יום חג היה לפני שבועיים בדיוק באצטדיון טדי בבירה, בזמן שקבוצת הכדורגל של הפועל ירושלים שבה לליגת העל בגרסה חדשה ומשודרגת, 21 שנים לאחר שנשרה ממנה. סיפורה של ירושלים מיוחד במינו. היא חוזרת לבימה הקדמית באותו השם בדיוק, אבל בפועל מדובר בקבוצה שונה לחלוטין, ובעצם בחוד החנית של מועדון אוהדים בשם הפועל קטמון ירושלים, שהוקם לפני 14 שנה במחאה על סכסוכים בהנהלת הקבוצה המקורית, שהובילו אותה לתהומות מקצועיות וכלכליות. ב־2007, לאחר כמה שנים שבהן ניסו אוהדי הקבוצה לרכוש חלק מהבעלות על המועדון המקורי ללא הצלחה, החליט אורי שרצקי, עיתונאי ועורך ספורט בעברו, להקים קבוצה חדשה בשם הפועל קטמון (על שם מגרש הבית המיתולוגי של הקבוצה, ד"מ). הקבוצה התמזגה עם הפועל מבשרת ציון/אבו גוש בליגה א', אך שנתיים מאוחר יותר, לאחר שניסיונות נוספים לאיחוד עם הפועל המקורית לא הבשילו, פורק האיחוד הראשוני, והוקמה בליגה ג' קבוצה בבעלות האוהדים, בשם הפועל קטמון ירושלים. "עד אותן שנים הייתי אוהד מן השורה ופשוט אהבתי כדורגל, לא הייתי מעורב בניהול בשום צורה שהיא", מספר שרצקי, מנכ"ל הקבוצה, שהקים בזמנו את מגזין הספורט המיתולוגי "שם המשחק", ושימש כעורך בכמה מקומונים בירושלים. "מתוקף העבודה שלי ביקרתי בהרבה מועדונים בארץ ובעולם, ראיתי לאן אפשר להגיע והציק לי שדווקא בקבוצה שלי לא עושים כלום. כאב לי מאוד על הפוטנציאל האבוד של המועדון הזה, וכשהוא הידרדר כל כך החלטתי לעשות מעשה. זה הגיע מתחושה של ניסיון אחרון להציל את הקבוצה, לא האמנתי בשום צורה שזה יגיע למה שזה הגיע. רק רציתי שתהיה קבוצה, בכלל לא חשבתי על מקצוענות, אפילו לא דמיינתי סרט כזה".
הקוף ירד מהגב
קבוצה שנמצאת בבעלות האוהדים אינה המצאה חדשה או מקומית, והקבוצה הוותיקה ביותר המתנהלת בצורה הזו, היא ברצלונה הגדולה, שהוקמה בשלהי המאה ה־19 על ידי 11 שחקנים שהפכו להיות בעלי הקבוצה. מאז נוסדו קבוצות רבות שפועלות בצורה הזאת, חלקן מהבכירות באירופה, כגון ריאל מדריד, פורטו וכל קבוצות ליגת העל הגרמנית (הבונדסליגה), המחייבת ש־50 אחוז ממניות הקבוצה (פלוס מניה אחת), יהיו בבעלות ציבורית. גם בישראל כבר יש לא מעט דוגמאות, כאשר נכון להיום, ירושלים היא הקבוצה הבכירה בכדורגל, והפועל תל־אביב בכדורסל. "יש מודלים שונים לקבוצת אוהדים, זה לא דבר שפשוט להתנהל בו, ובמקרה שלנו אני לא יודע איך הדברים יתפתחו", מסביר שרצקי. "במדינה כמו שלנו, שבה כולם מנהלים וכולם יודעים הכול, צריך להאמין במה שאתה עושה, אחרת שא־לוהים יעזור לך, זה באמת על גבול הבלתי אפשרי. אין מה לקנא בתפקיד שלי".
