הבן הסטלן: אגם ומכתש
בשנים האחרונות ירוחם, העיירה הדרומית, פורחת. אז נכון שזה הרבה הודות לעיר הבהדי“ם המרשימה שקמה בצומת הנגב, לא רחוק מכאן, אבל מסתבר שלעיירה עצמה יש לא מעט מה להציע מבחינה תיירותית. נתחיל כמיטב המסורת בתצפית מרשימה, ואז נעבור לאגם ירוחם.
נצא מירוחם מזרחה, וניסע בכביש 225 לכיוון המכתש הגדול. לאחר מעט יותר מקילומטר נפנה שמאלה, בעקבות השילוט להר אבנון. נעלה עם הרכב עד לחניה, ומשם נמשיך רגלית עד המצפור. מומלץ להגיע בשעות הערב, כשהשמש כבר לא בעיניים, ולתפוס את אחת התצפיות המרהיבות בארץ, כשכל המכתש פרוס מתחתינו. אגב, לפני שנים מועטות שונה שמו ל‘מכתש ירוחם‘. אמנם השם עדיין לא נקלט, אבל אין ספק שהוא ראוי יותר מ‘המכתש הגדול‘, הסתמי משהו.
אחרי שצילמנו, שרנו ונהנינו מפק“ל קפה, נחזור למכוניות ונחצה את ירוחם לכל אורכה. מיד בסוף העיירה, בכיכר שבה פונים ימינה לבאר־שבע, נמשיך דווקא ישר, לכיוון אגם ירוחם. האגם נוצר בשנות החמישים, כאשר מי השיטפונות נסכרו בנחלים רביבים, ירוחם ושועלים. בחורף, בעת גשם, מומלץ להגיע לכאן ולראות את המים גולשים מעל הסכר וממשיכים בזרימתם בנחל רביבים. היות שאנחנו כבר לא בחורף, נסתפק בישיבה רגועה על המזח ונתבונן באדוות הגלים. אם היינו מגיעים לכאן בסתיו, סביר להניח שהיינו מטפסים על הרכס ומנסים למצוא את הפרח הזהבהב־חמקמק, החלמונית. אבל עכשיו אביב, ואנחנו נסתפק בפריחה היפה של המדבר.
ללא תשלום.
הבן הציוני: הזקן והמדבר
נמשיך עוד דרומה ונרד לאזור שדה־בוקר. והפעם – מסלולון קצר ואתר מורשת. הערה: יש להקפיץ רכבים לסוף המסלול. אורך המסלול: 3 ק“מ. ניסע בכביש 40 דרומה, ו־2 ק“מ לאחר הפנייה למדרשת בן־גוריון נראה מצד שמאל שלט המפנה לבור חווארים. נחנה שם (אנא שימו לב שיש עוד מכוניות/מטיילים באזור, סכנת גניבה קיימת בכבישי הנגב), ונצא למסלול שעוקב אחר הסימון הכחול לכל אורכו. נתחיל מבור חווארים שבו השתמשו הנבטים, תושבי הנגב הקדומים, כדי לאגור מים.
נמשיך בנחל ההולך ונעשה קניוני, ובסיומו הפתעה לילדים ומבוגרים: גבעות של חוואר בצידי הנחל, ואפשר לעלות ולהתגלגל למטה. נמשיך ונגיע למכונית המחכה לנו בכניסה לגן לאומי עין עבדת. אפשר לבצע את המסלול גם בלילות ירח מלא. מומלץ שבמקרה כזה לפחות אחד המטיילים יכיר את המסלול מראש. כדאי להצטייד במפת סמ“ש מספר 15.
ועכשיו לקצת היסטוריה וציונות. נעלה בעיקולי הכביש (סרפנטינות) אל אחוזת הקבר של המנהיג המיתולוגי דוד בן־גוריון. ישיבה מול הקבר וצפייה בנוף המרהיב של בקעת צין מעלה כמה הרהורים. אז נכון, חזונו של ראש הממשלה הראשון, שטען שיש ליישב את הנגב בשני מיליון יהודים, לא קרם עדיין עור וגידים. אבל מול היופי הבלתי נתפס של הבקעה קשה לגרש מחשבה סוררת, שאולי טוב שעדיין נשארו אזורים בראשיתיים כאלה.
ללא תשלום.
הבן השובב: אקסטרים בגוש עציון
למי שצריך גם קצת אנדרנלין בחג, הנה שני אתרי מורשת שיעשו לו את זה, ולקינוח חוויה מטלטלת נוספת. ביקורנו יתמקד במרחב המרהיב של גוש עציון. את היום נפתח במערת חריטון, המערה הקרסטית הגדולה ביותר בארץ. שילוב של מים ופחמן דו־חמצני המס את סלעי הגיר בעבר הרחוק מאוד, וכעת היא כולה שלכם. שני קילומטרים מתחת לאדמה של זחילה, טיפוס, התפלשות בעפר ובבוץ, וכל זאת לאורו המרצד של פנס ראש. מומלץ שלא להיכנס בפעם הראשונה למערה ללא אדם המכיר את המקום.
איך מגיעים? ניכנס ליישוב תקוע ונחנה את הרכבים ליד המכולת שבכיכר הכניסה. נמשיך ישר ברחוב עמוס, נפנה ימינה בפנייה הראשונה לרחוב אדירים, ונרד עם סימון שבילים כחול אל סככת צל בפתחו של נחל תקוע, ולאחר מכן נמשיך בשביל בסימון שחור אל המערה.
