התעמלות מכשירים
מבין ענפי האולימפיאדה, שלושה נחשבים ליוקרתיים ביותר – אתלטיקה, שחייה והתעמלות מכשירים. למעשה, זהו אוסף של תרגילי התעמלות על מכשירים, שחלקם מוכרים לכולנו מבית הספר או מהמתנ"ס השכונתי.
שמונה מכשירי התעמלות נכללים במשחקים האולימפיים. הגברים מתחרים בשישה: קפיצות, סוס סמוכות, מתח, טבעות, מקבילים וקרקע. והנשים בארבעה: קפיצות, מקבילים מדורגים, קורה וקרקע (ראו הסבר). לכל מכשיר תרגילים ייחודיים, ומדליות מחולקות בכל מכשיר בנפרד. בנוסף, מתקיימת תחרות "קרב־רב", הכוללת תרגילים על כל המכשירים בזה אחר זה, וכן תרגילים קבוצתיים, שבהם הספורטאים מתחרים במקביל במכשירים השונים.
הדירוג נקבע על פי ציון שופטים, ולא על פי הישג אובייקטיבי (כמו מי הגיע ראשון או מי ניצח במשחק). הדירוג נקבע על פי שלל פרמטרים, כמו רמת הקושי של התרגיל, מורכבותו ושלמות הביצוע. התחרויות בהתעמלות מתקיימות מאז האולימפיאדה הראשונה ב־1896, כשסוג המכשירים ומספרם משתנה. בעבר התקיימה גם תחרות טיפוס על חבל, שבוטלה.
שמונה מתעמלים ומתעמלות ייצגו עד כה את ישראל במשחקים האולימפיים, והישג השיא היה המקום השמיני של אלכס שטילוב בבייג'ינג 2008. ארטיום דולגופיאט היה פעמיים סגן אלוף העולם, ויקווה להשיג מדליה בטוקיו. ראוי להזכיר את המתעמלים היהודים אלפרד וגוסטב פלאטו, שייצגו את גרמניה באולימפיאדה הראשונה ב־1896, זכו במדליות, ולימים נרצחו במחנות ההשמדה במהלך השואה.
טרמפולינה
כולם מכירים את הטרמפולינה הביתית, וחלקנו אף מחזיקים כזו בחצר. אמנם כאן אנו עוסקים בטרמפולינה אולימפית מקצועית, אך העיקרון הבסיסי דומה – ניתור באוויר באמצעות משטח קפיצי. הספורטאים מנתרים לגובה רב באמצעות הטרמפולינה, ומבצעים תרגילים כמו סלטות וסיבובים אקרובטיים באוויר. צוות שיפוט מעניק ניקוד המתבסס על גובה, דיוק, מורכבות התרגיל ונקיות הביצוע. בתחרויות הזוגות מבצעים הספורטאים תרגיל זהה על שתי טרמפולינות במקביל.
בישראל החל הענף להתפתח מאמצע שנות ה־90, וכיום עומד בראש האיגוד יעקב לוי, מתעמל עבר שייצג את ישראל באולימפיאדת 1984. המתעמל דן שפר בן ה־21, מספורטאי הטרמפולינה הבולטים בארץ, מספר איך בכלל מגיעים להתחרות בענף כזה: "בגיל 6 או 7 חיפשתי חוג, ואחרי כמה ניסיונות נכנסתי יום אחד לאולם וראיתי אנשים קופצים ועושים סלטות באוויר. זה הדליק אותי, ואמרתי 'איך הם עושים את זה, בא לי לנסות גם'. התחלתי עם זה בתור חוג לכל דבר, ילד שמגיע לשעה והולך הביתה. בגיל 8 בערך נכנסתי לנבחרת המקומית עם קצת יותר אימונים בשבוע, ומשם התקדמתי והתחלתי להתחרות, וסביב גיל 13־14 יצאתי בפעם הראשונה לתחרות בחו"ל".
מה מצב הענף בארץ?
"יש 8 אגודות בישראל. לרוב האגודות יש טרמפולינות ישנות אבל תקינות מבחינה מקצועית ותחרותית. מבחינת הישגים, לאט־לאט אנחנו מצמצמים פערים משאר העולם ומתחילים להגיע להישגים, כשאני ועוד שותף הגענו למקום העשירי בתחרות הזוגות באליפות העולם בטוקיו".
יש עתיד לענף בארץ?
"אנחנו בצמיחה. יותר ויותר ספורטאים מגיעים לנבחרות ואפילו לתחרויות בחו"ל. הנבחרת מתחילה להתרחב, נוספים ספורטאים והקריטריונים נעשים נוקשים ומקצועיים. אנחנו בצמיחה אבל עדיין לא ברמה הבינלאומית. יש קשיים מבחינת אולמות וטרמפולינות, אבל מסתדרים עם מה שיש ומצפים לעלות ולהתקדם, ואולי גם נגיע לאולימפיאדה בעתיד".
התעמלות אומנותית
כשמה כן היא, התחרות משלבת תרגילי התעמלות עם כוריאוגרפיה, ריקוד ומוזיקה, ומזכירה לעיתים בלט. זהו ענף לנשים בלבד (בדומה לשחייה צורנית) שנוצר ברוסיה בתחילת המאה ה־20, והתפתח מאוד משנות ה־50.
התרגילים, המבוצעים ביחיד או כקבוצה, משלבים חפץ שאוחזת המתעמלת – סרט, כדור, חישוק, אלות או חבל. קיימים חוקים מפורטים באשר לאופן השימוש בחפצים השונים ולאופן ביצוע התרגיל, שילוב המוזיקה, התנועות והכוריאוגרפיה, זמן התרגיל ועוד. ועל פי חוקים וקריטריונים אלו מעניק צוות שופטים ניקוד למתחרות.
הענף נכנס לתוכנית האולימפית במשחקי לוס־אנג'לס 1984. מדליות מוענקות לכל קטגוריה בנפרד, וכמו בהתעמלות המכשירים מתקיימת תחרות "קרב־רב" המשלבת את הסגנונות והחפצים.
מי שמזוהה יותר מכל עם הענף בארץ היא המאמנת אירה ויגדורצ'יק, ששיטות האימון שלה נחשבות לשנויות במחלוקת. המתעמלת הבולטת כיום היא לינוי אשרם בת ה־22, שזכתה בשנים האחרונות בעשרות מדליות בסבב התחרויות העולמי, ונחשבת מועמדת מובילה ליותר ממדליה אחת בטוקיו.
