כל מי שארגן אי פעם פגישת מחזור מכיר את זה. שיחות טלפון, התכתבויות בווטסאפ, מציאת מקום שיהיה נוח לכולם, וחוזר חלילה. כי תמיד כשהכול כבר מוכן ומסודר, יש מישהו אחד שלא יכול. הרעיון להפגיש את כוכבי סרוגים לרגל עשור לעליית הסדרה, הבשיל במערכת כבר לפני מספר חודשים. אבל הביצוע לקח קצת זמן.
רצינו לבדוק מה קרה לחבורת הרווקים מהביצה הירושלמית ששבתה את ליבנו. אמיר ויפעת – להלן הגרוש הרגיש והמעצבת הגרפית האהובה על כולם שאחרי הרבה גלגולים נישאו והפכו להורים; הודיה הסטודנטית למקרא שמגששת אחר מקומה בעולם הדתי; רעות, רואת החשבון הפמיניסטית; וכמובן לברר האם נתי, הרופא המחוזר, סוף־סוף התמסד.
אבל עמוס תמם (אמיר) היה עסוק בחזרות לקראת עליית "אותלו" בקאמרי, שם הוא משחק את התפקיד הראשי, יעל שרוני (יפעת) הייתה עסוקה בצילומים לכמה סדרות, שרון פאוסטר (רעות) כפופה ללוח הזמנים של התינוקת הקטנה שלה ולבית הספר שהיא מלמדת בו דרמה. אוהד קנולר (נתי) הצטלם לסרט על לכידת אייכמן בארגנטינה, וטלי שרון (הודיה) הצטלמה לסדרה חדשה והייתה עסוקה בסדנאות המשחק שהיא מעבירה. אבל לבסוף, אחרי הרבה תיאומים – זה קרה. לא שמרפי לא ניסה להתערב ברגע האחרון. פאוסטר לא הרגישה טוב, הבייביסיטר של שרון הבריזה, אבל בשעה הנקובה (פחות או יותר) הם הגיעו. חיבוקים, נשיקות "איזה יופי את נראית", "מה קורה" ו"איך הילדים" והופ הם כבר עוברים להתארגן לצילום הקבוצתי. עשר שנים אחרי, ולמעט כמה קמטוטים בודדים והזקן הבולט של תמם (שגידל לצורך התפקיד בתיאטרון), הם נראים ממש אותו דבר. כאילו עוד רגע יתאספו לסעודת שבת בביצה. שרוני, שבזמנו כאמור גילמה את יפעת הדוסית של החבורה, מתקשה לחזור לשמלות ולכיסוי הראש, ולבסוף מתרגלת. השאר זורמים עם הבגדים ומתמסרים לאיפור.
עשר שנים אחרי, ובאוויר אין מבוכה, או תחושת זרות. הם עדיין נפגשים באירועים של הברנז'ה, למעט פאוסטר שלקחה פסק זמן מהמשחק לטובת גידול שתי בנותיה הקטנות. אך בהרכב מלא לא נפגשו מאז העונה השלישית. כשהם סוף סוף מתכנסים לצילום, תמם מעיר: "אם היו אומרים לי בזמנו שעשר שנים אחרי אני אצטלם לפרויקט שקשור ל'סרוגים', לא הייתי מאמין". לחלקם היו התנסויות בטלוויזיה ובקולנוע עוד קודם לכן, אבל עבור רובם זה היה התפקיד המשמעותי, פורץ הדרך, זה שתמיד תישאר להם פינה חמה בלב עבורו.
האמנתם בכלל שסדרה על חבורה בכיפות סרוגות וחצאיות תצליח כל כך?
שרוני: "זה לא עניין אותנו – חילונים, דתיים, היינו בשלב שבו רק רצינו לשחק. דתיים בביצה? סבבה".
תמם: "באמת לא הרגשתי שאני הולך לעשות משהו שידברו עליו כל כך הרבה ושיצליח. עבורי זו הייתה הזדמנות ראשונה להצטלם למשהו רציני. ואם להיות כנים אז לא, לא ממש חשבתי שזה יתפוס. ידעתי שזה כתוב מצוין ולא הייתי במצב של לברור עבודות. רק רציתי שייתנו לי את ההזדמנות לעלות למגרש של הגדולים ולהכניס גול. לשמחתי זה קרה בתפקיד מאתגר יחסית, של אמיר".
