אמנם חשבנו שבסיפור יציאת מצרים היו רק עשר מכות, אבל האמת היא שמישהו מאחורי הקלעים שכח לציין שהייתה גם מכה נוספת: נסיעות בחול המועד, הידועות גם בשמן השני והמדויק יותר – ארבע שעות באוטו עם הילדים. לכל כיוון.
כל מי שעלה אי־פעם על כביש בינעירוני כלשהו בימי חול המועד וחזר מהתופת, יודע לספר על רגעי החרדה. “חשבתי שזה לעולם לא ייגמר”; “כל רגע היינו צריכים לעצור למישהו אחר לשירותים”; והכי גרוע – “נתקענו בלי במבה באמצע הדרך”. וזה עוד בלי להזכיר את גברת וייז, שבהיעדר מידע שיוכיח אחרת, אני מדמיינת אותה כאישה בעלת עיניים בצבע ירוק זרחני וחיוך זדוני, שלועגת לנו בחדווה בכל פעם שהיא משמיעה את הצליל המפחיד מכול ומציגה את הכיתוב: “ארבע דקות עיכוב נוספו, פקק מתחיל להיווצר בהמשך הדרך”.
ולמרות זאת, רובנו מעדיפים את זה על פני האלטרנטיבה הפחות מאמצת, של לצאת מדעתנו בבית. למה? האם באמת קל יותר לשמור על השפיות כשכל אחד מבני המשפחה מרותק למקומו וכולם דחוסים יחד בקופסת פח קטנה עם אדי מונוסודיום גלוטומט? לגברת וייז הפתרונים.
אז איך אפשר לשרוד נסיעה עם הילדים בחול המועד ולהישאר בחיים? המדריך המלא לפניכם.
כמו בכל דבר אחר בחיים, גם בנסיעות חשוב לזכור שסבלנות היא משהו שהולך ואוזל. ולכן, כמו שבטיסה עדיף לראות קודם סרט של שעתיים ואחר כך קומדיות של 20 דקות כי למי יש סבלנות – גם בנסיעות ארוכות עדיף להתחיל עם משחקים ופעילויות מורכבות, ורק אחר כך לעבור לאופציות הקצרות והקלילות יותר.
1. כן-לא-שחור-לבן
כן (לא נחשב, לא נפסלנו!), זה אמנם נשמע מיושן, אבל תתפלאו כמה זמן קלאסיקת הרטרו הזו יכולה להעביר. הניסיון לנהל שיחה שלמה בלי ארבע המילים החשובות ביותר בשפה העברית (טוב, שתי המילים החשובות ביותר, ועוד שתי מילים שמשתמשים בהן בעיקר בהקשרים של שלג ולילה) מספק עניין, גורם לילדים להתאמץ – ובדרך כלל אפילו נחשב לנסבל בקרב המבוגרים. למתקדמים אפשר גם להוסיף מילים כמו שמות של בני המשפחה, מילות שאלה ומילות יחס (על, ליד ועוד).
כמה זמן מעביר? החל מחצי דקה ועד חצי שעה – תלוי מתי יימאס לכם.
חסרונות: נטייה קלה להוציא מהדעת.
2. בימבה/אוטו אדום/ירוק/צהוב/כתום
הבנתם את הרעיון. אם אי־אז בשנות התשעים העליזות היינו מצביעים על בימבות (הידועות גם בשמן העברי, חיפושיות), היום הן הפכו לנדירות מדי מכדי להחזיק על כתפיהן העגלגלות משחק שלם. אז במקומן – פשוט אִמרו לילדים להצביע על מכוניות בצבע יוצא דופן/מערבלי בטון/מכוניות של המדביר המזמר או כל מה שעולה בדעתכם. היתרון הגדול במשחק הבימבה הוא העובדה שלא תצטרכו לעשות יותר מדי, ורוב הזמן ישרור שקט כמעט מוחלט במכונית, בזמן שהילדים יתאמצו להבחין במכונית המבוקשת.
