שיר על הדרך: העמק הוא החלום

"מישור זה הוא החלק הפורה ביותר של ארץ כנען. על־אף היותו שומם, הוא נראה כדשא ענקי אחד, מכוסה במרעה עשיר והעשבים היו כה גבוהים" כך מתואר עמק יזרעאל בפיו של אחד הנוסעים אשר עברו בו בראשית המאה ה־19. תיאור מופלא זה פותח לפנינו צוהר אל סיפורו המרתק של הגדול מכולם – עמק יזרעאל.

גדול וחשוב הוא העמק בתולדותיה של ארצנו. עם של הרים היו תמיד ישראל, אך העמקים הנרחבים ובראשם יזרעאל תמיד משכו אליהם את העין והלב. הוא אוחז בשמו את הגלות והשיבה אל הארץ יחדיו. זרייה וזריעה משמשות בו בערבוביה ומנבאות את עתידו החקלאי המפואר.

עמק תפארת זה מפריד בין שומרון לגליל, שוכן בין גלבוע לכרמל אך גם מחבר בין ירדן לים. כאן עברה "דרך הים" –  הדרך הראשית של הארץ, ממצרים בדרום ועד מסופוטמיה במזרח. דרך זו היא שהפכה את העמק לצומת מרכזי, שבה חולפות שיירות וחולפים צבאות כבר אלפי שנים. מגדעון על מי חרוד ועד דבורה אשת לפידות על קישון הזועף. מהמצרים הפורצים אל העמק בתעוזה רבה לפני 3,500 שנים ועד הממלוכים המביסים את חילות המונגולים בחרוד. כולם היו כאן וכולם השאירו חותמם בשדות העמק. ובקצה כל דרך מחכה גם עיר. ממגידו ויקנעם במערב ועד יזרעאל ובית־שאן במזרח. ערים קדומות ובהן שכבות־שכבות כמו מספרות את עברו של העמק.

לא תמיד היה קל כאן. עם התפוררות השלטון העות'מאני החלו להינטש אדמות העמק, ביצות ומלריה עלו במרחביו ובדואים ארבו בדרכיו. קמעה־קמעה בא השינוי המבורך בדמותו של גואל אדמות העמק – יהושע חנקין, אשר במו ידיו ממש קנה את אדמות יזרעאל ושינה את ההיסטוריה. אז, בראשית המאה ה־20, השתנה נופו של העמק. חלוצים יפי בלורית ותואר נאחזו והעמיקו שורשים באדמה הפורייה. קיבוצים ומושבים עלו בעמק. אלו, אשר יודעים היטב כי ארץ סך הכול רוצה קצת יחס, קצת תשומת לב, החלו 100 שנות התיישבות חקלאית אשר הופכות את מרחבי העמק הזהובים לארץ תפארת של ממש.

בשנת 1924 מחליטים אנשי העמק לחדש ימיהם כקדם ולחגוג ביכורים, מתוך רצון לשוב אל האדמה ואל הארץ. חג הקציר בפתח – חגו של עמק יזרעאל. כל ענפי המשק מעלים ביכורים; מהמדגה והכרמים ועד שדות הדגן והמטעים. אז, עת מסתיים הקציר ורעש הטרקטור דומם – באה המנוחה ליגע ומרגוע לעמל, ושקט מבורך יורד שוב על שדות עמק יזרעאל.

גדול העמק ורבים אתריו. תצפיות נפלאות ומעיינות פועמים ממלאים אותו ואת שוליו וביניהם שבילים ודרכים מכל הסוגים והצבעים. בואו ננסה לזקק את היפים והטובים שבהם בתקווה כי דרך המסלול, המעיין והתצפית נפגוש יחד את הדבר שאין להגדירו. את "היזרעאליות" של העמק.

שיר העמק // נתן אלתרמן

בָּאָה מְנוּחָה לַיָּגֵעַ

וּמַרְגּוֹעַ לֶעָמֵל.

לַיְלָה חִוֵּר מִשְׂתָּרֵעַ

עַל שְׂדוֹת עֵמֶק יִזְרְעֶאל.

טַל מִלְּמַטָּה וּלְבָנָה מֵעַל,

מִבֵּית אַלְפָא עַד נַהֲלָל.

מַה, מַה לַּיְלָה מִלֵּיל?

דְּמָמָה בְּיִזְרְעֶאל.

נוּמָה עֵמֶק, אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת,

אָנוּ לְךָ מִשְׁמֶרֶת.

יָם הַדָּגָן מִתְנוֹעֵעַ,

שִׁיר הָעֵדֶר מְצַלְצֵל,

זוֹהִי אַרְצִי וּשְׂדוֹתֶיהָ,

זֶהוּ עֵמֶק יִזְרְעֶאל.

תְּבֹרַךְ אַרְצִי וְתִתְהַלַּל

מִבֵּית אַלְפָא עַד נַהֲלָל.