שרון: "גם אני לא חשבתי שהסדרה תצליח כל כך. עדיין באים אליי אנשים, בעיקר דתל"שים שמאוד הזדהו עם הדמות של הודיה וראו איך היא עוברת את התהליך הזה. זה מרגש בעיניי. לא מזמן חציתי במעבר חציה, וממדרכה למדרכה עבר איתי יוצא בשאלה, וסיפר שזה נתן לו הרבה כוח לראות את זה קורה על המסך. ואז הגענו לצד השני ונפרדנו לשלום".
עד היום הם מקבלים תגובות לסדרה בארץ, וגם בקהילות יהודיות ברחבי העולם. קנולר: "התארחתי בניו־יורק באחת הקהילות הדתיות, ופתאום ניגש אליי גבר מבוגר מזוקן ואומר לי 'אני הייתי מורה של יעל שרוני'".
שרוני: "הוא היה מורה שלי בבית הספר 'רמז', המורה שלי לתלמוד, רבי ביננפלד. מאוד אהבתי אותו ופתאום אוהד שולח לי תמונה שלו אחרי שנים. ניגשים אליי בשפות שונות כל הזמן ואומרים 'את יפעת מסרוגים', רואים את זה מלא בחו"ל".
קנולר: "אני מקבל הרבה תגובות בארה"ב, כל הזמן מדברים איתי על זה. בתעשיית הקולנוע בארה"ב יש הרבה יהודים, ורבים מהם ראו את סרוגים. חברה בלונדון סיפרה לי שזה עדיין להיט שם".
תמם כל כך מזוהה עם אמיר, התפקיד הראשון וזה שנשאר משמעותי עבורו עד היום, שלא פעם קוראים אחריו ברחוב "אמיר". לפני כשנה הוא שיחק את התפקיד הראשי, של שימי, בסרטה של רמה בורשטין "לעבור את הקיר". כשנסע לקדם אותו בפסטיבל הקולנוע "טלורייד", אחת המפיקות היהודיות מהתעשייה אמרה לו ששימי נחמד, אבל "אנחנו אוהבים אותך מסרוגים". "אבל התגובה הכי חזקה והכי מצחיקה שקיבלתי בזמנו הייתה כשהייתי נוסע עם יעל ולייזי להקרנות בכל מיני יישובים", הוא נזכר. "היינו מקרינים פרק או שניים ואז עורכים דיון על הנושאים שעלו. היו באים לאסוף אותנו אנשים מהיישובים בנקודת מפגש, וכל פעם מחדש הם לא האמינו שאני בלי כיפה ועם ג'ינס קרוע, היה להם קשה לקבל את זה שאני לא דוס באמת".
חוזרים לשירת "אשת חיל"
יעל שרוני, 42, נשואה ואם לשלוש בנות, בימים אלו סיימה לצלם את "בשבילה גיבורים עפים", סדרת אקשן־דרמה, ומתחילה לצלם עונה שנייה ל"צפוף" וסדרה קומית נוספת לתאגיד. "יפעת" תפסה אותה שש שנים בתוך הקריירה שלה, כשבמקביל היא צילמה את "רמזור". "אחד הדברים שקסמו לי היה לעשות שתי סדרות שונות ושתי דמויות קיצוניות זו מזו בו־זמנית, שמחתי על ההזדמנות הזו. קיבלתי בזמנו המון אהבה והזדהות, הרגשתי שמזהים בה המון אנושיות כי יש משהו מאוד חשוף ביפעת. אנשים התחברו למקום החשוף הזה, היה בה משהו נגיש במיוחד".
אוהד קנולר, 41, גרוש ואב לבן, סיים לא מזמן לצלם סרט על לכידת אייכמן לצידו של בן קינגסלי, ונמצא בחזרות להצגה חדשה בתיאטרון חיפה. את תפקיד "נתי" הוא קיבל כשמאחוריו כבר מספר סרטים כמו "יוסי וג'אגר", "ברונו מאוהב", "מינכן" ההוליוודי והצגות רבות. ועדיין, גם עבורו זו הייתה נקודת ציון בקריירה.
"אלו היו שלוש עונות שהתפרסו על יותר מחמש שנים שבהן הפכנו לצוות מגובש. זו חברות שנשארה, התקרבנו מאוד בשנים האלו. הדמות של נתי הפכה להיות חלק מחיי, הרגשתי מאוד בבית בתוך זה. התרגלתי אליו, הוא הפך להיות אני".