יותם כרמון, יו"ר הפועל ירושלים: "ההצלחה שלנו נובעת מדבקות במטרה ובדרך שאנחנו הולכים בה כבר הרבה שנים. יש פה מערכת מקצועית מצוינת"
בפועל, 800 חברי עמותה משלמים 1,200 ש"ח בשנה שמכניסים קרוב למיליון ש"ח לתקציב הקבוצה. בכל שנה נערכות שלוש אספות כלליות, באחת מהן נבחרים ארבעה חברי הוועד המנהל בבחירות דמוקרטיות. "לחברי הוועד מותר לצרף שלושה בעלי עסקים, שתורמים תרומה כלכלית משמעותית לקבוצה ומממנים כרבע מתקציב הפעילות", מפרט יותם כרמון, 35, מהנדס תוכנה במקצועו, שמכהן בשנתיים האחרונות כיו"ר הקבוצה, בהתנדבות מלאה כמו שאר חברי הוועד. "התקציב שלנו השנה היה תקציב ממוצע של הליגה הלאומית, של קבוצות במקומות 7־8, וההצלחה שלנו נובעת מדבקות במטרה ובדרך שאנחנו הולכים כבר הרבה שנים. יש פה מערכת מקצועית מצוינת שבנו אנשים מוכשרים כמו שרצקי, שי אהרון המנהל המקצועי, ליאור חוג'ה מנהל מחלקת הנוער ועוד רבים וטובים. מחלקת הנוער המצוינת שלנו מאפשרת לנו להעמיד קבוצה איכותית בתקציב נמוך יחסית, מה שעזר לנו מאוד בהעפלה לליגת העל".
דרכה של הקבוצה לליגה הבכירה לא הייתה פשוטה כלל. בסיום עונת 2009/10 עלתה קטמון לליגה ב', עונה לאחר מכן טיפסה לליגה א', ובעונת 2012/3 הפכה לקבוצת האוהדים הראשונה בארץ שמשחקת בליגה מקצוענית, לאחר שעלתה לליגה הלאומית. היא ירדה ממנה עונה לאחר מכן, ושבה אליה בשנית בסיום העונה. מאז ניסתה להעפיל לליגת העל ללא הצלחה, עד שב־30 לאפריל, אחרי ניצחון 0:2 מול נס־ציונה, הצליחה סוף־סוף לעמוד במשימה. "העלייה הייתה קוף שירד לנו מהגב והגשמת החלום של כולנו", קובע כרמון. "אני יודע שהאוהדים לא האמינו עד שזה באמת קרה, אבל אני ואנחנו כמערכת האמנו העונה מהרגע הראשון בצוות, בסגל השחקנים, בגישה ובהמשכיות מהעונות הקודמות, ובחודשיים האחרונים הייתי די בטוח שזה בדרך. למדנו מטעויות עבר, לא נפלנו באותם הבורות ואני חושב שעשינו את העונה הכי טובה אי פעם לקבוצה בתקציב שלנו. ועם כל זה, הבטחת העלייה הייתה מאוד מרגשת, בטח כשהיה יציע מלא של אוהדים שלנו, משהו שלא קרה הרבה זמן. לראות אנשים, שאו שהיו מנותקים מהקבוצה או שהתנגדו לה, מתחבקים ושמחים יחד, יצר אווירה מאוד מיוחדת".
הפיצול במחנות האוהדים נבע מכך שהיו שכעסו על הקמתה של קטמון וטענו שצריך היה לתמוך בקבוצה המקורית גם בימיה הקשים. הפיצול הזה יצר מצב חסר תקדים כאשר עלתה קטמון לליגה הלאומית, וערכה משחקי דרבי נגד הפועל ירושלים המקורית. "אלו היו משחקים עצובים והזויים, של שני מחנות אוהדים ששרים את השירים של הפועל ירושלים, ורק המחשבה על זה גורמת לי לצמרמורת", נזכר כרמון. "זה חלק מהתקופה הרעה שעברנו, והמשחקים היו בעצם עדות לכישלון של כולנו להגיע לפתרון ולאיחוד". שרצקי, לעומתו, מאמין כי זה היה חלק הכרחי בתהליך. "זה היה לא נעים והפך את הבטן, אבל היה חלק מהמאבק שלנו ומהדרך שעברנו ופשוט לא הייתה ברירה", הוא אומר. "לאורך כל הדרך היה לי ברור שברגע שנוכל לקבל את השם 'הפועל ירושלים' בחזרה, נלך על זה בלי לחשוב פעמיים. זו הסיבה שיצאתי למאבק הזה, זו הייתה האחריות שלי לגרום לזה לקרות – להחזיר את הפועל ירושלים לקדמת הבמה".
