העולם, כך נדמה, נחלק לשני חלקים שאינם שווים: "אנשי היום" ו"אנשי הלילה". אבל בשעה שהוא מותאם באופן מושלם לצורכיהם של אנשי היום – ראו שעות הפתיחה של בתי הספר, הבנקים וקופות החולים – אנשי הלילה נדחקים לשוליים. הרי לא יעלה על הדעת שמרצה יעביר שיעור לסטודנטים בשלוש לפנות בוקר או שקופת חולים תבצע בדיקות דם באשמורת הראשונה של הלילה.
אבל יש אנשי לילה שהצליחו להפוך את המינוס לפלוס ומנצלים את השעון הביולוגי ההפוך לטובתם, למלא דווקא את התפקידים שדורשים ערנות לילית. אז איך מתמודדים עם חיים הפוכים לעומת המשפחה והחברים, עם המחסור בשינה ועם שעות הפנאי המועטות? אספנו כמה בעלי מקצועות ליליים כדי לברר את העניין.
אשר סבג, 41, אשדוד, נשוי +2, מפקח על עבודות אחזקה ליליות בכבישים של נתיבי ישראל (מטעם חברת "יונה – ייעוץ וניהול הנדסי")
איך הגעת לעבוד בלילות?
"כבר 12 שנה אני עובד לילה־לילה, ואני אוהב את מה שאני עושה מהרגע הראשון שהכרתי את תחום התשתיות והעבודה בלילה. זה שילוב כזה שמצד אחד יש עליי המון אחריות ומצד שני יש רוגע בכבישים.
למה העבודות חייבות להתבצע בלילה?
"אי אפשר לבצע את העבודות ביום כי אנחנו צריכים לסגור נתיבים. אם נעשה את זה במהלך היום ייווצר פקק בכל המדינה. הרבה פעמים תושבים לא רוצים שנעבוד בלילה כי העבודה מרעישה, הם לא מבינים שאם העבודה תתבצע ביום הם לא יוכלו לצאת מהבית בכלל".
איך זה לעבוד בשעות האלו?
"זה משנה את כל החיים. זה בעצם יום הפוך, צריך להתרגל לזה ולאזן את עצמך כדי לא ללכת לאיבוד. מי שלא ידאג לעצמו יכול להיפגע פיזית מהעניין הזה. למשל, אם אני לא ישן כמה שעות בצהריים אני לא הולך לעבודה. כלומר, ב־16:00 אני חייב להיות במיטה, זה חינוך עצמי. לפעמים אני הופך להיות קצת כמו רובוט, מדויק בשעות. אפילו הנושא של האוכל משתנה – כל התזונה מתהפכת, לפעמים אני מוצא את עצמי אוכל שווארמה בחצות וחצי".
איך מנהלים חיי משפחה וחיים אישיים במצב כזה?
"חשוב שמי שנמצא איתך באמת ירצה להיות איתך, כמו שאתה. אם כל הזמן צריך לתת הסברים, זה לא הולך. אני רואה את הילדים בעיקר בסופי שבוע. אין מה לעשות, צריך לוותר על המון דברים. אם יש לי אירוע בערב – אני לוקח חופש".
אם צריך להפוך בחזרה את היום ליום רגיל, איך עושים את זה?
"זה יהיה לי קשה מאוד, אני לא אשקר, כבר התרגלתי, זו הפינה שלי. אם אצטרך לחזור לעבוד ביום, אני אלך לאיבוד".
ציפי רקובסקי, 59, רווקה, ירושלים, טכנאית CT בבית החולים הדסה עין־כרם
למה העבודה שלך בלילות?
"ברגע שחולה מגיע למיון עם חשש לשבץ מוחי, למשל, תוך מספר דקות צריך לבצע בדיקת CT כדי לגלות את הבעיה, זו בדיקה מצילת חיים. אחת ממכונות ה־CT בבית החולים ממוקמת ליד חדר המיון, ובה מתבצעות בדיקות של מטופלים מחדר המיון ומהמחלקות הדחופות. העבודה היא מסביב לשעון, 24/7, כמעט ללא הפסקה, כל חמש דקות נכנס מטופל אחר".
איך את מסדרת הלו"ז שלך?
"אני עושה את זה כבר יותר מ־30 שנה, אז אני רגילה: בבוקר לפני העבודה יש לי יום חופשי, וכשאני מסיימת את העבודה מידת העייפות שלי תלויה בצורה שבה עבר הלילה – אם הלילה היה נוראי או קשה מאוד, לרוב אני מגיעה הביתה, שותה קפה והולכת לישון. אם הלילה היה רגוע אני יכולה להתעסק בעוד דברים. הרבה פעמים אחרי העבודה אני פוגשת חברות, הולכת לקניון. אני לא מנוטרלת. זה עניין של הרגל, אבל ברור שעם הזמן זה נהיה יותר קשה, בכל זאת מתבגרים.