טלי שרון, 39, נשואה ואם לשלוש, תופיע בקרוב בסדרה המסקרנת "אוטונומיות" ומעבירה סדנאות משחק. דמותה כהודיה תפסה אותה רגע אחרי "טלנובלה בע"מ", הסדרה שבה התגלתה.
שרון פאוסטר, 35, נשואה ואם לשתיים, היא מורה לדרמה ומשחק מול מצלמה בבית ספר לילדי חינוך מיוחד. היא הגיעה לסרוגים רגע אחרי ששיחקה נערה בת 16 בסדרה עם תום אבני, ושני רגעים אחרי שסיימה את "בית צבי". "זה היה סוג של פוקס וקרה די מהר, הייתי הכי רעבה לדבר הזה. הייתי בת 25 ונראיתי ממש צעירה לגילי, ורק אחרי שקיבלו אותי לייזי סיפר לי שרעות שבסדרה הייתה צריכה להיות מבוגרת יותר, אבל הם ראו שהתאמתי לדמות, אז הם החליטו להצעיר אותה".
תמם, 41, נשוי ואב לבת, משחק היום בשלוש הצגות בקאמרי. לפני עשור הוא כבר כמעט התייאש מהמשחק ורצה לטוס לתאילנד, לעשות חושבים ולחשב מסלול מחדש. לפני שנסע ניגש לאודישן לתפקיד אמיר. כשחזר מהמזרח קיבל תשובה חיובית, והשאר היסטוריה.
רגע לפני הצילום, כדי להיכנס לאווירה, תמם פוצח בשירת "אשת חיל", והחבורה מתחילה להתווכח האם זה הנוסח אותו היו שרים בסדרה. החוויה המשותפת הראשונה שהפכה אותם לחבורה הייתה ארוחות השבת בביצה אליהן הגיעו עוד לפני הצילומים, כדי להיוודע לסצינת הפנויים־פנויות הירושלמית. הבנים ישנו אז יחד בדירת רווקים, והבנות בדירה משלהן. הם הלכו יחד לבית הכנסת וסעדו עם צעירים אחרים מהביצה.
אגב, בזכות אותן סעודות שבת בסדרה בנו של קנולר נקרא פטר. "אני היחיד שהייתי נשוי בזמנו. היום אגב אני היחיד שלא נשוי, לידיעת הקוראות", הוא אומר בחיוך.
מישהי מהמגזר הולכת?
"כן, הייתה לי כבר מישהי מהמגזר".
תמם: "היינו מצלמים הרבה סביב שולחן השבת, ואוהד היה יושב וקורא את הברכונים לעומק. יום אחד הוא מצא שם משהו על פטר חמור, והבין את המשמעות של פדיון הבן הבכור. הוא נדלק על זה ואמר לנו בהפסקה בין הסצינות 'אני הולך לקרוא לילד פטר'. כולנו חשבנו שהוא צוחק".
קנולר: "ואז לייזי התקשר אליי להגיד מזל טוב ושאל אותי בצחוק 'נו איך קוראים לו, פטר?' ואני עונה לו 'כן לייזי, קוראים לו פטר' ואני מרגיש מבעד לשפופרת איך הפנים שלו מאדימות".
שרון: "סוף השבוע בקטמון היה התחקיר הכי רציני. פשוט בילינו שם והכרנו את האנשים. לייזי לימד אותנו הרבה על העולם הזה, זה לא היה עובד בלי במאי דתי שחיבר אותנו לשם כי היה קשה לברוח מהתל־אביביות שלנו. הגעתי מעולם שלא קשור לעולם הזה בכלל".
הקודים של העולם הדתי
לבד מתמם שנולד למשפחה ספרדית מסורתית ופאוסטר שגדלה בפתח־תקווה, לשאר הכוכבים הסדרה הייתה המפגש הראשון עם העולם הדתי.
לקח לכם זמן להיכנס אל העולם הזה?
שרון: "לי לקח זמן להיכנס לעולם המושגים ולהתלבש צנוע, באתי ממקום רחוק מזה".
קנולר: "היו סצנות שהייתי נוגע בה ככה ביד בהיסח הדעת, כי בעולם שלי זה היה מקובל, ולייזי היה מעיר לי".
שרון: "ההנחיות לא היו לנו מוזרות. חלקנו בא כבר מסדרות קיצוניות יותר עם כללים אחרים, אבל אני זוכרת את לייזי מתכווץ מאחורי המוניטור אם היינו מתחבקים בידידות. באמת שהמקום הזה של הצניעות היה כל כך רחוק מהעולם שלי".
