כמעט עשור עבר מאז משרד הפנים עדכן את נהליו, ובמקום לשנות את שם המשפחה של אישה באופן אוטומטי עם נישואיה, היא מקבלת במעמד הרישום ברבנות טופס שבאמצעותו היא בוחרת בעצמה: האם להחליף את שם משפחתה לזה של בן זוגה, להישאר בשם נעוריה, או לצרף את שני השמות. בשנים הללו חלה עלייה חדה במספר הנשים שבחרו דווקא להישאר עם שמן הקודם, אבל במקרים רבים הן גילו כי החברה מערימה בפניהן קשיים ומכשולים, והן נאלצות להצדיק שוב ושוב את הבחירה שעשו.
כך למשל קרה לרחל אשר (29), ביום המשפחה האחרון, כאשר הגיעה לאסוף את בתה מהגן. לכבוד היום החגיגי, הילדים אפו עוגיות וכתבו עליהן את שם המשפחה שלהם. רחל אספה את העוגייה של בתה, והופתעה לגלות את השם "סבאג" מתנוסס עליה. היא לא החליפה את שם משפחתה עם נישואיה, ושתי בנותיה נושאות שם משפחה כפול: אשר־סבאג. "זה לא השם המלא שלה", היא העירה לסייעת בגן, שמצידה לא התרשמה: "אבל סבאג זה שם המשפחה הנכון".
זו לא הפעם הראשונה שרחל נתקלת בהרמת גבות לנוכח ההחלטה שלה לדבוק בשם הנעורים שלה. ביישוב שהיא מתגוררת בו, כפר־חנניה במרום הגליל, כמעט אין נשים כמוה, והחברה מתקשה לעכל את הבחירה הייחודית שלה. רחל, חברת "התנועה לעיתונות ציבורית", עוסקת בסוגיית שמות המשפחה כבר זמן רב, אבל התקרית בגן של בתה גרמה לה להבין שהשיח חייב לצוף גם בתקשורת.
עדי קרוב: "אם אישה חילונית, בוחרת להישאר עם שם משפחתה המקורי, זה לאו דווקא אומר שהיא פמיניסטית, אבל אם את אישה דתית זה בהכרח נתפס כך. זה מתייג אותך ככזו. זה אומר שהשקעת מחשבה, ויש בזה אמירה"
נתחיל ברמה האישית, למה החלטת בעצם להישאר עם שם הנעורים?
"למדתי תואר ראשון במדעי המדינה, ועבודת הסמינר שלי עסקה בשמות משפחה מהזווית של הגירה. העיסוק בנושא העלה בי את התהייה – מדוע בעצם נשים מחליפות את שם משפחתן כאשר הן מתחתנות? אנחנו הרי מגיעים שניים לנישואין, בונים משפחה ביחד, שנינו. אז למה שהאישה תוותר על שם המשפחה שלה לגמרי? על חלק מהזהות שלה? וכך כשהתחתנתי החלטתי שאני נשארת עם השם שלי – אשר, שאני גאה בו מאוד. 24 שנים הוא ליווה אותי, ולא ראיתי סיבה להיפרד רק כי אני מתחתנת".
איך בן זוגך הגיב להחלטה?
"בועז תמך ופרגן לאורך כל הדרך, למרות שהוא דתי וחובש כיפה ובסביבה שהגיע ממנה זה בוודאי לא היה נהוג. אבל הוא עמד לצידי, גם כשהיו מכשולים".
אילו מכשולים?
"כשהגענו להירשם לנישואין ברבנות, הפקידה כתבה אוטומטית 'רחל סבאג'. עצרתי אותה, ואמרתי לה שאני נשארת עם שם המשפחה אשר. היא הופתעה מאוד ושאלה אם הסיבה היא שאני בת יחידה, ורוצה לשמור על המשכיות השם. עניתי שלא, שיש לי עוד אחות ושני אחים, ואני פשוט לא רואה סיבה להחליף. ואז קיבלתי ממנה הרצאה. היא אמרה שאני עושה טעות ושאני צריכה לחשוב על הילדים שלי. דברים שממש לא מתפקידה להגיד".
