מקצוע המאמן בספורט המקצועני הוא כפוי טובה, משבחים ומהללים אותך במקרה של הצלחה, אבל ברגע שדברים הולכים פחות טוב, כל זה נשכח במהרה, גם אם מדובר בזמן קצר אחרי שהפכו אותך לגיבור הרגע. גיא לוזון, שמציין בימים אלו עשרים שנה כמאמן כדורגל ברמות הגבוהות, והצליח בשנתיים האחרונות להפוך את הגלגל מבחינתו בזכות הצלחה מרשימה עם מכבי פתח־תקווה, למד את הלקח הזה היטב על בשרו. בסוף מאי 2013 הוא רשם נקודת שיא בקריירה, כשהפך לישראלי הראשון שמונה למאמן בליגה הבלגית הבכירה, ועוד בקבוצת הפאר סטנדרד ליאז'. לוזון, שהיה אז רגע לפני סיום הקדנציה כמאמן הנבחרת האולימפית, נעזר בקשריו של הסוכן דודו דהאן עם בעלי הקבוצה רולנד דושאטלה, שהתלהב מהכישרון הצעיר והחליט להמר עליו.
מי שפחות התלהבו מהמינוי היו אוהדי הקבוצה, שפצחו מיד בפעולות מחאה שכללו כמה הפגנות ענק. "קבלת הפנים נבעה מהעובדה שהייתי מאמן ישראלי לא מוכר, שהחליף את מירצ'ה רדניק, שבימיו כשחקן הפך לאגדה במועדון", מסביר לוזון את הרקע למהומה שקיבלה את פניו בבלגיה. "היא לא הפריעה לי, לא ראיתי אז אף אחד בעיניים והייתה לי מטרה אחת ברורה – להצליח". ההתחלה של לוזון בבלגיה הייתה פנטסטית, עם 13 ניצחונות רצופים, ששברו שיא מועדון בן 14 שנים. הקבוצה סיימה את הליגה הרגילה במקום הראשון ואת העונה כולה כסגנית האלופה. "הסיבה היחידה שלא זכינו באליפות היא רק שיטת הקיזוז שהונהגה אז בבלגיה, כי בשורה התחתונה ניצחנו בהכי הרבה משחקים וכבשנו הכי הרבה שערים", קובע לוזון. "זו הייתה העונה הטובה ביותר של המועדון ב־15 השנים האחרונות, מה שהצליח להרגיע קצת את האווירה סביב ההתנגדות למינוי שלי. אבל אותם אנשים חיכו בפינה לרגע שפחות נצליח, כדי לצאת שוב מהחורים". הוא מתייחס לעונה השנייה, שנפתחה הרבה פחות טוב עבור ליאז', והובילה לפיטוריו מהקבוצה. "בסיום העונה הראשונה מכרו לי שמונה שחקנים בולטים מהסגל לליגות הכי בכירות באירופה, ובעצם הקבוצה פורקה ומה שקרה אחרי כן היה מוות ידוע מראש", מתאר לוזון. "בקדנציה הראשונה שלי בהפועל תל־אביב קרה לי דבר דומה, והבטחתי לעצמי שלא אתן לזה לקרות שוב, אבל חודשיים לפני סיום העונה חתמתי על חוזה חדש לשנתיים, ולא באמת יכולתי לוותר על משרה כזו בקלות, למרות שראיתי לאן זה הולך. ליאז' זה מועדון גדול שמאמנים בכל העולם חולמים לעבוד בו".
כבר בתור ילד הסתובבתי כל היום עם הכדור ולא הפסקתי לשחק. מעולם לא הרגשתי שזו עבודה, וגם אם אפסיק לאמן כדורגל יישאר האהבה הגדולה שלי
לאחר הפיטורים המשיך לעבוד לוזון עבור בעלי הקבוצה, כשמונה בינואר 2015 למאמן קבוצה נוספת שבבעלותו, צ'רלטון מליגת המשנה באנגליה, שהייתה אז בסיטואציה קשה בתחתית הטבלה. "המטרה שהציבו בפניי היא להשאיר את הקבוצה בליגה וזה מה שעשיתי, בצורה מוצלחת למדי. ואז בפגרה שוב קרה לי אותו דבר – מכרו את השחקנים הבולטים בסגל, החלישו מאוד את הקבוצה, ואחרי פתיחה רעה של העונה השנייה, פוטרתי מהתפקיד".