אורי שרצקי, מייסד הפועל קטמון ומנכ"ל הקבוצה כיום: "לאורך כל הדרך היה לי ברור שברגע שנוכל לקבל את השם "הפועל ירושלים" בחזרה, נלך על זה בלי לחשוב פעמיים. זו הסיבה שיצאתי למאבק הזה"
בכל אותן שנים שבהן קטמון הלכה והתקדמה, המשיכה ההידרדרות של הפועל ירושלים המקורית, ובסוף עונת 2018/9 הגיע המועדון לשפל הגדול בתולדותיו ונשר לליגה ב'. שנה לאחר מכן, בשל חובות כספיים, הופסקה פעילותו סופית. "במשך שנים עשינו מאמצים כבירים להשיג בחזרה את השם של הפועל ירושלים, ומי שמנע את זה בתוקף היה בעלי הקבוצה דאז, יוסי סאסי, שפשוט סירב לשחרר", מסביר כרמון. "באחת הפעמים אפילו הצענו לו שבעה מיליון שקל לכיסוי חובות המועדון, רק שייתן לנו את הזכויות עליו, וגם לזה הוא לא הסכים. בסופו של דבר, בזכות יוסי ליפקין, אחד הספונסרים שלנו, שהוביל מהלך משפטי לפרק את העמותה של סאסי, החליט בית המשפט בפברואר 2020 שהעמותה אכן תפורק, וסאסי נשאר רק עם השם של הקבוצה והמוניטין שלה. הגשנו הצעה למפרק, זכינו בשם המקורי, ובעזרת שיתוף פעולה עם ההתאחדות ואישור מטעם חברי העמותה שהצביעו על כך, חזרנו להיות הפועל ירושלים. המהלך הזה החזיר אלינו אוהדים רבים של הקבוצה המקורית, הביא אוהדים מהכדורסל וגם כאלה שמאז הפיצול החרימו את המשחקים, כי לא רצו לבחור צד. זה היה תהליך קשה עם הרבה ויכוחים ומתחים, קשה להתגבר על סכסוך של 13 שנה, אבל בסוף, אין דבר שכמה ניצחונות רצופים לא יכולים לפתור. במשחק העלייה הייתה התרגשות גדולה מצד כולם ואני מקווה ומאמין שכולנו הפועל ירושלים היום".
מי שהיה שותף מלא בעונה המיוחדת של ירושלים הוא סהר בראון, בלם בן 26 שגדל במכבי תל־אביב, עבר עם משפחתו לדאלאס בגיל 15, שם שיחק בליגת תיכונים, וחזר לנוער ולבוגרים של הפועל כפר־סבא. בראון שותף זו השנה השנייה לחוליית ההגנה, שכרגע מועמדת לרשום את נתון הספיגה הנמוך ביותר בהיסטוריה של הליגה הלאומית. "מהרגע הראשון בעונה הזו האמנתי שהקבוצה יכולה לעלות", הוא מספר. "המשכנו עם אותו שלד מקצועי משנה שעברה, אותה חוליית הגנה ובנוסף שחקני התקפה טובים, וגם כשבהתחלה התוצאות לא היו טובות, הרגשתי שאנחנו בכיוון הנכון. הייתה הרבה אי־ודאות בקורונה, לא ידענו אם ומתי הליגה תחזור, ואז חזרנו ופתאום היה עומס גדול על הגוף כששיחקנו שני משחקים בשבוע, ומצד שני ביטלו לנו משחקים ברגע האחרון. אני שמח שהצלחנו לעשות את ההתאמות ושכל זה הסתיים בעליית ליגה מתוקה, וגאה שהחזרנו את המועדון ואת האוהדים הנפלאים שלו למקום הראוי לו". בראון הגיע לירושלים אחרי תקופה קשה, שבמהלכה סבל פעמיים מקרע ברצועת הברך, בנוסף לפציעה קשה בקרסול. "היו רופאים שלא האמינו שאוכל לחזור, אבל החלטתי לעשות הכול כדי לתת לעצמי הזדמנות, ומצד שני שאם לא אצליח, אדע שניסיתי הכול", הוא מסביר. "ירושלים הפכה עבורי לבית מהרגע הראשון. יש כאן צוות מקצועי מדהים ואנשים מאוד חמים, שנתנו לי הרבה שקט וביטחון להוכיח את עצמי. כל מי שנמצא פה הוא אוהד, שבא מאהבה ונותן הכול מהלב ומרגישים את זה. אנחנו נגיע צנועים לליגת העל, נעשה הכול כדי לתקוע בה יתד ואז נתחיל לסמן מטרות גבוהות יותר".
