נתחיל מהסוף – סיפורה של שפחה זו התמכרות, ובהתמכרות כמו בהתמכרות – מגיע שלב שבו כבר לא משנה אם מנת הסם שהשגתם מוצלחת יותר או פחות. אתם חייבים אותה, ולכן צריך לעשות מעט מאוד כדי שתרצו לקחת עוד מהלבן הזה. או במקרה של שפחה – מהאדום־לבן הזה.
בהולו כבר יודעים את התמהיל – ניקיון בעיניים, ארטיסטיות על הסט, זוויות צילום שלא ברא השטן וג'ון אחת, שכבר שלוש עונות נושאת את הסדרה בגאון על כתפיה. נראה שאין סוף להבעות פניה הממגנטות, ולפיכך – גם אין סוף לכמות הכישלונות וההצלחות שאפשר להעביר אותה.
במהלך שלוש העונות הקודמות ג'ון איבדה את הבת שנחטפה לה, נאנסה בידי האדון שלה, חוותה התעללות מהגבירה שלה, נתפסה ושוחררה שוב ושוב על ידי דודה לידיה, נכנסה להיריון, חטפה את הילדה, נתפסה, עברה לאדון אחר, ובסיום ארגנה את אחד מאירועי המרד המופתיים ביותר שידעה גלעד: הברחת מטוס ילדים מתחת לאף של הממזרים היישר לחיקה של קנדה.
אבל אז מגיעה העונה הרביעית, שאמורה לבשר על תחילת נפילתה של רפובליקת גלעד, ואיכשהו זה לא קורה. למרות שקצב האירועים נעשה מאוד מהיר, משהו לא מתקדם כשורה בעונה הזאת. יותר מדי אירועים משונים, יותר מדי קצוות שלא ברור איך ייסגרו.
בעונה הרביעית והחדשה ג'ון נסה על נפשה עם יתר השפחות שנטלו חלק במרד לחווה שכוחת אל, שם היא פוגשת גבירה קטינה שקצת מעריצה אותה ומראה התלהבות יתר בנוגע למרד במשטר. תוך כדי שג'ון מנסה לרסן אותה, היא מגלה את סיפורה האמיתי ויוצאת למסע נקמה בגברים שהרסו את חייה. במקביל (זהירות ספוילר) אנחנו מתוודעים למחיר העקירה של ילדי גלעד, שחלקם מתקשים להסתגל לחיי המודרנה הקנדיים.
סרינה מנסה להחזיר לחייה את ניקול על גבו של פרד שמצוי במעצר, ואופס, מגלה פתאום שהיא בהיריון. מה יעלה בגורלה של ניקול? למי אכפת ממנה עכשיו כשמתברר שסרינה היא פצצת פריון מהלכת? העסק נעשה יותר ויותר מוזר כשניק שולף את ג'ון ממקום מחבואה כביכול כדי להגן עליה וזורק אותה היישר לחיקה של הדודה לידיה הפצועה. למה ניק? באיזה קטע זה עוזר לג'ון? ושוב אנחנו בחדרי העינויים של גלעד, ושוב הדודה לידיה נוקמת בג'ון בנחמדות המרושעת שלה. ושוב אנחנו על משאית מלאה בשפחות, כי אין גבול לכמות הניסיונות של הדודה לידיה להפוך את ג'ון לשפחה נאמנה ומצטיינת. שפחות עולות לגרדום ונרקבות בכלא, אבל ג'ון איכשהו תמיד זוכה בחנינה ואמון מחדש.
הנה הצעת ייעול – הדמויות בגלעד לא יכולות להישאר רעות או טובות לנצח. סרינה חייבת לעבור תהליך התפכחות. דודה לידיה חייבת להכות על חטא מתישהו. ולעזאזל – יש גבול לכמה שג'ון יכולה לברוח ולהיתפס, לנוס על רגליה ואז ליפול שוב בשבי. וג'נין, אללי, מה יהיה עם האישה הזאת? מתי כבר ידביקו לה אופי שהוא קצת יותר מלעשות את כל מה שג'ון אומרת? מה עם קצת מורכבות למען השם?
אם ג'ון וחברותיה יושבות כבר כמה שנים טובות בגלעד, משהו חייב לקרות להן בדרך. אולי איזו תסמונת שטוקהולם, איזו התאהבות בסבל, הפרידה מגלעד והבחירה בחיי המודרנה לא יכולה להיות פשוטה כל כך, אחרת בשביל מה נברא כל העולם האלטרנטיבי הזה.
ורבאק, אפשר גם לפתוח קו עלילה חדש שהוא לא "ג'ון מנסה לברוח, לא מצליחה וחוזרת להיות שפחה של מישהו אחר". עם כל הכבוד אנחנו כבר בעונה רביעית, משהו חייב להתפתח בגיהינום הטלוויזיוני הזה, ואם לא נשארו כיווני עלילה נוספים – אז יאללה לחסל את הרפובליקה, לסיים באיחוד מפואר של לוק וג'ון ולפנות מקום לגיהינום אחר.
סיפורה של שפחה חמישי, 21:25, HOT3