בסיום הקדנציה האנגלית ניצבה הקריירה של לוזון בפני צומת דרכים. "אני אדם שקל לו להתאקלם בכל מקום. נהניתי מהשהות באירופה וגם מהעובדה שהילדים לומדים בבית ספר אמריקני, ורכשו אנגלית שוטפת לכל החיים, אבל עדיין נאלצתי לסרב להצעות עבודה אחרות שקיבלתי, כי מבחינה משפחתית זה כבר לא הסתדר יותר", הוא מסביר. "אשתי דנה היא אשת קריירה, לא מישהי שתשב בבית חסרת מעש, והיה לה קשה מאוד בתקופה שהיינו באירופה. זו הסיבה שחזרנו לארץ ושעד היום הצעות מחוץ לישראל לא רלוונטיות עבורי". כדי להעביר את הזמן, במהלך השעות באנגליה, לקחה דנה חלק בתוכנית הריאליטי מחוברים+, שבה מתעדים המשתתפים את חייהם באופן שוטף, ובו חשפה את משפחתה והקשיים שמולם היא נאלצת להתמודד בחיים בנכר. "זה משהו שפחות רציתי לעשות אבל היה חשוב לדנה ועשיתי את זה בשבילה", אומר גיא.
נסיך הגאות והשפל
בספטמבר 2016 חזר לוזון לארץ ולקדנציה שנייה כמאמן הפועל תל־אביב, אבל מהר מאוד מצא את עצמו בקלחת שלא ציפה לה. בעלי הקבוצה דאז אמיר כבירי הודיע על עזיבה, המועדון נקלע לקשיים כלכליים ומקצועיים, וגם רכישת המועדון בידי האחים איציק ושרון ניסנוב לא שיפרה את המצב. "מאוד נהניתי לעבוד בהפועל תל־אביב, גם בימים שלא היה כסף, ההנהלה התפזרה והכול התחיל להתפרק שם. השחקנים ואני באנו לכל אימון וכל משחק ונתנו את המקסימום", הוא משחזר, "היה לי אז שלד של עשרה שחקנים מצוינים, שידעתי שאיתם אצליח לעמוד במטרות שלנו. אבל אחרי שהאחים ניסנוב לקחו את הקבוצה, הם הסבירו לי שמבחינה תקציבית זה בלתי אפשרי. זה החזיר אותי ברגע לכל מה שעברתי בליאז' ובצ'רלטון, ופשוט נשברתי, לא הייתי מסוגל להתמודד שוב נפשית עם קבוצה שמתפרקת. זה היה אחד הרגעים הכי קשים בקריירה שלי, ולמרות שקיבלתי הצעה לחוזה לחמש שנים, הייתי חייב לעזוב".
אחרי תקופה בבית, במהלכה דחה הצעה מבית"ר ירושלים, חתם בפברואר 2017 במכבי חיפה. "עדיין לא הייתי בשל לחזור לאמן, אבל חששתי לפתוח את העונה לאחר מכן בלי קבוצה, אז עשיתי טעות והסכמתי לחתום בתזמון שהיה מאוד לא מתאים עבורי", הוא מסביר. "זה היה כמה מחזורים לפני סיום העונה הסדירה, ביקשו שאעלה את הקבוצה לפלייאוף העליון ועמדתי במשימה. בפגרה אמור היה להצטרף אלינו המנהל המקצועי של חטאפה הספרדית. בנינו יחד את הסגל ואמורים היו להגיע אלינו כמה שחקנים מצוינים, ואז שבועיים לפני פתיחת האימונים הוא הודיע פתאום שהוא לא יכול לבוא, מה שהוביל לבניית סגל מהירה מדי ולא מאוזנת". 13 משחקים לתוך העונה השיגה הקבוצה 16 נקודות בלבד (מתוך 39 אפשריות), ולוזון פוטר, שבעה חודשים בלבד אחרי שמונה לתפקיד. "עשיתי הרבה טעויות במכבי חיפה, שילמתי את המחיר ואני לוקח על זה את כל האחריות", הוא מודה. "הלחץ בחיפה לא הפריע לי, בכל מועדון יש לחץ, וכבר עבדתי במקומות גדולים ולחוצים יותר. הבעיה היא שגם אם יש לך תקציב גבוה, לא תמיד הרצוי הוא המצוי. רציתי אז שחקנים שלא רצו לבוא, הדברים לא התנהלו כמו שצריך והדבר היחיד שאפשר לעשות במצב כזה הוא ללמוד מטעויות ולהמשיך הלאה".