לאחר ששבענו מהזחילה נצא, נתרגל חזרה לאור השמש ונמשיך אל האטרקציה הבאה: הליכה בתוך האדמה באמת מים קדומה שהובילה מים אל עולי הרגל! האמה, המכונה אמת הביאר, נמצאת בסמוך ליישוב אפרת. לאחר הבוץ והעפר שבהם התמלאנו בחריטון, נספוג מנה הגונה של מים קרים (ומנה נוספת של בוץ, אבל מי סופר, את הניקיונות סיימנו ועכשיו באנו ליהנות). ודאי נשמע שם על מפעל המים הייחודי שבנו המלכים החשמונאים והורדוס הגדול, אשר הזרים מים לעולי הרגל שבאו לעיר הקודש.
איך מגיעים? ניסע על כביש 60 מהיישוב אלעזר ודרומה, ולאחר כחצי קילומטר נראה את הפנייה לאמת הביאר. נחנה את הרכבים וניכנס רגלית. חיזיון אורקולי חדש ממתין לנו בכניסה. את היום נסיים באומגה הגדולה בארץ, ובשלל אטרקציות נוספות בחוות ‘ארץ האיילים‘ הסמוכה לאלון שבות.
מערת חריטון ללא תשלום. אמת הביאר והאומגה בתשלום.
הבן החכם: אתרי מורשת בדרום הר חברון
לאלו העולים מהנגב ושבים צפונה, מומלץ לא לוותר על אזור דרום הר חברון, או בשמו התיירותי חבל יתיר, אזור המחבר בין הנגב להר המרכזי. נעלה לנקודת תצפית בהר עמשא, ונצפה צפונה להר חברון, מזרחה למדבר יהודה, ודרומה אל הנגב. את הרכבים נחנה בכניסה ליישוב הר עמשא (7 דקות מסוסיא, כ־10 דקות מצומת תל־ערד). מכאן נצא להליכה בסימון השבילים השחור העולה לראש הפסגה, יחד עם שביל ישראל. עצרו לרגע במנוחה, והביטו באבני השפה התוחמים את הדרך. כאן עברה הדרך הרומית מירושלים ומחברון אל בקעת ערד, ממפיס (ממשית) ואילת.
לאחר כקילומטר וחצי של עלייה נגיע אל הפסגה. לא תוכלו לפספס: נוף של 360 מעלות. ירוק בצפון, צהוב בדרום ובמזרח. ביום של רוח ערה יהיה צריך לעבוד קשה כדי להדליק את הגזייה. ניתן לרדת בדרך שבה עלינו, או לרדת מערבה מההר אל שביל העפר העובר מתחתיו, ולחזור איתו אל שער הקיבוץ. כדאי להצטייד במפת סמ“ש מס‘ 12.
מכאן אפשר לבחור: לבקר בסוסיא הקדומה, לעלות למצפה יאיר או לאביגיל ולראות יישוב בהתהוות, או לחזור הביתה. אני דווקא ממליץ לרדת דרומה לבקעת ערד, ולבקר בגן הלאומי תל־ערד. אז נכון, גנים לאומיים תמיד נותנים לנו את ההרגשה שכבר היינו בהם ומה אפשר עוד לחדש, אבל באמת ובתמים – תל־ערד הוא אחד האתרים המרתקים בארץ. עיר בת 5,000 שנה, מערכת מופלאה לאגירת מים, מקדש עם סיפור מעניין, ומכתבים שנחשפו ומלמדים על ימיה האחרונים של מלכות יהודה. בקיצור, סורו לשם.
הר עמשא ללא תשלום. סוסיא הקדומה ותל ערד בתשלום.
הבן חובב הטרקים: צפון שביל הגולן
ובמעבר חד צפונה: זוהי העונה היפה של הגולן, ומתכנני שביל הגולן הנגישו לנו את המקטע היפה ביותר שלו: המקטע הצפוני. יש כאן הכול: נופים עוצרי נשימה, פריחה בשיאה (בצפון הגולן ובחרמון הפריחה מתאחרת), מקווה מים ענק (ברכת רם), מורשת קרב ומקומות אטרקטיביים ללינה של צהריים וללינה של לילה.
איך מגיעים? תופסים אוטובוס ליישוב הקרוב ביותר – מג‘דל־שמס, ומשם טרמפ עם מטיילים העולים לאתר החרמון. לא נעלה לאתר עצמו אלא נבקש בנימוס לרדת בקופות התחתונות (חטיבת החרמון). כאן מתחיל המקטע הראשון של שביל הגולן. ניתן כמובן ללכת בשביל כמה שרוצים (אורכו של שביל הגולן כולו הוא כ־120 ק“מ) אבל אורכו של הקטע הראשון הקלאסי, מכאן ועד היישוב נמרוד, הוא כשבעה קילומטרים. השביל יורד מרכס החרמון ומאפשר לנו להציץ מדי פעם אל שיאי הרכס, הגבוה ביותר בארץ ישראל, עוקף את הכפר הדרוזי מג‘דל־שמס ומגיע לאחד היישובים היפים והציוריים בארץ: נמרוד.
כאן יתפצלו דרכינו: אלו שמעריכים תנומה מול נוף שאין לראותו בשום נקודה אחרת בארץ, יעצרו בתצפית המזרחית של נמרוד, ומול ברכת רם הפרושה מתחת ידעו מה לעשות. הממהרים, שחסים על כל רגע של אור וטיול, ימשיכו במלוא המרץ אל יער אודם. לא לשכוח להביא בגדים חמים, כי חלק גדול מהמסלול חוצה את קו הגובה 1,000 מטר מעל פני הים. הצעידה ללא תשלום. שביל הגולן יתחבר בקרוב לתוואי ‘השביל המזרחי‘ המתוכנן.