בשעה שרחל עדיין נתקלת בתגובות מופתעות להחלטה שלה, בעשור האחרון מדובר במגמה ברורה, דרמטית ומובהקת בחברה הישראלית. מנתוני משרד הפנים עולה כי בין השנים 2009־2019, מספר הנשים שבחרו להישאר עם שם הנעורים לאחר הנישואין גדל בכמעט 50 אחוז, ובהתאמה מספר הנשים שבחרו להחליף את שם משפחתן לזה של בן זוגן ירד בשליש.
מבדיקה שערכה תוכנית הצעירים של "התנועה לעיתונות ציבורית" עולה כי בשנת 2009, 72 אחוז מהנשים הנשואות אימצו שם משפחה של בן הזוג, 15 אחוז לא שינו את שמן, ו־11 אחוזים בחרו בשם ממוקף (שם הנעורים בתוספת שם המשפחה של בן הזוג). ב־2019 המספרים כבר היו אחרים לגמרי: רק 53 אחוזים מהנשים שינו את השם, 33 אחוז נשארו בשמן הקודם, ו־12 אחוז בחרו באופציית המקף. בשנת 2020 נמשכה המגמה, עם 54 אחוז ששינו את השם, 36 אחוזים שלא שינו ו־8 אחוזים שהחליטו לחבר בין שני השמות.
איחור של 15 שנה
רחל סבורה כי בסוגיית שמות המשפחה קיימים פערים מובהקים בין המרכז לפריפריה. "מה שמקובל היום בתל־אביב, לא מקובל בישובים קטנים בדרום או בצפון הארץ. פה יש עוד דרך ארוכה לעבור כדי שאישה לא תצטרך להסביר את עצמה לכולם אם החליטה שלא לשנות את השם".
דבי שליט: "כשבאנו למשרד הפנים להחליף, הפקידה אמרה שאחרי שכבר נבחר שם, אי אפשר להחליף לשם שלי אלא בצו בית משפט. זה לא היה מספיק קריטי בעיניי בשביל להגיש בקשה, אז ירדנו מזה והן נושאות את שם המשפחה שלו"
עדי קרוב (40), מהמושב הדתי רמת־מגשימים ברמת הגולן, מסכימה מאוד: "בנות מהיישוב שלי שמתחתנות, עדיין מחליפות כמעט כולן את שם המשפחה לשמו של הבעל. מעטות מאוד מוסיפות את שם משפחה של בן הזוג, ואף אחת לא משאירה את שם נעוריה. אני רואה בזה חלק מהשמרנות הדתית הכללית שמאפיינת את הפריפריה. במרכז אני יודעת שזה עניין נפוץ יותר, אבל כרגיל בפריפריה אנחנו באיחור של 15 שנה".
עדי, שמשתתפת בתוכנית הצעירים של התנועה לעיתונות ציבורית, "עיתונות לשם שינוי", הבינה שנושא שינוי שם המשפחה עם הנישואין הוא נושא חם מאוד במגזר הדתי בשנים האחרונות, והעלתה את הנושא לדיון בקבוצת הפייסבוק "פמיניסטיות הלכתיות". הפוסט שלה זכה לתגובות רבות. "התחתנתי לפני 19 שנים ולא חשבתי אפילו להשאיר את שם המשפחה", היא מספרת, "לא נחשפנו לזה, זאת לא הייתה בכלל אופציה, ובטח שלא ראינו אף דוגמה נשית אמהית לדבר הזה".
מה גילית בדיון בפייסבוק?