אני חושב על אמא שלי הרבה, בעיקר ברגעים קיצוניים שאני עובר בחיים – לטוב ולרע, רגעים שהייתי מאוד רוצה שהיא תחווה אותם איתי
בסוף מאי 2018 מונה למאמן בית"ר ירושלים, אבל התקופה הרעה שלו נמשכה, אחרי חמישה חודשים שוחרר מתפקידו פעם נוספת, והקריירה שלו הגיע לשפל חסר תקדים מבחינתו. "בדיעבד, גם ההגעה לבית"ר הייתה טעות, כי הגעתי בדיוק בימים שבהם נוצר סכסוך בין אלי טביב הבעלים לאוהדי הקבוצה. הוא החליט לפרק את הקבוצה ולמכור שחקנים מובילים כמו איתי שכטר וחן עזרא, ומצאתי את עצמי שוב בגוב האריות. בפגרת הקיץ יצאנו למחנה אימון עם הנוער, משה חוגג שהגיע צירף הרבה שחקנים בסמוך לפתיחת הליגה, והכל התחיל לנו עקום".
אתה חוזר ומספר על טעויות שעשית שחזרו על עצמן פעם אחר פעם. איך אתה מסביר את זה?
"אני משווה את זה לאיש עסקים, שעשה מיליונים, אבל נכנס ללופ של כמה החלטות לא טובות ופשט רגל. זה לא אומר שהוא שכח איך עושים עסקים, אלא פשוט נכנס לרצף לא טוב והאיזון שלו נפגע. שילמתי על הטעויות שלי מהר ובמזומן, ואז הונחו בפניי שתי אפשרויות – ללמוד, להיאבק ולדחוף קדימה, או לוותר". לוזון, שלא מרבה להתראיין, מדבר בכנות רבה על התקופה הקשה בחייו. "התמודדתי מול משבר אישי קשה, דיכאון, עצב וימים שבהם התקשיתי אפילו לצאת מהמיטה, היו רגעים קשים שממש נלחמתי בעצמי", הוא משתף בפתיחות. "למזלי אשתי היא פסיכולוגית בהכשרתה, ובנוסף קראתי, למדתי ועם הזמן הדברים החלו להשתפר. הרי בסופו של דבר אף אחד לא מת חס וחלילה ובספורט המקצועני יש עליות וירידות. מי שלא מסוגל נפשית להתמודד עם תקופות קשות יותר, לא מסוגל לשרוד בתחום מעבר לכמה שנים".
היו רגעים שחשבת שלא תאמן יותר?
"לא, אבל באופן טבעי אלו ימים שנהניתי בהם פחות, ובאווירה כזו הרבה יותר קשה ליצור ולהביא רעיונות חדשים". הרנסנס בקריירה שלו החל דווקא בחוויה קשה נוספת שעברה עליו. בינואר 2019 הוא הוזעק לנסות להציל את קבוצת נעוריו, מכבי פתח תקווה, שהסתבכה במאבקי תחתית. "גם לשם לא רציתי לבוא באמצע העונה, כי ידעתי שהקבוצה חולה מבחינה מקצועית ומנטלית, ושיש סיכוי גבוה שהיא תרד ליגה. בכל שבוע התפללתי שאלישע לוי, שהיה המאמן, ינצח והדברים יסתדרו", הוא נזכר. "אבל המצב הלך והחמיר, ואחרי כמה פעמים שאבי (אבי לוזון, יו"ר הנהלת הקבוצה ודודו של גיא, ד"מ) ביקש ממני לבוא, כבר לא יכולתי לסרב. לא לקחתי את התפקיד בלב שלם, אבל המצפון הציק לי והרגשתי לא נעים שאולי מישהו אחר ירד עם הקבוצה ליגה, בזמן שיכולתי לעשות הכול כדי לנסות ולעזור. כשהחלטתי לבוא, נרתמתי כולי למשימה ועשיתי את מקסימום, בהבנה שאם לא אצליח, אמשיך איתה לליגה השנייה, אבריא אותה ואחזיר חזרה לליגת העל".
