בפרק המופתי של הסדרה ‘שבאבניקים‘ מחליטים ארבעת תלמידי הישיבה לנצל את תקופת ‘בין הזמנים‘ כדי לנסוע לטיול ברמת־הגולן. מצוידים בחליפות ובכובעים הם עוצרים בשטח נטוש, רק כדי לגלות שנקלעו לשדה מוקשים מסוכן. מהר מאוד הם מבינים שלא יצליחו לצאת משם בכוחות עצמם, ומזעיקים את צה“ל. בין הצעירים מתפתח ויכוח בנוגע לסוגיית השוויון בנטל, בעודם מתייבשים בשמש.
מתברר שהשבאבניקים לא לבד: בכל שנה בתקופות החופשה של בחורי הישיבות, אנו שומעים על צעירים שהלכו לאיבוד, התייבשו או כמעט טבעו, ונזקקו לחילוץ. וזה עוד במקרה הטוב, השם ישמור.
אהבת הארץ ורצון לטייל – יש; הקפדה על היכרות עם השטח ועל תנאי הבטיחות – פחות. אולי זה משהו במנטליות החרדית של “יהיה בסדר, השם יעזור“, ואולי חוסר הבנה של האחריות הדרושה ביציאה לטיול. כך או כך, לא מעטים מהטיולים הללו מסתיימים בצורה פחות שמחה.
כדי לתת מענה לצורך של הציבור החרדי לטייל באופן בטיחותי, מקצועי וידידותי, להחדיר ערכי ארץ ישראל ולחנך לתרבות טיולים בטוחה, וגם כדי לשדרג את רמת הטיולים במגזר, נפתח לאחרונה קורס מדריכי טיולים חרדים. הקורס מתקיים מטעם ‘מרכז כיוון – מרכז הכוון תעסוקתי לציבור החרדי בירושלים‘, בשיתוף ארגון ‘ירוק עכשיו – עולמקום‘, ו‘אשכולות – פורום מרכזי סיור, לימוד ותודעה ישראלית‘. לערב הפתוח לקראת הקורס הגיעו כארבעים מתעניינים, ומתוכם נרשמו 22. הקורס מוכר על ידי משרד החינוך, וחלק מהמשתתפים מקבלים מלגה כדי שיוכלו להשתתף בו.
המשתתפים בקורס מגיעים מכל גווני המגזר – אשכנזים וספרדים, חסידים, ליטאים וחב“דניקים. מי שמכיר את המגזר החרדי יודע שלא כל כיתה מכילה מגוון אנושי שכזה. יש בהם אברכים ותלמידי ישיבה, לצד מי שכבר יצאו לעבודה ומחפשים כעת מקצוע נוסף. הקורס יאפשר להם לפתוח אפיקי תעסוקה ופרנסה חדשים, בתחום ערכי של ידיעת ואהבת הארץ.
אחד המשתתפים בקורס הוא ישראל סופר, 22, ממעלה־עמוס, נשוי ואב לילד. הוא משתייך לציבור החרדי־ליטאי, ומגדיר עצמו כמי שמחובר לטבע מגיל צעיר. הוא מחלק את זמנו בין הוראה בבית ספר להדרכת חוגים לילדים בחברה להגנת הטבע. בין לבין הוא גם משתתף בקורס, שאליו הגיע הן מאהבת התחום והן מתוך רצון למצוא אפיק תעסוקה נוסף.
“בכל יום בתי ספר חרדים יוצאים לטיולים, וקשה להם למצוא מדריכים מתאימים מתוך המגזר“, הוא מספר. “טיול זה הרבה מעבר ללראות נוף. מדריך נוגע בנושאים של המדינה והציונות, נושאים נפיצים במגזר החרדי. אפילו אם מגיע מדריך מהמגזר הדתי־לאומי, הוא לא תמיד יודע לדבר בשפה החרדית. יש כמה מדריכים חרדים, והשוק הוא ענק – טיולי בית ספר לבנים ולבנות, מחנות קיץ, טיולי בין הזמנים. זו עבודה נוחה שאפשר לעשות לפי היכולת והרצון שלך – אפשר לעבוד כמה ימים בשבוע או כמה ימים ספורים בחודש, ואפשר אפילו להישאר בכולל וללמוד ורק לצאת לכמה ימים להתפרנס“.