נקודה של אור
נתון נוסף שמייחד את המועדון הירושלמי הוא פעילות קהילתית ענפה ברחבי ירושלים כולה. "יש לנו ליגת שכונות עם 700 ילדים וילדות, יהודים וערבים, דתיים וחילונים. זה כולל גם מרכזי למידה שנותנים סיוע בלימודים שאחריהם יוצאים לאימון, בנוסף לטורניר חגיגי פעם בחודש. במהלך מבצע צוק איתן, בזמן שבירושלים דקרו אנשים, הילדים של פסגת־זאב ושועפאט נפגשו ושיחקו, הם חברים אחד של השני ואותם לא מעניינת פוליטיקה", מספר כרמון. "בנוסף יש לנו פעילות לבעלי מוגבלויות. אנחנו עובדים עם נוער בסיכון, שמסייע להורדת האלימות ועליית אחוזי המתגייסים לצבא, ובנוסף יש לנו את מחלקת הנשים הגדולה בארץ. יש כאלה שטוענים שאנחנו אמורים לעסוק רק בכדורגל ולא בצד הקהילתי, אבל הם פשוט לא מבינים את ההשפעה של הפעילות הזו, שגורמת לאוהדים שלנו גאווה ותחושת שייכות, והזניקה את כמות האוהדים, את מספר חברי העמותה ואת הספונסרים. אנחנו לא רק קבוצת כדורגל, אלא אחת מנקודות האור בעיר, והלוואי שקבוצות אחרות יבינו שזו הדרך ליצור חיבור והשפעה, ושזה לא בא בשום אופן על חשבון הצד המקצועי".
סהר בראון, שחקן הפועל ירושלים: "ירושלים הפכה עבורי לבית מהרגע הראשון. יש כאן צוות מקצועי מדהים ואנשים מאוד חמים, שנתנו לי הרבה שקט וביטחון להוכיח את עצמי"
כרמון בעצמו הגיע למערכת הירושלמית בזכות הפעילות הקהילתית. "בתור ילד אהדתי בעיקר את קבוצת הכדורסל ומדי פעם הלכתי לראות כדורגל, אבל אחרי שהשתחררתי מהצבא קמה הפועל קטמון, חברים הזמינו אותי ומאז אני פה", הוא מספר. "אהבתי את האנשים, את האווירה ביציע ואת העובדה שאני יכול להציע משהו וזה פשוט קורה, כי הגישה מאוד חיובית. לפני שבע שנים התפטרתי ממשרה מלאה באינטל, נסעתי לטייל בעולם, וכשחזרתי, בהשפעה של חבר טוב, התחלתי להתנדב בליגת השכונות ולסייע בתחומים נוספים במועדון. במקביל החלו ללחוץ עליי לרוץ לבחירות לוועד, לפני ארבע שנים הסכמתי ונבחרתי, ואחרי שנתיים נכנסתי לתפקיד היו"ר. אני עובד יומיים בשבוע בהייטק, מה שמאפשר לי להתפרנס בכבוד ולהשקיע את שאר הזמן שלי בירושלים".