בסופו של דבר, במחזור האחרון בעונת 2018/19, ירדה מכבי פתח תקווה מתחת לקו האדום וצללה לליגת המשנה, כאשר הקריירה של לוזון סופגת עוד מהלומה רצינית, אך דווקא אז החל הגלגל להסתובב עבורו. "זה היה מאוד קשה מנטלית לאמן פתאום בלאומית, על גבול משימה בלתי אפשרית. אבל בחרתי להילחם ועשיתי אתחול, מה שכלל הרבה שינויים: גיבשתי צוות מקצועי חדש וטוב והפכתי את תהליך בניית הסגל של הקבוצה שלי להרבה יותר מדוקדק, עם דגש גדול קודם על האישיות של השחקן, לפני היכולת המקצועית שלו", הוא מספר. "זה המשיך עם בנייה של קבוצה חדשה, עם שחקנים צעירים וטובים, שרובם שיחקו קודם לכן בקבוצת הנוער שלנו שזכתה באליפות. כל זה הוביל לעליית ליגה חלקה, ובנוסף להעפלה לגמר גביע המדינה, אחרי ניצחונות על הפועל תל אביב, בית"ר ירושלים וקריית שמונה. העונה, בליגת העל, העפלנו לפלייאוף העליון, עם הקבוצה הצעירה בליגה והתקציב השני הכי נמוך, וזה הישג טוב מאוד עבורנו".
הקבוצה אותה מוביל המאמן כבר זכתה לכינוי "תינוקות לוזון", ומככבים בה כמה שחקנים שצפויים להיות האקזיט הבא של האגודה, שהפכה לחממה לגידול כישרונות ובין השאר מכרה את מנור סולומון לשחטאר דונייצק בשישה מיליון אירו לפני שנתיים. "מכבי פתח תקווה משקיעה הרבה כסף במחלקת הנוער, גם במאמנים טובים וגם בציוד טכני ואלקטרוני, שאין בהרבה מחלקות נוער אחרות בארץ", מסביר לוזון. "בנוסף, השם הטוב של האגודה בנוגע לפיתוח צעירים גורם לשחקנים רבים לרצות להגיע אלינו, כי הם יודעים שאם יש להם את הכישרון, אצלנו הסיכוי שלהם להצליח גבוה יותר". השם הבא שמוזכר כמי שעשוי להימכר בקרוב לקבוצה באירופה הוא ליאל עבדה, חלוץ מוכשר בן 19 שמנבאים לו גדולות. "יש לעבדה יכולת להגיע לאחת מהליגות באירופה, אבל כדי להגיע לקבוצות בסדר גודל של מנצ'סטר יונייטד או ריאל מדריד הוא יצטרך לככב קודם בקבוצה בסדר גודל בינוני, ואז אולי יהיה לו סיכוי. כרגע זה רחוק מאוד ממנו או מכול שחקן ישראלי אחר, אבל אני בהחלט צופה לו קריירה יפה".
תחת זכוכית מגדלת
גיא לוזון, 45, נולד וגדל בפתח־תקווה, נשוי לדנה ואב לשני ילדים. "אני אוהב כדורגל מאז שאני זוכר את עצמי והחיים שלי תמיד סבבו סביב המשחק והמשפחה". הוא מספר כי "כבר בתור ילד ראיתי המון משחקים, הסתובבתי כל היום עם הכדור ולא הפסקתי לשחק. מעולם לא הרגשתי שזו עבודה וגם אם אפסיק לאמן יום אחד, כדורגל יישאר האהבה הגדולה שלי". בגיל עשר החל לשחק במכבי פתח־תקווה, שאותה מובילים בני משפחתו כבר משנות ה־90. "רציתי להיות כדורגלן אבל מהר מאוד הבנתי שכוכב אני לא, ושזה לא הולך לקרות. גדלתי במשפחה שמטיפה למצוינות, ומבחינתה אם אתה עושה משהו, תעשה אותו הכי טוב, כי אם אתה בינוני עדיף שלא תעשה". בגיל 15 חווה טרגדיה משפחתית, לאחר שאמו נפטרה ממחלה קשה. "אני חושב על אמא שלי הרבה, בעיקר ברגעים קיצוניים שאני עובר בחיים – לטוב ולרע, רגעים שהייתי מאוד רוצה שהיא תחווה אותם איתי". את הצבא העביר כמאמן כושר קרבי. "לא חשבתי באותן שנים על אימון, אבל בשירות היה לי מאוד טבעי לעבוד עם קבוצה של אנשים, וכשראיתי משחקים, הרגשתי שאני יודע מי טוב או מתאים יותר ומי פחות. זה הוביל אותי ללכת ללמוד ולהיכנס לתחום האימון".