הכי רחוק מהשטעטל
לאחרונה יצאו משתתפי הקורס, צעירים בני 18 יחד עם הורים למשפחות ברוכות ילדים, לטיול מתל צובה עד עין עוזי. הפעם הוקדש הטיול ללימוד המתודיקה של הדרכת טיול, שכן אין די בלדעת את השטח, צריך גם לדעת איך להעביר את הידע לקהל.
אבל עוד לפני שהמדריך, אריאל פילבר מבית ספר שדה עפרה, יורד לעומקם של דברים, הוא מדגים למטיילים איך לחצות את הכביש בקבוצה. “בגאולה אנחנו הולכים על הכביש, אין מקום על המדרכה“, אומר חצי בצחוק חצי ברצינות בני רוזן, 29, אחד ממשתתפי הקורס, מחסידות גור. כבר כמה שנים הוא נהנה לטייל במסגרת ‘עמיתים לטיולים‘, קבוצה המחברת בין חובבי טיולים מרחבי הארץ המדריכים את הטיול באופן עצמאי. חבר ששמע על הקורס הציע לו להצטרף. בעבר, אחרי שטייל בירדן והתלהב מההדרכה המדויקת והמעשירה, ניסה להתקבל ללימודים בתחום, אך נדחה מכיוון שאין לו תעודת בגרות.
ביום־יום הוא עובד בתחום ההסעדה, והוא שמח על ההזדמנות לצאת מהשגרה, ללמוד ולהתמקצע. “אני פשוט רואה כמה בור הייתי. טיילתי, ראיתי ונהניתי, אבל באיזשהו מקום לא הבנתי כלום, בטח לא לעומק. הקורס מאוד אינטנסיבי ונותן הרבה כלים. זה הכי רחוק מהשטעטל החרדי. הכול מאורגן, הכול במקצועיות“.
ממה אתה הכי נהנה בקורס?
“מהיציאה לשטח כמובן, אבל גם הלימודים בכיתה חשובים. הידע ענק ומרתק. גם דברים שחשבתי שאני יודע, כמו למשל לקרוא מפה, אני מגלה שלא ידעתי כמו שצריך. לצערי, עניין המקצועיות לא כל כך קיים במגזר“.
אילו תגובות אתה מקבל מהסביבה שלך על ההשתתפות בקורס?
“זה מאוד משנה עם מי אתה מדבר. לאנשים שבאים מחוגים יותר קיצוניים קשה עם הרעיון הזה, והם שואלים אותי ‘בשביל מה אתה צריך את זה‘. הדור הצעיר יותר מפרגן“.
יש התנגשות בקורס בין עולם הערכים שלך לתכנים הנלמדים?
“עולים נושאים כמו גיאולוגיה, אבל המדריכים מנסים להיצמד לקטע הטכני ולידע ולא להיכנס עכשיו לוויכוחים של כמה זמן העולם קיים. היינו לא מזמן בגוש עציון וצפינו בחיזיון האור קולי שמספר את ההיסטוריה של הגוש. זה מאוד רחוק מהעולם שלנו. כל עניין ההתיישבות, חורבן ותקומה, מלחמת העצמאות – אני די רחוק מעולם סיפורי הגבורה של ההיסטוריה הישראלית, וכך גם האחרים, ולכן הנושא הזה עורר דיון. היה לנו קושי למשל סביב הנושא של נשים לוחמות. האם נכון לאימא לשלוח ילד לירושלים ולהגן על היישוב? בסופו של דבר יש לי את הידע, אבל אני כן זקוק להשלמות, כדי לא להגיע למצב של ‘נכון או לא נכון, חרטט בביטחון‘“.