"לפי כמות התגובות הבנתי שנושא שם המשפחה בחברה הדתית הוא נושא חם, ושיש פה אמירה. אם אישה חילונית בוחרת להישאר עם שם משפחתה המקורי, זה לאו דווקא אומר שהיא פמיניסטית, אבל אם את אישה דתית זה בהכרח נתפס כאמירה פמיניסטית. זה מתייג אותך ככזו. זה אומר שהשקעת מחשבה, ויש בזה אמירה שאת צריכה להתכונן להתמודד איתה.
"בדיון בפייסבוק מצאתי כל מיני פתרונות יצירתיים. יש זוגות שבכלל שינו את שם המשפחה של שניהם, ויצרו שם משפחה חדש להם ולילדים. מישהי סיפרה שאחרי שהיא ובן הזוג שלה התחתנו, הם נשארו עם שם המשפחה הקודם שלהם, הוסיפו שם משפחה חדש, ולילדים נתנו רק אותו. הם נזקקו לאישור מבית משפט לתת לילדים שם משפחה שלא שייך לאף אחד מהם".
ומה היית עושה אם היית מתחתנת היום?
"לא חשבתי על זה מספיק לעומק, אבל אני חושבת שהייתי מוסיפה את השם של בעלי, לא משנה לגמרי".
אחת המשתתפות בדיון הער בפייסבוק הייתה דבי שליט (31) מאפרת. "לא ראיתי שום סיבה לוותר על שם משפחתי שגדלתי איתו ושאני גאה בו, רק משום שהתחתנתי", היא מספרת, "החלטתי להתחתן עם אדם מסוים, אבל אין שום סיבה להתמזג לחלוטין עם עץ השורשים שלו ולזנוח את שלי. כל התפיסה החברתית של לקחת את שם המשפחה של האיש נראית לי שרירותית מאוד בעידן המודרני".
ומה לגבי שם המשפחה של הילדים?
"יש לי שתי בנות. האמת שהתלבטנו מאוד, ולבן זוגי לא היה אכפת שהן תהיינה 'שליט'. אבל בבית החולים, כשילדתי, בן זוגי מילא את הטפסים וכתב את שם משפחתו, ואז באופן אוטומטי התינוקת קיבלה את שם משפחתו. כשבאנו למשרד הפנים להחליף, הפקידה אמרה שאחרי שכבר נבחר שם, אי אפשר להחליף לשם שלי אלא בצו בית משפט. זה לא היה מספיק קריטי בעיניי בשביל להגיש בקשה אז ירדנו מזה והן נושאות את שם המשפחה שלו".
אמילי לייטסטון: "חברה סיפרה לנו על משפחה שנתנה את שם האם לחלק מהילדים ואת שם האב לחלקם האחר. בהתחלה חשבנו שזה די מוזר, אבל כשהייתי בהיריון ורצינו למצוא פתרון הולם לסוגיה של מתן שם לילדים, האפשרות הזו עלתה"
לסוגיית בחירת שם המשפחה של הילדים יש גם פתרונות מקוריים ויצירתיים. במקרה של אמילי לייטסטון (36) מירושלים, הוחלט שהילדים יקבלו שמות משפחה שונים, לסירוגין: חלק מהם יישאו את שם המשפחה של אמילי, וחלק את של בן זוגה. "תמיד הרגשתי ששם המשפחה שלי הוא חלק מהזהות שלי", מספרת אמילי, "למה שאוותר על חלק מעצמי? עניין השוויון תמיד היה חשוב לנו, וחשבתי שזה לא הוגן שאישה כמעט תמיד צריכה לאמץ את השם של האיש שלה. אישי תמך בי בהחלטה. בנוסף, לא רציתי להתמודד עם כל הבירוקרטיה שמגיעה עם החלפת שם".
ואיך החלטתם על הפתרון של לתת שם משפחה לסירוגין?
"כמה שנים לפני שהבכור שלי נולד, הייתה לנו חברה שסיפרה לנו על משפחה שנתנה את שם האם לחלק מהילדים ואת שם האב לחלקם האחר. בהתחלה חשבנו שזה די מוזר, אבל כשהייתי בהיריון וחיפשנו פתרון הולם לסוגיה של מתן שם לילדים, האפשרות הזו עלתה. לא רצינו להמציא שם חדש, כי שנינו מחוברים למשפחות שלנו, והבחירה של שם ממוקף בעייתית כי לשנינו יש שמות משפחה ארוכים, ומה יקרה כשהילדים יתחתנו?"
