כולנו גדלנו על מודל הספרנית המאיימת, הקפדנית והנרגנת, זו שמקדמת את פניך בספרייה ב־ששששששששש ארוך וזועף, משליטה סדר בספרייה הדוממת כקבר וזועמת כשספר מוחזר באיחור. כיום, הספריות שינו את פניהן לבלתי הכר; הן ידידותיות, נעימות ומסבירות פנים. יש בהן שעת סיפור לילדים וחוגים למבוגרים, מועדוני קריאה וחברה ושלל פעילויות. הספרנית (או הספרן) כבר אינם משמשים כשוטר התורן אלא יותר כ"גוגל" אנושי, מסבירים פנים ומדריכים את באי הספרייה במבוכי המידע הרב העומד לרשותם. הספרנות הפכה למידענות, והספרנים הפכו לאוצרי הידע, כמו שהיה, בעצם, תפקידם המקורי.
בכתבה שלפניכם פגשנו ארבעה ספרנים וספרניות מרחבי הארץ, בספריות גדולות וקטנות, ייחודיות וציבוריות רגילות. ניסינו להבין מה כולל מקצוע הספרנות כיום, מה מביא אותם לעסוק בו, וכמובן רצינו לברר מה הם עושים כשיש רעש בספרייה.
אפי (אפרת) הלינגר | הספרייה בברוכין
בת 43, גרה בברוכין שבשומרון, נשואה ואם לשבעה
"לעטוף ספרים זה לא כיף"
איך הגעת לעבוד כספרנית?
"לפני כ־14 שנה התפנתה משרת ניהול הספרייה בברוכין, הייתי יחסית פנויה וקפצתי על המציאה. צריך היה ממש להקים את הספרייה מחדש כי היא שכנה במבנה ישן ורעוע ולא היו כמעט ספרים. לקחתי את הפרויקט בשתי ידיים ונהניתי מכל רגע. במשך השנים גדלה הספרייה והתפתחה וכל הזמן יש חידושים והפתעות".
מה את הכי אוהבת בעבודה?
"יש הרבה דברים כיפיים אבל הכי כיף לקנות ספרים חדשים. אני קונה מה שאני רוצה ומישהו אחר משלם! יש יותר טוב מזה? זה לא ממש מדויק כי צריך לחשוב טוב לפני שאני קונה ספר, רכש ספרים זו תורה שלמה ולוקח כמה שנים להבין מה כדאי לקנות. אחת מהדילמות הקבועות היא האם לקנות ספרים 'טובים' או 'נחשבים' שהרבה פעמים אף אחד לא נוגע בהם, או לקנות מה שהולך גם אם זו לא רמה הכי גבוהה (סטייל 'יומנו של חנון') – העיקר שיקראו, וצריך להגיע לאיזון מסוים".
ספרי קצת על הספרייה.
"הספרייה מאוד יפה ומזמינה, השקענו הרבה בריהוט, בעיצוב ובנראות, אני קונה ספרים חדשים כל חודש ומשתדלת להיות מעודכנת בכל מה שיוצא, בעיקר בספרות נוער ששם לצערי יש ממש מחסור בספרים טובים. יש בעיקר ספרי פנטזיה וילד שלא אוהב או לא מתחבר לפנטזיה נמצא בבעיה".
איך אפשר לעודד את הילדים לקרוא?
" קודם כול דוגמה אישית. כשהילד רואה את אמא שקועה בספר הוא מבין שיש כאן משהו כיפי. תנו לילד לבחור את הספר שהוא רוצה – גם אם זה לילדים קטנים יותר, גם אם זה קומיקס. העיקר שייהנה ותהיה לו חוויה חיובית".
מה הכי מעצבן בעבודה כספרנית?
"כשבטוחים שקראתי את כללללל הספרים בספרייה, כשמתרגזים עליי – למה נתת לי את הספר הזה? בגללך לא ישנתי כל הלילה… גם לעטוף ספרים זה לא כיף".
המלצה על ספר
ספר נוער שאני מאוד אוהבת בשם המלחמה שהצילה את חיי (ברדלי ברובייקר). הוא מספר על איידה, ילדה נכה שמפונה לאזור כפרי עם פרוץ המלחמה. בתנאים החדשים היא לומדת ללכת, לרכוב על פוני, ומגלה את עצמה מחדש. ספר מקסים ומרגש, גם למבוגרים.