זה קרה לפני כשנה. יחידת החילוץ ‘מגילות‘ הוזעקה לחלץ קבוצת צעירים חרדים מנחל אוג. בסיום מסלול הנחל ישנה יציאה, ומי שמפספס אותה נכנס לחלקו העליון של המסלול, המורכב ומסובך הרבה יותר. כך קרה גם הפעם. כחמישים בחורי ישיבה חרדים הלכו לאיבוד, המים אזלו והם היו תשושים. הם ניצלו את המיקום היחידי בהמשך המסלול שבו יש קליטה, והזעיקו עזרה. יחידת מגילות יצאה לעזרתם וחילצה אותם, אלא שאז התברר שאחד הבחורים החליט שלא להמתין לחילוץ ויצא לחפש עצמאית את הדרך החוצה.
“זה היה אמור להיות חילוץ פשוט למדי“, נזכר ניתאי רייש, מחלץ ביחידה. “אלא שאותו בחור, שלא ידע את הכלל של ‘אם הלכת לאיבוד – שב ואל תזוז‘, פשוט הלך לאיבוד ונפרד מהקבוצה. לקח לנו בערך 18 שעות, בסיוע כוחות גדולים של משטרה, כיבוי אש, מסוקים ועשרות מתנדבים מסורים כדי למצוא אותו. היה לנו חשש גדול שקרה לו משהו. שאולי הוא נפל ולא סתם הלך לאיבוד“.
בסופו של דבר נמצא המטייל האבוד, תשוש ומבוהל. הוא אגב ראה את מאמצי החילוץ, אך לא הצליח לסמן למחלצים. “אין ספק שזו הייתה חוויה מאוד לא נעימה עבורו“, מסכם רייש. “גם עבורנו זה מאמץ גדול שכרוך בהוצאות גדולות מאוד“.
יחידת חילוץ מגילות היא אחת מעשר יחידות חילוץ הפרושות מהצפון לדרום, ופועלים בה 500 מתנדבים ומתנדבות. הם כפופים למשטרת ישראל, ומעניקים סיוע למטיילים שנקלעו לצרה במהלך טיול. “בנוסף אנחנו מסייעים למשטרת ישראל בנושאים שבהם אנחנו מתמקצעים כמו איתור נעדרים וחילוץ בשלג – כל משימה שהמשטרה צריכה כוח איכותי של מתנדבים“, מסביר רייש.
הוא רואה קשר ישיר בין חופשות בין הזמנים לעלייה במספר החילוצים. “אנחנו רואים פיקים סביב בין הזמנים, כשבחורי ישיבות יוצאים לטייל – בפסח, סוכות ובקיץ. לפעמים זה באשמתם ולפעמים לא“.
ממה נובע המצב הזה?
“הרבה פעמים זה חוסר ידע. כמה מים לקחת? מה אורך המסלול? הם לא תמיד יודעים לאן הם נכנסים“.
באחריות יחידת החילוץ מגילות נמצאים הנחלים ואדי קלט/נחל פרת, נחל אוג ונחל דרגות הפופולריים במגזר החרדי. רייש: “בניגוד לשאר האתרים, אלו נחלים שכל אחד יכול לקחת אותם. חלק מאוד פשוטים ונוחים, אבל לכל אחד יש חלק יותר מורכב וארוך, ואם נכנסים לשם בטעות אפשר להיקלע למצוקה – התייבשות או רדת הערב והחשכה, בעיקר כשנכנסים בשעה מאוחרת מדי. אם קבוצה נכנסת לנחל אוג בשעה חמש אחר הצהריים, אין להם ממש סיכוי לצאת לפני החשכה. הוצאנו קבוצות גדולות שנכנסו בשעות לא הגיוניות“.
למה זה קורה יותר במגזר החרדי?