כמו כל קבוצה שמעפילה לליגה הבכירה, ודאי כזו שלא הייתה חלק ממנה יותר משני עשורים, השאלה הגדולה היא האם היא תצליח להתאים את עצמה לרמה החדשה ולשרוד. "קשה לי להגיד אם נצליח לתקוע יתד בליגת העל, זה עוד מוקדם מדי. אני מעריך שאנחנו מוכנים אבל נדע בוודאות רק בסיום העונה הבאה", מנתח שרצקי. "מה שבטוח הוא שאני כבר עסוק בהכנות למשימה החדשה – עובר על ענייני אבטחה, ציוד, חושב על ספונסרים, בודק את החוזים של השחקנים, אין לזה באמת סוף". כרמון עצמו נשמע בטוח יותר בסיכויי הקבוצה להשתלב היטב ברמה הבכירה. "מבחינה מקצועית אין לי ספק שיש לנו מקום בליגת העל", הוא קובע. "הניהול ברמה גבוהה, יש לנו יכולת לגייס כספים ואם חלילה לא נשמור על מקומנו בליגה, זה יהיה רק בגלל חוסר ניסיון, ולא יהיה קשור לתקציב. יש דוגמאות בשנים האחרונות עם הפועל חדרה ומכבי פתח־תקווה, שהצליחו בליגת העל בזכות התנהלות נכונה ואחראית והלוואי שנצליח גם. לאורך השנים הבנו שאי אפשר לסיים עונות בגירעון כלכלי, התייעלנו ואנחנו מגיעים במצב כלכלי טוב, בלי בור כספי שנצטרך לכסות, וזו הסיבה שאני מאמין שנתייצב בליגת העל ונהפוך לגורם מקצועי מוביל".
כרמון: "הבטחת העלייה הייתה מאוד מרגשת, בטח כשהיה יציע מלא של אוהדים שלנו, משהו שלא קרה הרבה זמן"
כעת, כל מה שנותר לאנשי ירושלים הוא להמשיך להתכונן במרץ לשלב הבא ולחלום על צמרת הכדורגל הישראלי. "החלום הכי גדול שלי הוא שבזכות העובדה שנהיה בליגת העל, הקהילה שלנו תגדל ותתעצם ונגדיל את הפעילות הקהילתית שלנו", מצהיר כרמון. "אני מקווה שעוד חמש שנים נהיה אורחים קבועים בפלייאוף העליון, אולי נזכה בגביע ונצליח להשתחל לטורניר אירופי. גם אם זה לא יקרה, זו לא תהיה בעיה, אבל זו השאיפה. המטרה כרגע היא לשרוד בליגה בעונה הראשונה ואני מאמין שזה אפשרי. עם כל הכבוד לכל הדברים היפים שאנחנו עושים, כלום לא היה קורה בלי השותפים העסקיים שלנו, שמשקיעים הרבה כסף, בעיקר מטוב ליבם. העלייה הזאת היא גם שלהם". גם שרצקי מרשה לעצמו לחלום: "אם בעוד חמש שנים נהיה קבוצה יציבה בליגת העל, זה יהיה פנטסטי. החלום הוא השתתפות במפעל אירופי, זה כבר באמת יהיה מטורף, ליותר מזה נתקשה להגיע", הוא מעריך. "בשבועות האחרונים לא היה לי רגע לעצור ולהכיל את מה שקורה. יש הרבה מאוד סיפוק בעשייה שלי, ולא כל אחד זוכה לכל כך הרבה ברכות והודעות כמו שזכיתי מאז שעלינו ליגה, זה גורם להרגשה מאוד טובה. השנים שלי בתקשורת לימדו אותי הרבה על החיים וגם לקחת את הדברים בפרופורציות, לטוב ולרע. באופי שלי אני תמיד כבר בדבר הבא, במקרה הזה דבר מורכב ומסובך, אבל אני כבר כל כולי בליגת העל".