והמחשבה שהילדים יישאו שמות שונים לא הפריעה לכם?
"זה הפתרון שחשבנו שיהיה הכי טוב עבור המשפחה שלנו. ידענו שנוכל לתת תחושה של אהבה ואחדות גם ככה. היום יש הרבה משפחות בצורות שונות, כמו משפחות של פרק ב', שבהן לילדים יש שמות משפחה שונים. חמותי ממש התנגדה לרעיון והתחננה שנחשוב על זה ועל ההשלכות. היא ביקשה מאיתנו לעשות מחקר בנושא. הסכמנו איתה שכדאי לבדוק את העניין ומצאנו כמה משפחות שבהן הילדים נושאים שמות משפחה שונים. אחרי כמה שיחות איתם לא מצאנו משהו חריג. בגדול שמענו רק דברים ניטרליים או חיוביים והחלטנו ללכת על זה".
כפי שהזכירה אמילי, סוגיית הילדים עלולה להתגלות כמסובכת יותר בעתיד, כאשר למעמד ההורות יגיעו אב בעל שם משפחה כפול, ואם בעלת שם משפחה כפול אחר. איזה שם יקבלו הילדים? זו הדילמה שעמדה בפני אורית (שם בדוי): "לי יש שם משפחה כפול וכך גם לבעלי, שמגיע מצ'ילה, ושָם זה נפוץ מאוד. כאשר נולדו לנו ילדים, החלטנו שהם ייקחו שם אחד ממנו ושם אחד ממני, ויקבלו שם כפול חדש. זה הפתרון הכי טוב שמצאנו, ואנחנו חיים איתו בשלום".
טובה מרעננה התמודדה עם אותה דילמה לפני 35 שנה, כאשר התחתנה. "לא לקחתי את שם המשפחה של בעלי", היא מספרת. "עליתי מארה"ב, ושם זה היה נפוץ מאוד. כשנולדו הילדים, בהתחלה חשבתי לתת להם כשם אמצעי את שם המשפחה שלי וכשם משפחה את שמו של בעלי. אבל דווקא בעלי רצה שניתן שני שמות משפחה וכך עשינו. בתי הגדולה אימצה את שם משפחתו של בעלה בלי שמות נעוריה, ואני מכבדת זאת.
"בחיי היומיום ילדיי משתמשים לרוב בשם משפחה אחד כי זה מסרבל להגיד שניים כל הזמן, וגם כי שמות המשפחה שלנו לא מוכרים כל כך בארץ. זה יוצר לעיתים קושי, כי אם הם מציגים את עצמם, למשל, בשם המשפחה שלי, אנשים לא מבינים את הקשר שלהם לאבא שלהם. הילדים גם אומרים שבהרבה מקרים הם היו צריכים להסביר שלמרות העובדה שלכל אחד מהוריהם יש שם משפחה שונה, ההורים עדיין נשואים. כך שזה לא פתרון מושלם, אבל הוא טוב לפחות לדור אחד".
לא בגלל אגו
המגמה של דבקות בשם הנעורים אופיינית לא רק לחברה היהודית בישראל. יותר ויותר נשים מהמגזר הדרוזי בוחרות להשאיר את המסורת הזו מאחור, ולהישאר עם שם המשפחה מהבית. "שם המשפחה שלי הוא השם שגדלתי איתו, ואין לי כוונה לשנות אותו", מספרת רואן חלבי מירכא, "אני לא מאמינה במוסד הזה של שינויים חד־צדדיים לאחר הנישואין".
איך בן זוגך הגיב להחלטה?