תמם: "באתי אמנם מבית מסורתי וקידוש כל שישי ובית כנסת ותפילין מהבר־מצווה, אבל לא באתי מחברה דתית בכלל. גדלתי בחברה חילונית ובבית ספר חילוני, מסביבי היו שומרי מסורת מזרחיים שלא מדליקים אש ואוכלים כשר. השינוי הגדול בשבילי היה להכיר את הקודים החברתיים של העולם הדתי־לאומי, להכיר את עולם הדייטים, בתפר הדק בין הקִדמה למסורת, כל הדברים שלא מדברים עליהם, בינו לבינה. מה שבעיקר קסם לי, וגם קסם לקהל, זה לראות איך האנשים האלו, הסרוגים, שהם באים מקודים חברתיים שונים מאיתנו, פועלים באותם מקומות, עובדים באותם מקומות. והיה מעניין לראות איך מגשרים על הפערים וחיים את החיים בחברת השפע המתירנית שבה אנחנו חיים. הרבה אנשים מתל־אביב הרגישו שיש משהו בצניעות שלייזי וחוה בחרו. סרוגים הוכיחה שסדרה יכולה להיות מושכת בלי שיהיו שם דברים לא צנועים, ככל שאתה מגלה פחות, כך אתה משיג יותר".
פאוסטר: "העולם הזה לא רחוק ממני. גדלתי בפתח־תקווה, זה נוף ילדותי, ואני מתגוררת בעיר גם היום. פוגשים כאן לא מעט סרוגים, היו הדברים הקטנים שנחשפתי אליהם, וסצנת הפנויים־פנויות שלא הכרתי".
שרוני: "במפגשים עוד לפני שהמצלמה נדלקה, היינו מתחבקים חיבוק של 'מה נשמע', ואת לייזי ידענו שאסור לחבק. בעצם היה מותר חיבוק לעונה, בסוף העונה" (צוחקת).
מה למדתם על המגזר שלא ידעתם קודם?
שרוני: "ברמה האישית למדתי להסתכל עליהם לא כאל מגזר אלא כבני אדם, איש־איש, להתחיל להשיל מעליי דעות קדומות. מצאתי את האנשים בסך הכול צמאים לגלות גם את הצד שלנו החילוני, שלא לומר אתאיסטי במקרה שלי.
"הסיפור של יפעת מאוד אנושי, הוא גרם לי להיכנס פנימה לתוך עצמי ולגלות את המקומות האלו בתוכי, לא הייתי צריכה ללמוד על הדמות מאנשים דתיים. הרגשתי שכל הדברים שקשורים למגזר הם יותר בקטע הטכני. כן אסייג ואומר שיש משהו ביפעת שקצת דומה לאנשים דתיים ברמה האנושית, משהו בתמימות שלה".
קנולר: "לא הכרתי את המגזר. בצבא פגשתי אולי שניים־שלושה סרוגים, והסדרה כמובן יצרה אצלי היכרות קרובה יותר. גיליתי שכולנו בני אדם, וזה גם מדהים שאת סרוגים לא ראו רק סרוגים, אלא כולם. מה שהפך אותה לכל כך חקוקה, זה שהיא שינתה סטיגמות. עד אז הדתיים שראו על המסך היו דתיים שחילונים שמו אותם. לכן זה היה סטריאוטיפי וגם לא מדויק לפי מה שהבנתי בדיעבד – המתנחלים עם הדובון והסנדלים".
שרון: "זה פוגג לי את כל התפיסות המוקדמות והלא נכונות שהיו לי לגבי העולם הזה, של דתיים סרוגים, צבע לי בהרבה צבעים. לפני כן זה היה או דתיים או חילונים".
תמם: "הדבר שהכי התחברתי אליו בסדרה זה לראות את הסרוגים כציבור רגיל, וזו הייתה ההצלחה של הסדרה גם באופן כללי. זה גרם להרבה קירוב, לאחדות, כי הראינו לציבור שכולנו עם אותם חשקים, פחדים ורצונות. זו הייתה תקופה של בונדינג כזה, קיבלנו אז אהבה מכולם והיינו ממש יקירי המגזר".