כמה זמן מעביר? סביר להניח שהילדים יאבדו ריכוז תוך כמה דקות.
חסרונות: כאמור, סביר להניח שהילדים יאבדו ריכוז תוך כמה דקות.
3. אני רואה…
מדובר למעשה בווריאציה נוספת של משחק הבימבה הזכור לטוב מהסעיף הקודם. במשחק הזה ההורה (או כל אדם שנמצא ברכב) מכריז על משהו שהוא רואה. איזה משהו? זה יכול להיות כל דבר – החל מגרפיטי בשולי הדרך, דרך אדם בעל שיער בצבע זרחני כלשהו שחוצה את הכביש, ועד לשלט איקאה אי שם באופק (היי, אנחנו לא שופטים, כל אחד והבילוי שלו). יתר הנוסעים צריכים לנסות ולאתר את המחזה המבוקש, והראשון לעשות את זה יהיה הבא להכריז.
חסרונות: עובד בעיקר כשעומדים במקום, שזה משהו שאנחנו מקווים שלא יקרה בכלל. ולכן, אם יתמזל מזלכם – המשחק הזה בעצם לא יצא לפועל לעולם.
4. מסיבה
כמה פשוט, ככה מהנה (אוקיי, יחסית). כל אחד בתורו מכריז שהוא עורך מסיבה, ומונה את שמות האנשים שיזמין. אלה יכולים להיות אנשים שנוכחים ברכב וגם כאלה שלא – אבל העיקר שכל הנוסעים יכירו אותם. אחרי שמרכיבים את רשימת המוזמנים, על המשתתפים לגלות מה המכנה המשותף בין כל המוזמנים – לדוגמה, הזמנתי את כל מי שמרכיב משקפיים / את כל מי שלובש חולצה כחולה / את כל מי שיש לו נקודת חן בפנים. היתרון הוא שהאפשרויות להרכבת רשימת המוזמנים אינסופיות, וככל שממשיכים לשחק מוצאים גם אופציות יותר ויותר מתוחכמות (ושיקום מי שחושב שאי־אפשר להזמין את כל מי שהאות השלישית בשם שלו היא י’).
כמה זמן מעביר? נסיעה לאילת. באמת.
חסרונות: זה משחק כל־כך לא מזיק וכל־כך לא מעיק, שכנראה תמצאו את עצמכם משחקים אותו גם לכל אורך החופשה.
5. קונטקט
הגענו לדובדבן שבקצפת, המשחק שאפשר לשחק שעות, זה שהמבוגרים ייהנו ממנו לא פחות – ואולי הרבה יותר – מהילדים (והנה לכם החיסרון). אז איך משחקים? זה יכול להישמע קצת מסובך, אבל הישארו עמנו להוראות:
1. המשחק מתנהל במתכונת של אחד נגד כולם, כשאדם אחד בוחר מילה (לדוגמה, קרוקודיל), וכל היתר מנסים לנחש מהי המילה שבחר. בוחר המילה מגלה למשתתפים את האות הראשונה במילה שבחר, במקרה הזה – ק’.
2. יתר הנוסעים מנסים לגלות מהי האות הבאה במילה, על ידי אמירת מילה אחרת שמתחילה באות שקיבלו. לדוגמה, אם האות הראשונה הייתה ק’, אחד המשתתפים יכריז הגדרה למילה אחרת שמתחילה באות ק’, כמו: “ממתק שאוכלים בחורף”. לאחר מכן, עליו לספור במהירות ובקול: אחת־שתיים־שלוש, ולומר את המילה שאליה התכוון. אם גם אחד המשתתפים האחרים אמר “קרמבו” יחד איתו, בוחר המילה ייאלץ לגלות את האות הבאה במילה שבחר – אלא אם גם הוא אמר “קרמבו” בזמן, ואז אינו צריך לחשוף את האות הבאה.