בגיל 21 פרש לוזון ממשחק פעיל ושנתיים לאחר מכן מונה למאמן קבוצת הנוער של מכבי פתח־תקווה. "היתרון שלי בהתחלה היה, שבניגוד לדור הישן שלא הכיר ולא הייתה לו גישה לעולם המתחדש, אני השתמשתי באינטרנט, צברתי מידע והזמנתי ספרים וקלטות של אימונים מאיטליה וספרד". שנתיים וחצי לאחר מכן נקלעה הקבוצה הבוגרת לקשיים מקצועיים שהובילו להתפטרות המאמן אלי אוחנה. "היינו במקום האחרון, ועמוס (עמוס לוזון, דוד נוסף של גיא ומי שהיה ספונסר הקבוצה שנים רבות, ד"מ) שאל אותי אם אצליח להשאיר את הקבוצה ליגה, עניתי בביטחון שכן וזה מה שקרה". לוזון הוביל את מכבי פתח־תקווה להישגים נהדרים בשנותיו הראשונות כמאמן; הוא זכה בגביע הטוטו, בסגנות האליפות בעונת 2004/5 והיה למאמן הראשון שהוביל קבוצה ישראלית לשלב הבתים בגביע אופ"א, במסגרתו ניצחו המלבאסים 2:5 את קבוצת הפאר פרטיזן בלגרד, רגע שנחשב עד היום להישג הגדול ביותר של המועדון.
לוזון נחשב למאמן מאוד אנרגטי ודומיננטי על הקווים, מה שהוביל ללא מעט ביקורת על האמוציות המוגזמות שהוא מפגין לעיתים במהלך משחקים. לצד זה הוא נאלץ להתמודד עם התווית של מי שקיבל את הקבוצה, ובהמשך את אימון הנבחרת הצעירה, רק בזכות קשריו המשפחתיים. "זה לא פשוט לגדול במשפחה כמו שלנו ותמיד היה ברור לי שאהיה תחת זכוכית מגדלת, בכל מה שנוגע לתקשורת והאנשים בענף, ושאהיה חייב להביא תוצאות בכדי לשרוד", הוא משתף. "כשהתוצאות הגיעו ועדיין טענו שאני בקבוצה כי המשפחה מינתה אותי, הבנתי שאני לא יכול לעסוק כל היום במה אומרים או יגידו, אף מאמן לא יכול לחיות ככה, והתרכזתי בלעבוד ולהביא תוצאות. למדתי להתמודד כי פשוט לא הייתה לי ברירה. משפחת לוזון היא משפחה מאוד קרובה ועוטפת, ולמרות מה שכותבים עלינו מדי פעם בעיתונים, הכול אצלנו בשלום, גם היחסים בין אבי לעמוס, למרות העזיבה שלו את הקבוצה".
מעמד המאמן הישראלי נמצא בשפל המדרגה בגלל ההתנהלות של המאמנים עצמם. הם נותנים שיבנו להם את הסגל ואחר כך מתפלאים למה מתייחסים אליהם כמו בובות
מה דעתך על מי שטוען שאתה יכול להצליח רק בקבוצות קטנות?
"כשאתה בפרונט, תמיד יהיה מישהו שיגיד עליך משהו. בעשרים השנה שלי כמאמן אמרו עליי כל כך הרבה דברים, שאי אפשר להתייחס אליהם, כי על כל אמירה שנאמרה יש שתיים אחרות שאומרות הפוך. כל מאמן בעולם עובר את זה. ועם כל הכבוד, אני היחיד שאימן עד היום בבלגיה, ושני רק לאברהם גרנט באנגליה, ואני מאחל לכל מאמן להגיע להישגים כאלה".
איך אתה מרגיש אחרי עשרים שנה בעסק הזה?