"היום, בהשוואה לתקופה של לפני 20־30 שנה, הידע רחב הרבה יותר והמכונות הרבה יותר משוכללות. כל התחום הזה השתנה לגמרי וזה השפיע מאוד על העבודה בלילה, כי יש הרבה יותר דרישות לבדיקות, והלילות הרבה יותר עמוסים מבעבר. משמרות לילה מתחילות ב־15:00 ומסתיימות בבוקר, ורוב הטכנאים עובדים בהן כי אנחנו שייכים למקצועות הפרא־רפואיים שבו המשכורות לא מאוד 'מחמיאות', כך שהעבודה בלילה משלימה את זה.
"להגיד לך שזה הכי קל בעולם – זה לא, אבל את מתרגלת. לכל דבר יש יתרונות וחסרונות".
את אוהבת את העבודה בלילה?
"אם אצטרך היום לחזור לעבוד חמישה ימים בבוקר – לא אוכל לעשות את זה. אני זקוקה לבקרים הפנויים שכבר התרגלתי אליהם, וגם אין את הלחץ של התנועה, של החניה, הרבה יותר קל להגיע לעבודה בשתיים בצהריים לעומת שמונה בבוקר.
"אני מאוד אוהבת את העבודה שלי, עם כל הקושי, גם הפיזי, וזו הסיבה שאני ממשיכה לעשות את זה. אנחנו עוזרים לבני אדם ומשתתפים בהצלת חיים, זו עבודה עם משמעות".
סגן נורית רוקח, 22, ירושלים. מפקדת פלגת הלוחמות 869, יחידת איסוף קרבי שעורכת מארבים בגבול לבנון בלילות
"אנחנו אחראים על כל מרחב גבול לבנון, והגדוד שאני נמצאת בו מתעסק בעיקר בעולם הרחפנים. לכל לוחמת יש אזור תצפית שבו היא בונה לעצמה עמדת הסוואה ונמצאת שם כל הלילה".
העבודה רק בלילה?
"לא רק בלילה, אבל זמן הפעילות המינימלי הוא 24 שעות: מתמקמים בעמדת הסוואה בלילה, מעבירים שם יום שלם ונמצאים שם עוד לילה. אבל העבודה הקשה מתרחשת בלילות, כי זה הזמן שיש זיהויים וזה הזמן שהאויב מנסה לחדור לשטח המדינה, ולכן בלילות הצוותים נדרשים להיות הכי ערניים ודרוכים".
ואיך זה לעבוד בלילה?
"בהתחלה העבודה הייתה יחסית מאתגרת ועם הזמן הופכים לסוג של חיית לילה. זה מתיש מאוד, אבל יש בזה גם משהו מעניין, כי אנחנו לומדים לסדר לעצמנו את השעון מחדש.
איך את מספיקה לשמור על קשר עם המשפחה והחברים?
"זה באמת מאתגר, קורה שמתפספסות שיחות עם הורים ועם החברים מהבית על בסיס קבוע. יצא שלא דיברתי עם המשפחה כמעט חודש בגלל שהתהפכו הלילות".
"כשאני חוזרת הביתה לשבתות אני מרגישה מעין ג'ט לג, חזרה מהצבא הפכה להיות כמו חזרה מטיסה. בהתחלה הייתי ישנה כל השבת, אבל התרגלתי".
מה מעניין דווקא בעבודה בלילה?
"בלילה יש משהו מטעה. בשטח מרגישים פסטורליות, רואים את הירח והכוכבים, אבל זה מתעתע, כי דווקא הלילות הם הזמן המתוח והאינטנסיבי".
הזמן עובר לאט יותר?
"בהתחלה הלילות מאוד קשים, מהרגע שהשמש שוקעת עד לזריחה זה נדמה כמו נצח, אבל שוב, עם הזמן לומדים לאהוב את הלילה. החושך נורא מרתיע בהתחלה כי אנחנו לא שולטים בסביבה שלנו, אבל אחרי שמתרגלים לזה הלילה הופך להיות דווקא החלק האהוב יותר של המארב עצמו".
בתור לוחמת דתייה, איך זה בשבילך לעבוד בלילות שבת?
"זה מוזר מאוד, ודורש ממני בעיקר למצוא את האיזון עם הסביבה הצבאית, להרגיל אותם לדעת איך לעבוד איתי. היום אני בין הלוחמות הדתיות היחידות בגדוד".
היית מוכנה לעבוד בלילות גם באזרחות?
"לא, מה פתאום".
דביר אדרי, 19, רווק, נווה־צוף, אופה במאפיית טלר בצומת שילת
למה אופים בלילה?
"כי צריך המון שעות אפייה. התנור כל הלילה מלא בלחם ומאפים, כדי שיהיו טריים לבוקר. במהלך היום לא אופים, יש אנשים שבאים להכין את הבצק, ובלילה אנחנו מגיעים, מתפיחים הכול ואופים".
איך זה לעבוד בלילה?
