבר על זה שאפגוש אהבה מעבר להרים, מה שבאמת קרה כשפגשתי את אהובתי במרכז היהודי בקרקוב שבפולין. בהסתכלות לאחור, בלי שאתה שם לב היצירה מספרת לך מה אתה עובר ובדיעבד אפילו מה שאתה הולך לעבור".
יפה שזה מתחבר לאלבום הנוכחי.
"לכן כל כך חשוב לי להוציא אותו. אני ממש אוהב את המוזיקה הזו ומתרגש לשמוע אותה ומקווה שהיא תיגע באנשים".
