הבסיס: מתחם עם מטבח, חדר אוכל ומקלחות משותפות. וקרוונים שבהם מתגורר כל מתנדב בנפרד. בנפרד ולא לבד, כי עם הכלבים זה אף פעם לא לבד. תנורים חיים בלילות הקרים.
היחידה: יחידת הכלבנים מונה מאות מתנדבים ברחבי הארץ, אבל בבסיס אנחנו 15 מתנדבי פנים, שנמצאים בכוננות תמידית. האירועים שאנחנו נקראים אליהם הם בעיקר כשיש נעדרים, ולפעמים אירועים ביטחוניים. רוב הפניות מגיעות ממשטרת ישראל, אבל גם מאנשים פרטיים.
מרכז הבילוי: "חדר קורונה", שבו עמדת קפה, מיקרו, מקרר ושאר אביזרים. נקרא כך מאז שישבו בו שלושה מתנדבים בכיף ובסטלה, ונכנסו לבידוד כשהתברר שאחד מהם חולה.
בישול: למרות קיומו של חדר אוכל מרכזי, חובת הבישול היא עלינו, כל אחד דואג לעצמו. העניין הוא שמייק, מפקד היחידה, מאוד קנאי למטבח, והארוחות שלנו הסתכמו בטוסטים, בוקר, צהריים וערב, כי הטוסטר נמצא בפינת הקפה. אהרן, כיהודי ערמומי, החליט להציע למייק לעזור לו עם שטיפת הכלים, לאחר שקיבל סירוב להצטרף לבישול, בטענה שהוא צעיר מדי. מייק כמובן שמח על ההצעה, ולאט־לאט אהרן פילס את דרכו למטבח עד לרמת הפסטה, שקשוקה וכיוצא בזה.
מעשה שהיה: לפני חודש היינו בחיפוש אחר נעדר בחדרה, וכשאנחנו בחיפושים אנחנו מתנחלים בשטח כמה ימים. במהלך הסריקות, מישהו בא וגנב את עדן, הכלבה של ג'וזף. החיפוש הסתיים, הנעדר אותר, וכל המתנדבים חזרו לבסיס. ג'וזף סירב לעזוב את השטח. "עדן בחיים לא הייתה מפקירה נעדר, ובטח שלא אותי, אז אני לא עושה לה את זה". מייק וג'וזף נשארו בחדרה, פרסמו תמונות ברשתות החברתיות, שאלו אנשים בעיר. עד שקיבלו טלפון ממשטרת נתניה. השוטרים פרצו לבית כלשהו, ועדן ושני הגורים שנגנבו איתה, פרצו החוצה בשמחה כשראו את הכלבנים.
הווי: יושבים על קפה ואוכל. בירה מדי פעם, בלי אלכוהול כמובן, מייק.
מקלחות: מלחמה קשה ביותר בין שתי המקלחות, אחת עם זרם חלש ועצוב, והשנייה טובה שבאמת עובדת.