"לפני שהתחתנו הצעתי למג'די בעלי שכל אחד יוסיף את שם המשפחה של השני, ולא רצה. הצעתי לו שנוריד שנינו את שמות המשפחה הנוכחיים ונאמץ לעצמנו שם משפחה משותף, וגם זה לא היה מקובל עליו. ולכן הגענו למסקנה שכל אחד יישאר עם שם המשפחה שלו ללא שינויים".
אז זה לא עניין של זהות, של להשאיר את שם המשפחה מהבית?
"לא זה העיקרון שהנחה אותי. אני מוכנה בשמחה לוותר על שם המשפחה שלי, רק שזה יהיה אקט הדדי. וזה גם לא ממקום של אגו חלילה, רחוק מזה, אלא ממקום ערכי. העניין שהאישה היא זו שצריכה לשנות או להוסיף – מקומם בעיניי, ויש בו אקט מובהק של 'העברת בעלות'. לפני החתונה את נושאת את שם המשפחה של אבא שלך, וחלילה לא של אמא שלך, לאחר שאת מתחתנת את מחליפה לשם המשפחה של בן זוגך, ואם חלילה את מתגרשת אז את חוזרת לשם המשפחה של אבא שלך. בעיניי זה משפיל מאוד, ושם את האישה במקום חסר זהות, 'פליטה' של מי שמוכן לקחת בעלות עליה".
ומה יהיה כשיהיו ילדים?
"יהיו להם שני שמות משפחה, והם יגדלו לבית שוויוני".
גם כאשר החברה מתחילה לקבל עליה קודים חברתיים חדשים, ויותר נשים וגברים מוותרים על ההחלטה המסורתית של שינוי שם המשפחה, מרימה הבירוקרטיה את ראשה המסורבל והמכביד. "כשרכשנו בית יחד, אני ובן זוגי, החברה הקבלנית ממש התקשתה לקבל את העובדה שאנחנו זוג נשוי עם שמות משפחה אחרים", נזכרת רחל, "שוב ושוב הם הכינו חוזה עם שם לא נכון. מעמד החתימה התעכב רק מהסיבה הזו. במקרה אחר, הגיע אליי שליח עם מכתב רשמי מבית משפט השלום בראשון לציון. מספר הזהות שהופיע על המכתב אמנם היה שלי, אבל הופיע שם השם 'רחל סבאג'. אני לא רשומה תחת השם הזה בשום מקום, מעולם לא הזדהיתי ככה. הודעתי לשליח שהוא מביא מכתב לאישה שלא קיימת".
במשך שנים ארוכות נוהלו בישראל מאבקים משפטיים בסוגיית שמות המשפחה לנשים נשואות. אחת ממובילות המאבק היא ד"ר אורית קמיר, חוקרת ומרצה למשפט, תרבות ומגדר. בשנת 96' היא אף ניסחה את התיקון לחוק השמות, הקובע כי שם המשפחה של נשים לא ישונה אוטומטית במעמד הנישואין, אבל הפעילות שלה התחילה עוד קודם לכן. "כבר באמצע שנות השמונים הגשתי בשם חברות שלי ללימודים עתירות לבג"ץ", היא מספרת. "כולן דרשו שהשם שלהן לא יוחלף לשם המשפחה של בן זוגן, אבל לא נתנו לנו להגיע להתדיינות – כלומר פתרו את הבעיה נקודתית כדי לא להשפיע על המדיניות המפלה הכללית".
אז כבר לפני ארבעים שנה נשים ראו בעייתיות בסיטואציה?
"בוודאי. למעשה, כל המאבקים הללו של נשים בארץ, מהעלייה השנייה ועד עצם היום הזה, כל הזמן נמחקים, הם לא במודעות שלנו, ולכן כל דור של נשים תמיד חושב שהוא הראשון שנאבק על סוגיה מסוימת ושצריך לטפס על האוורסט, וזו מחשבה מחלישה מאוד. אבל האמת היא שגם בדור שלפנייך נלחמו ועשו, ואת רק צריכה להצטרף לקודמותייך ולראות עצמך צועדת בשביל שהן התחילו לסלול".
