"בגוגל לקחו האקרים תחילה את החשבונות של זרים
ואני לא הרמתי את הקול, כי הם זרים אז מה אכפת לי
ואז הם לקחו את החשבונות של חברים
ואני לא הרמתי את הקול, כי הם ילדים גדולים שיסתדרו לבד
ואז הם לקחו את החשבונות של קרובי משפחה
ואני לא הרמתי את הקול, כי לי יש סיסמה טובה שאין מצב שיפרצו
ואז הם לקחו את החשבון שלי
אך באותה עת כבר לא נותר אף חשבון שירים את הקול למעני"
(מקור: מרטין נימלר, 1946, עיבוד: א"ר שפייזר)
זה קרה מיד עם צאת שבת שעברה. כמיטב המסורת של חולה חדשות כרוני עם בעיית דחיית סיפוקים דיגיטליים, הטלפון החכם נשלף מכבל ההטענה בשנייה הראשונה שבה היה זה חוקי. המסך שנדלק הציג את המחזה המוכר של שורה כמעט אינסופית של פושים – יותר מדי יישומי חדשות מקומיות שפכו־פלטו כאחד את דיווחי השבת (רגוע יחסית, יופי), קצת פחות יישומי חדשות בינלאומיות הציעו את הסחורה שלהם (הדיווח המעניין ביותר: המשך הרומן הפסיכולוגי בין אופרה לנסיך הארי) ובלגן של יישומים אחרים נאבקו על מקום של כבוד בהמשך הרשימה. אבל אז, בין עדכון במצבם של הניו־יורק יאנקיס (לא משהו) לבקשת תשלום מאנטי־וירוס חינמי (אין מצב) קפצה לה התראה שומטת נשימה: חשד לפריצה לחשבון הגוגל שלך!
כעבור כמה דקות, כשהצליחו לעורר אותי מעלפוני ולהקים אותי מהרצפה הקרה, לחצתי על הלינק המוצע בחרדה מסוימת: האם גם אליי הגיעה הקללה? האם אותם בני הבליעל שעשו שמות בחשבונותיהם של חבריי וקרוביי הפנו סוף־סוף את מבטם גם לחשבוני? האם אולי, כפי שמספרות שמועות אפלות, אקבל בקרוב דרישת כופר תמורת שחרור הנתונים הרגישים, מרעידי העולמות, השמורים בתיקיות המסודרות של המייל שלי? מחשבות רעות אפפוני עת הקלדתי באצבעות רועדות את פרטי ההתחברות שלי, דוחק בעצמי להישאר בעיניים פקוחות בזמן שגוגל דיווח על אומדן נזקים.
באותיות אדומות ועם יותר מדי מילות אזהרה, הטלפון דיווח על נזקים שלכאורה היו קצת פחות דרמטיים: 11 שעות קודם לכן ניסה אדם (או בוט) אנונימי להשתמש בסיסמה שלי כדי להיכנס לחשבון הגוגל. המיקום המשונה (שלא הוזכר משום מה) עורר חשד שהוביל לחסימת החשבון עד להודעה חדשה – קרי: ההודעה שראיתי בצאת השבת. אבל לפני שהספקתי להירגע, עוד אזהרות: בדוק את נתוניך! שמור על חשבונותיך! חשוב על מעשיך! רק הייתה חסרה המלצה להקרבת קרבן לריצוי אלוהי הדיגיטל הזועמים.
בסוף העניין נפתר בבדיקת פעילות ושינוי סיסמה, כלומר, מה שבדרך כלל צריכים לעשות במצב כזה. אולם נזקיו של המעשה הנתעב לא יישכחו כל כך מהר. "אולי כל הפרנואידים צודקים", חשבתי לעצמי בזמן כתיבת שורות אלו. "אולי הפתרון היחיד הוא אפליקציית ניהול סיסמאות ומיגון כל חשבון שלנו כאילו הוא הכלא שמחזיקים בו את אל צ'אפו".
שם זה נגמר, בינתיים. החשבון שב לפעולה תקינה עם קוד חדש דנדש שייקלט אחרי כמה הקלדות. מנהלי סיסמאות שונים ייבדקו והתוצאות כנראה יופיעו פה בעתיד הנראה לעין. המסר של המדור בינתיים: חיו כל יום כאילו מחר עלולים לנסות לפרוץ לכם לחשבון. ואם גם אתם מקבלים התראה שכזו: בלי פאניקה.