נתי עדיין רווק
לייזי שפירא, יוצר הסדרה (לצד חוה דיבון) הוא החוט המקשר, ולמרות השנים שחלפו מאז הסתיימו הצילומים הם עדיין מדברים עליו בגעגוע. למעשה, עשר שנים אחרי שהתחילו לצלם את סרוגים, אין להם כבר כל מחויבות יחצנית לסדרה, ולמרות זאת הם פינו מזמנם לטובת המפגש, בעיקר בגלל הכרת הטוב כלפיו.
תמם: "לייזי, לייזיש כפי שאנחנו קוראים לו, הוא איש מהמם, אני בקשר איתו ונפגשנו לא מזמן. יש בלייזי משהו טוב וטהור ואמיתי ועדין, אמיתי בנתינה שלו, אתה לא יכול שלא לאהוב אותו, לא יכול שלא לרצות לעבוד בשבילו. נקודת החיבור של כולנו הייתה לייזי".
שרוני: "הוא שם את עצמו על השולחן כמו שהוא, הוא מנטרל ציניות".
שרון: "הרגשתי שאני אעשה בשבילו הכול וזה לא קורה הרבה".
פאוסטר: "זו באמת הייתה הפקה עם צוות נדיר. בכל פעם שאני רואה את התוכנית אני מרגישה מין קווץ' בלב, כזה אני רוצה".
למה בעצם עזבת את העולם הזה אחרי "סרוגים"?
"כי יש בו הרבה צדדים, שחלקם מתאימים לי וחלק פחות. אני מאוד אוהבת לשחק, זה ממש ריפוי עבורי לשחק. אבל מהרגע שהתחתנתי והקמתי משפחה, אני קצת במקום אחר מבחינת לחפש אישורים כל הזמן. לפני זה את האישורים שלי קיבלתי דרך המשחק, ברגע שיצרתי משפחה – משהו שם נרגע, לא קיים הצורך לרדוף אחרי עצמך כל הזמן. כן נשאר הרצון לשחק. בשלוש השנים האחרונות ילדתי שתי בנות. בספטמבר, כשהקטנה תלך לגן אמשיך לחפש את הדבר המדויק שלי".
עשר שנים אחרי, איפה לדעתכם הדמויות שלכם נמצאות היום?
קנולר: "יש סיכוי שגם היום נתי רווק. הופתעתי לשמוע שאריאל פרקש, הרופא שדמותו של נתי התבססה עליו, התחתן רק עכשיו. הייתי בטוח שהוא כבר התחתן מזמן. מבחינה מקצועית ברור לי שהוא רופא מצליח, הוא תמיד היה מחויב למקצוע ולהצלחה. אגב, לכבוד החתונה של פרקש פנה אליי רועי שרון שהוא חבר משותף של שנינו וביקש שאשלח לו סרטון ברכה. לא עשיתי את זה, ואז הוא ביקש ממני שוב בדיוק כשהייתי עם דקלה אלקסלסי ששיחקה את תהילה בעונה השלישית, אז הכנו לו סרטון משותף מנתי ומתהילה".
שרוני: "יפעת היא עצמאית ויש לה עסק משלה, ולה ולאמיר יש ארבעה ילדים. את יודעת מה, תכתבי חמישה. לדעתי הם הלכו לטיפול זוגי שמאוד הצליח, והעלה אותם על דרך המלך".
תמם: "יש לנו בית גדול, מלא ילדים, ואנחנו מארחים את כל שאר החברים לסעודות שבת משותפות עם הילדים, כי מה כבר יש לנו בחיים אם לא זה את זה".
שרון: "יש שתי אפשרויות – או שהודיה עזבה את אברי, בן זוגה בעונה השלישית, או שיש לה ילדים מאברי. אני חושבת שהיא עדיין לא לגמרי פתורה בנושא הזה של הדת. היא עדיין עוסקת אולי במקצוע שמשלב הוראה, כנראה חילונית, ואולי מלמדת מקרא באוניברסיטה. יש לה נגיעה לעולם הזה, היא לא עזבה אף פעם לתמיד".
פאוסטר: "רעות הייתה שומרת על הנוחות שלה בחיים, ועל הדברים שעוזרים לה להישאר בשליטה. אני הייתי משחקת אותה ממקום קצת אחר, שלם יותר ובוגר".
כמה שעות אחרי שאנחנו נפרדים, אני מגלה שאת השאלה הכי חשובה שכחתי לשאול את הסרוגים. "אם לייזי מתקשר ואומר שהוא כתב את עונה ארבע, אתם מתייצבים?" אני מסמסת להם. וכולם, בלי תיאום, עונים לי רק במילה אחת:
"ברור!"