"האמת שזה קצת הזוי וגורם לי להרגיש כאילו אני בן שישים. לשמחתי אני מצליח לזכור גם את הדברים הטובים שקרו לי, לצד הרעים, אני לא יכול לשכוח כלום".
עם הניסיון שיש לך, הכדורגל שלנו כיום במצב טוב יותר מאשר בעבר?
"אני חושב שהכדורגל הישראלי היום פחות טוב מלפני עשרים שנה. בימים שאני גדלתי, השחקנים חיו, שיחקו ונשמו כדורגל בכל מקום – בשכונה, בבית הספר וגם באימונים בקבוצה. אז, באופן טבעי, שיחקו עם הכדור כל היום, עכשיו משחקים רק עם הג'ויסטיק, וחצי מהמזמן נמצאים בכלל ברשתות החברתיות. זה מוביל לכך שהשחקנים היום פחות כישרוניים, מבחינת יכולת כדרור, עצירת כדור ומרכיבים טכניים נוספים. למרות שהטכנולוגיה השתפרה, אי אפשר בכלל להשוות בין הדורות, ואין ספק שהדור הנוכחי הרבה פחות מוכשר. שום אקדמיה לא יכולה להשתוות למשחק בשכונה".
מה דעתך על מעמד המאמן בישראל?
"מעמד המאמן הישראלי נמצא היום בשפל המדרגה בגלל ההתנהלות של המאמנים עצמם. הם נותנים שיבנו להם את הסגל, את ההרכב, והם מוכנים לחתום על חוזה שמבטיח להם חודש פיצוי אם יפטרו אותם, ואחר כך הם מתפלאים למה מתייחסים אליהם כמו בובות. לי מעולם לא העזו להתערב בשום החלטה מקצועית, בכל מקום שהייתי אני זה שקבעתי, לטוב ולרע".
בין השנים 2010 ל־2013 שימש לוזון כמאמן הנבחרת הצעירה, שהעפילה באופן אוטומטי כמארחת לאליפות אירופה עד גיל 21, שהתקיימה בארץ ב־2013. "האליפות הייתה חוויה נהדרת, ומבחינתי העובדה שסיימנו בבית המוקדם לפני אנגליה, שהורכבה משחקנים רבים שהגיעו לפריימר ליג, ובמקום החמישי הכללי, היא הישג גדול". בשנים האחרונות גם הוזכר שמו של לוזון כמועמד הנבחרת הבוגרת, והוא אף הוזמן לריאיון בוועדת האיתור, שבודקת אנשי מקצוע לפני קביעת המינוי. "אני חושב שוועדת האיתור היא רק למראית עין, כדי לקיים איזה חוק שהחליטו עליו, כשהתחושה היא שההחלטות גם ככה נקבעות מראש. מי שצריך לקבוע מי יהיה מאמן הנבחרת הוא יושב ראש ההתאחדות, יחד עם ההנהלה שלו, בלי כל המשחקים האלה. מעולם לא הסתרתי שהחלום הגדול ביותר שלי הוא לאמן את הבוגרת, ואם ירצו אותי, אני כאן".
מה דעתך על הנבחרת הנוכחית שלנו והמינוי של ווילי רוטנשטיינר כמאמן?
"זה ממש לא מתפקידי כרגע להביע דעה או להעביר ביקורת על כל מה שנעשה עם הנבחרת הלאומית, אני רק יכול לאחל להם בהצלחה".
מה השאיפות והחלומות להמשך?
"אני אדם שאוהב להגשים את החלומות שלו וכרגע המטרה היא להשיג כרטיס למפעל אירופי בשנה הבאה. אני רוצה להמשיך ליהנות מהעבודה שלי ולמצות את הפוטנציאל של כל קבוצה שאאמן בה, ואין ספק שאת התחנה הבאה שלי אבחר בקפידה רבה".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"עכשיו הכול טוב אצלי בכל תחומי החיים. אני שמח שאני חווה שנים מקצועיות טובות, אבל רוב הקריירה נהניתי מתחושת ההצלחה, זה לא משהו שזר לי, ולמדתי לא לצאת מגדרי לא משנה מה. תודה לא־ל שכולם מסביבי בריאים ואני רק מקווה שהדברים החיוביים יימשכו. אני בחמש".