דודי בן־נעים | הספרייה באוניברסיטת בר־אילן
בן 53, גר בגבעת שמואל, נשוי ואב לארבעה
"זה תפקיד דומה מאוד לתומכי לחימה בצה"ל"
איך הגעת לעבוד כספרן?
"אני מגיע ממשפחה שעוסקת בספרים כבר כמה דורות. לסבי הייתה חנות לספרים עתיקים ונדירים בפריז, אבי היה ספרן ואחראי על מחלקת הספריות הציבוריות במשרד החינוך והתרבות, ואמי הייתה מוכרת בחנות ספרים".
ספר קצת על הספרייה.
"בתפקידי אני אוצר יהדות במערך המידע בספרייה של אוניברסיטת בר־אילן. אני אחראי על פיתוח האוסף, על הרכישות והמתנות של הספרייה למדעי היהדות, ובמקביל אני אחראי על – אוסף הספרים הנדירים וכתבי היד של האוניברסיטה. האוסף שלנו, של ספרים יהודיים וכתבי יד, הוא השני בחשיבותו בארץ אחרי הספרייה הלאומית, ואנחנו בעצם מספקים עזרה לחוקרים שלנו במדעי היהדות".
למה לעבוד בספרייה?
"זה תפקיד דומה מאוד לתומכי לחימה בצה"ל. התחלתי את דרכי כסטודנט וכשגיליתי שמאוד לא פשוט לעסוק במחקר, החלטתי שאם המסלול האקדמי לא מתאים לי הרי שבוודאי המסלול של עזרה לאקדמאים תפור עבורי, ואני מנסה לייעץ ולסייע לחוקרים בכל מה שאני יכול".
ספר על משהו ייחודי בספרייה.
"הספרייה שלנו מלאה בחומרים ייחודיים, וחלק מתפקידי הוא להשיג אותם. למשל, רכשתי עבור הספרייה ברכה של הרב קוק בכתב ידו לרב נריה עבור בני עקיבא. רכשתי טיוטה של ש"י עגנון לתפילה לשלום המדינה, שחיבר הרב הרצוג ועגנון סיגנן וערך, ובשנה האחרונה השגתי תרומה של ספרי מסעות לארץ ישראל מלפני מאתיים עד ארבע מאות שנה, מאוד יפים חזותית ומאוד חשובים למחקר".
מה הכי מעצבן בעבודת הספרן?
"השאלה ששואלים אותנו כל הזמן – מה יש ללמוד בספרנות? לסדר ספרים במדף? אז לא. לומדים לחפש נכון, למצוא חומר ואיך להנגיש את החומר עבור הסטודנטים, החוקרים והקוראים".
המלצה על ספר
שם הוורד של אומברטו אקו, סיפורו של כתב יד שנגנז ומוסתר על ידי נזיר. זהו ספר שיש בו גם מתח, גם בלשות, גם ספרים עתיקים, והוא משלב את כל האהבות שלי.
אלה שני | הספרייה לעיוורים
בת 33, גרה ברעננה, מאורסת
"אני קוראת לספרייה בועה של שפיות ואנושיות"
איך הגעת לעבוד כספרנית?
"הייתי מורה לתיאטרון ומוכרת ספרים בסטימצקי. בדיוק חיפשו באותה תקופה מקימה ומנהלת לספריית תיאטרון ברמת־גן וקפצתי על המציאה ששילבה את שתי האהבות שלי – תיאטרון וספרות. שם התחלתי לעבוד גם כספרנית בספרייה המרכזית למבוגרים והתאהבתי".
למה לעבוד בספרייה?
"אני קוראת לספרייה בועה של שפיות ואנושיות. זהו אחד המקומות היחידים בחברה שלנו שבו ערכי הקהילה, התרבות והמילה הכתובה עדיין קדושים. וזה מחיה לי את הנפש כל פעם מחדש".
ספרי קצת על הספרייה.
"הספרייה שלנו משרתת כל אדם שיש לו קושי לקרוא טקסט מודפס: עיוורים, כבדי ראייה, לקויי למידה, הגיל השלישי ועוד. הספרייה מנגישה ספרי קריאה, עיתונים, ספרי לימוד וגם אירועי תרבות, סרטים, תסכיתים ותוכניות. יש לנו אתר ואפליקציה שניתן להאזין בהם לכלל התכנים, כולל ספרים בעברית, אנגלית, ערבית, רוסית וגם קצת בצרפתית ויידיש. אנחנו לא רק משאילים את הספרים אלא גם מייצרים אותם, בהקלטות באולפנים שלנו וכן בהעתקות ספרים, הדפסות וכריכות".