עם זאת, פריצת הדרך המשמעותית ביותר בנושא הגיעה בשנת 2012, כאשר ד"ר ריי ביטון תבעה את משרד הפנים לאחר ששם משפחתה שונה, ללא הסכמתה, לשם המשפחה של בן זוגה. בסופו של דבר הגיעו הצדדים לפשרה: ביטון קיבלה פיצויים בסך 17,500 שקל, ועל משרד הפנים נאסר במפורש לקבוע עבור בני הזוג מה יהיה שם המשפחה שלהם.
טובה: "אם הילדים מציגים עצמם למשל בשם המשפחה שלי, אנשים לא מבינים את הקשר שלהם לאבא שלהם. בנוסף, בהרבה מקרים הם היו צריכים להסביר שלמרות העובדה שלכל אחד מהוריהם יש שם משפחה שונה, ההורים עדיין נשואים"
"היום נותנים לך טופס מיוחד ברבנות, ה'דיפולט' הוא שתישארי עם שם המשפחה שלך כל עוד לא חתמת על טופס מיוחד לשנות אותו", מסבירה ד"ר ביטון בריאיון לרעות מישור ורחל אשר. "זה הסדר ההגיוני והנכון. את משנה לשם של בעלך רק אם את מעוניינת בכך".
מה גרם לך לתבוע את משרד הפנים?
"יצאנו לירח דבש חודשיים אחרי שנישאנו. כשעברנו בביקורת הגבולות הגשתי את הדרכון לפקיד, הוא הקליד את תעודת הזהות ואמר לי שזה לא השם שמופיע במערכת. לא הבנתי על מה הוא מדבר, לא ידעתי שמשרד הפנים החליף את השם שלי. נכנסנו לסחרור, עברנו תחקיר ביטחוני מטורף סביב העניין, ולא הסכימו להגיד לי מה הבעיה. אחר כך נתקלתי גם בבעיות בבנק, ולא נתנו לי תרופות בסופר פארם. באחת הפעמים מישהו ניאות להגיד לי 'אצלנו את מופיעה בשם ריי לוי'. זה שמט את הקרקע מתחת לרגליי, תפס אותי בהפתעה, והרגשתי נורא, כי מישהו קיבל החלטה מנוגדת למה שאני רוצה.
"התקשרתי למשרד הפנים ואמרו לי שאין בעיה להחליף שם; 'רק תגיעי, תשלמי ותקבלי תעודת זהות ודרכון חדשים'. פה אמרתי שיש גבול, מעבר לטרטור ולעלבון שמישהו נטל את החופש להחליט עבורי בנושא בסיסי כמו שם. הרגשתי שאני לא יכולה לעבור על זה לסדר היום. פניתי למרכז 'תמורה' למניעת אפליה שבראשו עומדת אחותי, פרופ׳ יפעת ביטון, והחלטנו להגיש בג"צ ראווה בנושא. המטרה הייתה להביא לשינוי בחוק, שנשים שרוצות לשמור על שם נעוריהן לא יצטרכו לעבור את הסאגה הזאת".
ואיך את רואה את הדברים היום, כמעט עשור אחר כך?
"אני גאה בהישג הזה. זה בעצם היה בג"צ השראה, להראות איך דברים כאלה של חוסר צדק יכולים לעבור מתחת לרדאר. יש נשים שנפגעו ו'העבירו את זה', כי לא היה להן כוח להתעסק עם זה. כי יש מורכבות מול בן הזוג, כי זה לא נורא. עבורי זה היה צורם והחלטתי שזה נושא שצריך להילחם עליו עד הסוף. אחרי הסיפור הזה המודעות במשרד הפנים וברבנות גדולה. נכון, עדיין ממשיכים לעשות שטיפת מוח ולשכנע, אבל התקדמנו. ניתנה לנו הזכות לבחור".