3. אם בוחר המילה לא הספיק או לא הצליח לצעוק יחד עם האחרים את המילה שהוגדרה, הוא ימסור את האות הבאה – במקרה הזה ר’, וכעת יתר הנוכחים יצטרכו לצעוק מילה שמתחילה באותיות “קר”. אחרי מסירת האות הבאה בתור, המילה שיתר המשתתפים יצטרכו להגדיר תתחיל באותיות “קרו” וכן הלאה – עד לגילוי המילה שנבחרה.
4. בין כל הצעקות וההגדרות אסור לשכוח את המטרה: לנחש מהי המילה שנבחרה.
5. אם הגעתם עד הלום ועקבתם כמו שצריך אחרי ההוראות, ובפרט אם מעולם לא שיחקתם קונטקט בעבר, אין לנו אלא לקנא ולומר לכם שכנראה לא תרצו לצאת מהאוטו לעולם.
6. ארץ/עיר
יש סיבה שקלאסיקות הן קלאסיקות, וארץ־עיר היא ללא ספק אחת מהן. במקום לשרטט על דף טבלה ובה כל ההגדרות והתוצאות, כדי לשחק ארץ־עיר בגרסת הרכב פשוט בִחרו אות ולאחר מכן עִברו הגדרה־הגדרה ומִצאו את המילים המתאימות. אם אתם רוצים להפוך את המשחק לתחרותי יותר – אפשר גם להתחלק לשתי קבוצות, כשכל קבוצה תקבל 10 או 20 שניות כדי להשיב להגדרה (לדוגמא, ארץ ב־ת’), אחרת התור יעבור לקבוצה השנייה.
הצעת שדרוג: מי שמאס בגרסה המקורית יכול גם לשחק במשחקים דמויי ארץ־עיר, על פי כל קונספט אחר שיעלה על דעתו. לדוגמה, אפשר לבחור בכל פעם אות ולחשוב על שמות של ספרים, סרטים או שירים שמתחילים באות הזו. אפשר גם להכריז על נושא או מילה, ולמצוא כמה שיותר שירים שמתייחסים או מכילים את המילה הזו. הרעיונות, כמו שכבר הבנתם, אינסופיים.
כמה זמן מעביר? אם כולם נהנים ולכולם מתחשק לשחק, יכול להיות שתעבירו כך את כל הנסיעה.
חסרונות: מתאים לילדים גדולים בלבד, קצת פחות מעניין בהיעדר אלמנט התחרות שיש בכתיבה על דפים – וכמובן, קצת מיצה את עצמו.
7. שבע – בום
מה שטוב במשחק הזה היא העובדה שתרגישו שאתם עושים משהו חינוכי עם הילדים. כלומר, מלמדים אותם לספור. וזה בעצם כל מה שטוב במשחק הזה. ההוראות, למי שלא מכיר, פשוטות למדי: כל המשתתפים סופרים ביחד – כל אחד בתורו אומר מספר – וכל פעם כשמגיעים לכפולה של שבע, מחליפים את המספר במילה “בום”. כמה פשוט, ככה משמים.
כמה זמן מעביר? שתי דקות במקרה הטוב.
חסרונות: השאלה האמיתית היא אם יש יתרונות.
עצור או שאני בוכה!
מילוי דלק אמנם לא נשמע כמו אטרקציה מלהיבה במיוחד, אבל חשוב לזכור שעצירה קלה בנסיעה מטעינה את כולם בכוחות מחודשים ומבטיחה לכם לפחות כמה דקות של שקט בתחילת הנסיעה לפני שיחזרו תלונות ה”משעמם לי”. אז מה אם השקט הזה קשור לעובדה שכולם מכרסמים כרגע את החטיפים שקניתם להם? המטרה מקדשת את האמצעים.
ואל תשכחו: גם אחרי ששיחקתם בכל המשחקים והשתמשתם בכל ההפעלות, תמיד אפשר פשוט לשים מוזיקה שכולם אוהבים ולשיר ביחד. או לריב. או פשוט לקוות שהם יירדמו.