“קודם כול כי הם מטיילים בכמויות גדולות. ככל שאתה מטייל יותר, יש סיכון שיקרה משהו. יש חוסר מידע נגיש, ואין מודעות להיכנס לאינטרנט קודם וללמוד. הם שומעים מחבר ואומרים ‘גם אני יכול להסתדר‘, מגיעים לנחל ולא יודעים שצריך נעליים מיוחדות. יחד עם איחוד הצלה אנחנו מנסים לעורר את המודעות של הציבור הזה. הכנסה של מדריכי טיול חרדים בוודאי תתרום לטובת העניין“.
ללא כנסיות ומסגדים
פיני גולדמן, מנהל אגף הדרכות ומיומנויות למידה במרכז כיוון בירושלים, מספר כי הרעיון לפתיחת הקורס עלה מהשטח. “הבנו מכמה גורמים שמוסדות רבים יוצאים עם בני ישיבה ובנות סמינרים להרבה מאוד טיולים ברחבי הארץ, אתגריים יותר או פחות, ללא הדרכה. אני לא אומר שזה קורה בצורה גורפת, אבל יש לא מעט מוסדות כאלו.
אילו אתגרים מיוחדים ישנם בפתיחת קורס כזה למגזר החרדי?
“אנחנו פותחים כל הזמן קורסים במגוון תחומים, אבל באופן ספציפי נושא הקורס מאתגר, ולא פשוט להביא חבר‘ה מהמגזר החרדי לעולם הגיאוגרפיה. בקורס רגיל נכנסים למנזרים, לכנסיות ולמסגדים, אבל בקורס הזה זה לא קורה. אנחנו מאוד רגישים וקשובים לתלמידים. תכנים על הנצרות והאסלאם לא נכנסו. יש רכז חרדי לקורס, שיודע לעשות את ההתאמה למגזר. אם יוצאים ליום טיול, לוקחים בחשבון שלוש תפילות ואוכל גלאט כשר – גם אם זה בשטח, ואין נשים בקורס“.
דורון יוסף, מרכז הקורס, משתייך למגזר החרדי. לדבריו, בציבור החרדי אוהבים לטייל ולעשות מסלולים אתגריים, וגם לרכוש ידע. “הציבור הכללי מטייל כי באיזשהו מקום הוא חייב לצאת לטיולים – אם זה מטעם תנועת הנוער או במסגרת בית הספר. החרדים יוצאים בכיף, ולכן הם גם מאוד נהנים מזה“.
הסטיגמות על הציבור החרדי, כאילו הוא נוהג ברשלנות בטיולים, נכונות?
“לצערי כן. הרבה פעמים קבוצות יוצאות לטיול עם קצת מים ובלי כובעים – אלה דברים בסיסיים. כל מי שעשה אי־פעם מסלול בשטח פתוח מבין שאי אפשר לצאת בלי כובע. בלתי אפשרי. יש איזו תרבות במגזר של ‘לקחנו בקבוק קולה, נסתדר'. זה כמובן ממש לא מספיק. צריך להכיר את המסלול לפני שיוצאים. לצאת לשטח לבד, בלי הדרכה של מדריך מוסמך, זה מוביל לסכנות“.
ככל שיותר חרדים יגיעו ללמוד הדרכת טיולים, תשתנה גם התרבות הפנים־מגזרית בנושא, ללא ספק. לא רק כי צעירי המגזר ייקחו איתם מדריך למסלול בפעם הבאה שיצאו לטייל, אלא יותר מזה, בעיקר כי הם יתחילו לדבר על זה. כשהמודעות לטיול עם אמצעים נדרשים תעלה ויציאה לשטח בשעות בטוחות תהיה דבר ברור מאליו, נוכל לשמוע בחדשות על מאות בחורי ישיבה שפוקדים את אתרי הטיולים ופחות על חוויות הקצה שלהם כזקוקים לחילוץ.
