בשנים המעטות שעברו מאז החלה מהפכת מי טו, השפעתה על התרבות בכלל ועל הקולנוע בפרט היא לא פחות ממהממת. ולאו דווקא במובן הטוב של המילה. אל המסכים שעטו אינספור דמויות נשיות חזקות, גם במקרים שבהם מקומן נראה בבירור מלאכותי ומיותר, וכל סיפור הטרדה מתוקשר הפך מיד להפקה מטרחנת בכיכובן של מלכות הוליווד. אל הקלחת הרועשת הזאת מגיע כעת "עוזרת אישית" ומצליח לעשות את מה שנראה עד כה כבלתי אפשרי – להיות סרט מי טו נבון וממוקד שדווקא בזכות השקט שלו מצליח לחדור עמוק מאוד.
גיבורת הסרט היא ג'יין (ג'וליה גארנר המצוינת), עוזרת אישית צעירה וטרייה שעובדת במשרדיו של מפיק קולנוע וטלוויזיה בעל שם. הסרט עוקב אחר יום עבודה אחד בחייה ומתחקה אחר השגרה היומיומית אך העמוסה בפרטים ובהתרחשויות קטנות, המרכיבים פיסה אחר פיסה את מה שאפשר רק לכנות סביבת עבודה עוינת ורעילה.
את הסרט כתבה וביימה קיטי גרין, במאית דוקומנטרית שזהו סרטה העלילתי הראשון. היא קיימה ראיונות רבים עם עובדי משרדים מתחומים שונים כדי להבין את הניואנסים ולדייק את הפרטים בבניית העולם של ג'יין. כבמאית דוקו מיומנת היא בוחרת במבט המשקיף מן הצד ומחלקת אותו בין שניים. בראשון אנו חוברים לג'יין כשהיא מביטה על המתרחש סביבה. בשני אנו אלו שמשקיפים עליה ובאותן שניות כמו מבקשת מאיתנו הבמאית לחשוב מה אנחנו היינו עושים במצבה. האם היינו נוהגים אחרת?
מבטה של ג'יין מלקט כל הזמן ראיות – עגיל מיותם שהיא אוספת מהשטיח במשרד; עוזרת חדשה, צעירה ויפה, שמגיעה משום מקום ומיד משוכנת במלון פאר; שחקנית זוטרה שנכנסת למשרד לאודישן אישי ונותרת גם לאחר שעות העבודה ועוד. גרין מוסיפה את יחסם המזלזל והמבטל של אנשי המשרד הוותיקים ואת תחושות החשש והפחד התמידיים מהבוס הגדול שלעולם אינו נראה, ורק נשמע מדי פעם דרך האפרכסת כשהוא צועק, מתעמר ומשפיל.
תחושות הבידוד, הבדידות וחוסר האונים של ג'יין משרטטות דיוקן של צעירים רבים המגיעים למשרדים דומים כדי לקדם את הקריירה שלהם, ובחולשתם נאלצים לספוג ולהבליג. כשג'יין כבר אוזרת אומץ לדווח על ממצאיה למחלקת משאבי האנוש, מצביע מנהל המשרד בזלזול על ראיותיה הנסיבתיות, מזכיר לה את כל מה שהיא מסכנת ומצליח לגרום לה לוותר, בכאב גדול. עוצמתה של הסצנה היא בכך שיש גם אמת בדבריו – הראיות אכן נסיבתיות והמלחמה להוכחת האמת של ג'יין נדמית כבלתי אפשרית.
התובנה הזו, שמבהירה עד כמה קשה לאדם במעמדה של ג'יין לשבור את מעגל הניצול והפגיעה, פוגעת לנו עמוק בבטן הרכה. "עוזרת אישית" נמנע מדרמות ומהלכים עלילתיים קונבנציונליים. זהו סרט של פרטים קטנים, של אירועים שוליים ואנשים בלתי נראים, ודווקא בשל כך הוא מצליח לשרטט באמינות מטלטלת כרוניקה של שגרה פוגענית, מתעמרת ומשפילה שמצליחה להתקיים ולחמוק מעונש. וההבנה הזו חזקה יותר מכל חשיפה של אירוע בודד ומתוקשר. ככה יוצרים סרט מי טו.
עוזרת אישית ארה"ב 2019, במאית: קיטי גרין. 87 ד' – מוקרן בסינמטק ת"א ורשת מובילנד