ספרי על משהו ייחודי בספרייה.
"היצע הספרים שלנו ייחודי. יש לנו ספרי שמע, ספרים באותיות גדולות, ספרי ברייל, וגם ספרים המשלבים ברייל וכתב רגיל. ובנוסף אנחנו משרתים קהל מכל רחבי הארץ, וגם קוראים מחו"ל".
מה הכי מעצבן בעבודה כספרנית?
"להיות ה'שוטר הרע'. כולנו מדמיינים את הספרנית עם האצבע המורמת המשתיקה, במרבית הספריות זה כבר לא נראה ככה. ועדיין, לדבר עם אדם ששפך קפה על הספר, טייל איתו בגשם או השאיר אותו אצלו הרבה מעבר לזמן ההחזרה זו לא חוויה נעימה. אלה אמנם דברים שקורים לכולנו, אבל לא כולם לוקחים עליהם אחריות".
המלצה על ספר
פיסות שמיים קטנות מאת סו דוראנט. ספר קטן, נוגע ומקסים על ילדה יתומה המנסה למצוא בית וזהות בעולם. יצא כספר נוער אך בהחלט מתאים לכל גיל.
נחום זיטר | הספרייה הלאומית
בן 41, גר במצפה־יריחו, נשוי ואב לשבעה
"אני מעדיף לתאר את הספרייה דרך המשתמשים שלה"
איך הגעת לעבוד בספרייה?
"שני גורמים הביאו אותי לספרנות. ראשית, הוריי עודדו אותנו לקרוא מגיל צעיר. בליל שבת, היינו מקבלים ספרים מהספרייה בתור פרס אחרי הסעודה. כשגדלנו רכבנו באופניים לספרייה הרחוקה עבור המבחר הגדול של ספרי ילדים.
"הגורם השני היה כמעט במקרה. סייעתי למורה בתיכון ששימשה כספרנית בשינוע ארגזי הספרים למיקום החדש. העציב אותי לראות שאחרי חודש לא סידרו אותם מחדש ולכן הצעתי לארגן ולהפעיל את הספרייה בעצמי. כך מצאתי את עצמי בכיתה ט', בונה שיטת מיון, גובה דמי מנוי ומייעץ לתלמידים על ספרי אנגלית לשיפור השפה. בצבא סידרתי את האוספים הזמינים, ובישיבה הפכתי לספרן מקצועי, כשבמקביל ללימודי הרבנות סיימתי תואר שני בלימודי מידע. סטודנטית שלמדה אתי המליצה לי להתראיין לספרייה הלאומית, ואני כבר פה 13 שנה".
מה זה בשבילך להיות ספרן?
"בתור ילד, חשבתי שספרנים יכולים לקרוא כל היום. ממש חלום! המציאות קצת שונה. יש תמיד עבודה שממתינה, ספרים לקטלג, שאלות לענות עליהן, אנשים המחכים לעזרה.
"מה שמושך אותי לספרנות הוא המפגש עם אנשים. יש המתארים ספרייה מבחינת גודל האוספים שלה: מליוני הספרים, העיתונים, כתבי היד, מוזיקה ועוד. אפשר לתאר את מפעלי הדיגיטציה ותוכנות החיפוש – וזה יצריך כמה וכמה כתבות.
"אני מעדיף לתאר את הספרייה דרך המשתמשים שלה – מגוון אנשים ונשים המייצגים את כל הקשת הישראלית ואף מחו"ל. תלמידי חכמים דנים על כתבי יד עם סטודנטיות חילוניות וחוקר ערבי מצטרף לדיון. במהלך משמרת ייעוץ אני יכול לסייע לפרחי הוראה חרדיות המחפשות מאמרים לסמינריון, עולה מצרפת שרוצה ספרי קריאה, נגן גיטרה התר אחרי עיבודי שירים ייחודיים, פנסיונר שהתפנה לחקור את שורשי משפחתו ותלמידת תיכון שצריכה חומר לעבודת גמר. המשותף לכולם הוא רצון וצורך להגיע למידע, והמשותף לעובדי המחלקה הוא הרצון לעזור להם".
המלצה על ספר
ללא ספק תריסר האהובים (במקור Cheaper by the dozen) של פ. גילברט. קראתי אותו באנגלית עשרות פעמים, והרבה מהעקרונות בספר השתלבו בחיי.