"האמת שדי כיף. אין לך אף אחד על הראש, יש שקט בחוץ, והכול מתנהל בנחת. יש אווירה שונה בלילה מאשר ביום. אני רואה את הכוכבים, את כל תהליך הזריחה מההתחלה, שזה תמיד תענוג. יש רגעים, אם אני לבד, שזה יכול להיות גם מפחיד.
"העבודה בלילה קשה יותר מעבודה ביום. בפעמים הראשונות שעבדתי בלילות במשך שבוע רצוף הרגשתי שהגוף לא רגיל לזה, והייתי צריך לישון כל היום. רק אחרי תקופה הצלחתי להתרגל.
"האנשים שעובדים איתי הופכים להיות מהר מאוד חברים טובים, כי כשמעבירים לילה שלם רק עם עוד בן אדם או שניים, משתפים אחד את השני, מדברים על החיים, מכירים טוב זה את זה ומתקרבים".
לא משעמם?
"שמים מוזיקה, לא משעמם. זה קצת זמן עם עצמי, אני חושב הרבה".
איך היום שלך מתנהל? אתה לא מפסיד את שעות האור?
"היום הופך ללילה, והלילה ליום, ממש. ישנים ביום וערים בלילה. האמת שקצת קשה לישון ביום, זה לא כמו שינה של לילה, זה לא מספיק. אבל אני מתחיל את היום שלי ב־16:00. אוכל ארוחת בוקר, כמה סידורים קטנים, ונוסע שוב לעבודה. אנחנו זוכים רק למעט שעות אור שמש. כן, מפסידים קצת, אבל מי שעובד בלילה חייב לאהוב את זה, אחרת מהר מאוד יעזוב".
אז יש לך רק שלוש־ארבע שעות "לחיות". איך נפגשים עם חברים או משפחה?
"אני גר בבית של ההורים ובכל זאת היו פעמים שלא ראיתי את אבא שלי שבוע שלם. רק בשבת. אין חיים. אני לא כל כך מספיק להיפגש עם חברים במהלך השבוע, בעיקר בשישי ובשבת".
אתה חושב שתוכל להמשיך לעבוד בלילות גם אחרי הצבא, באופן קבוע?
"בטח, זה התכנון. אני רואה בזה עתיד. יש אופים שעובדים בזה כבר עשר שנים ויותר, עם משפחה, עם ילדים. צריך אישה שמתאימה לזה, שתסכים לזה, וזמן לילדים. טוב, בעזרת השם עד אז אני כבר אקנה את המאפייה, זה התכנון".
גילת מעודד, 53, נשואה +3, קריית־אונו, מטפלת לילה לתינוקות
איך הגעת לעבודה הזו?
"במקצועי אני מיילדת, וכהשלמת הכנסה אני עובדת כנייט־קייר (מטפלת לילה). בדרך כלל התקשורת עם הזוגות מגיעה בעקבות העבודה בבית החולים, במיוחד בימים שעבדתי בתינוקייה, שם נוצר קשר עם ההורים אחרי הלידה. יש מי שהחליטו מראש שהם רוצים שמישהי תשמור להם על התינוק ויש מי שהצורך עולה אצלם אחרי הלילות הראשונים, וכשהם מבינים שהם צריכים תמיכה הם יודעים למי לפנות. מכאן זה כבר תלוי בזוג – כמה לילות הם רוצים, כמה שעות, והעבודה שלי היא בדרך כלל בשעות השינה של רובנו".
יש ימים שאת עובדת כאחות, ומיד אחר כך שומרת על תינוקות?
"בדיוק. אני מסיימת משמרת ערב ב־23:00, וכבר שעה לאחר מכן שומרת על תינוק, ובבוקר הולכת שוב לעבודה. החיים מתנהלים כמעט בלי שינה, 24/7, והשעון הביולוגי מתערבב לגמרי".
את לא מרגישה שיש דברים שאת מפספסת בגלל שאת עובדת בלילה?
"ברגע שנכנסת לי עבודה כזו כל המשפחה מתגייסת. הם יודעים שבשעות שאני בבית אף אחד לא מדבר איתי כי אני צריכה לנוח ולארגן כוחות חדשים".
איך מנהלים חיי משפחה במקביל לעבודה כזו?
"קשה מאוד לנהל חיי משפחה, אבל אם יש בן זוג תומך ומשפחה שעוזרת – אפשר לעשות את זה, הכול עניין של סדר עדיפויות בחיים.
"תמיד ידעתי שזו עבודה זמנית, תקופות כאלה שאני מוכנה להשקיע יותר כדי לקבל יותר. וגם זה מאוד כיף, אני אוהבת את השעות של הגורים האלה בלילה. בלילה הם יותר רגועים, מנומנמים כאלה. כשהם ישנים אני נחה לידם, אבל אני שומעת הכול, זו לא שינה כמו שישנים בבית. כיף לדעת שאני יכולה לעזור לאנשים שקשה להם בשעות האלה".