8. סיפור בהמשכים
אופציה טובה למשפחות עם ילדים סבלניים במיוחד. מישהו מבני המשפחה מתחיל לספר סיפור פרי דמיונו – ובשלב מסוים מפסיק ונותן למישהו אחר להמשיך. לאט לאט, כל בני המשפחה ממציאים יחד סיפור שיכול להפוך בקלות לקלאסיקה משפחתית, אם רק תצליחו לזכור מה בדיוק כל אחד אמר.
כמה זמן מעביר? בין עשר לעשרים דקות.
חסרונות: תלוי לגמרי בנכונות של כל המשתתפים – יכול להיות ממש כיף אם כולם נהנים, וממש צולע אם לא בא להם.
9. בחירת שירים בטלפון
אוקיי, אז סיימתם עם שלב המשחקים. אבל אל דאגה, גם אם נשארו לכם עוד כמה שעות טובות בתוך האוטו – זו לא סיבה להיכנס להיסטריה. יש עדיין מה לעשות. נניח, לשמוע מוזיקה.
כן, זה אולי לא נשמע אטרקטיבי במיוחד, אבל מסתבר שהאפליקציה של יוטיוב יכולה להפוך בשעת הצורך ללא פחות מאוצר בלתי נדלה. כל מי שאי־פעם נתן את הטלפון שלו לזאטוט מגיל 10 ומטה יודע שמדובר גם ככה בתעסוקה שתסתיים רק כשהסוללה תלך לעולמה, אבל מה שלא ידעתם הוא שיוטיוב מסוגלת גם להפוך לאטרקציה אמיתית שמעבירה את הזמן לא רע.
אז איך עושים את זה? פשוט מאוד. כל אחד מבני המשפחה בוחר בתורו שיר אחד שהוא רוצה להשמיע, וכך, בסבב שחוזר על עצמו – משמיעים את השירים. כן, זה הכול. ולמרבה ההפתעה זה עובד. אולי בגלל ההתרגשות של האדם שכולם מאזינים למוזיקה שבחר – ואולי בגלל הציפיה של כל האחרים וקריאות ה”עכשיו תורי, עכשיו תורי” האינסופיות. אם אתם לא מאמינים – פשוט תנסו את זה בעצמכם.
כמה זמן מעביר? מניסיונות חוזרים ונשנים בכביש 1, תוכלו להעביר ככה לפחות שעה.
חסרונות: אתם לא באמת יודעים לְמה תיאלצו להאזין כשמישהו אחר יבחר את המוזיקה (ולראיה, כותבת שורות אלה נאלצה להקשיב שוב ושוב לשירי פתיחה של סדרות אנימה יפניות). מצד שני, תוכלו לכפות על כל מגלגלי העיניים במושב האחורי לשמוע סוף־סוף את המוזיקה האיכותית שאתם מנסים לחשוף אותם אליה כבר שנים (ואל תשכחו להתעלם מהעלבונות).
10. פודקאסטים לילדים
כשכלו כל הקצים ואתם לא מסוגלים יותר לתפעל את מה שקורה בתוך האוטו, אפשר פשוט להשמיע ברדיו תוכנית רדיו או פודקאסט שמיועדים לילדים – וכאלה יש לא מעט. בין היתר אפשר למנות את “ראש מלא סיפורים” של הטלוויזיה החינוכית – שכל פרק בה מוקדש ליצירתו של סופר ילדים ישראלי, וגם את “תנינה” (גם של הטלוויזיה החינוכית), סדרת תוכניות רדיו שעוסקת במעלליה של המכשפה תנינה. והמבחר גדול מאוד.
כמה זמן מעביר? הרבה מאוד, ויכול אפילו לעזור בהרדמה.
חסרונות: לא בטוח שגם אתם תתעניינו בהרפתקאותיה של תנינה.
