בשבוע שעבר הייתה רחוקה הפועל גלבוע/גליל מרחק ניצחון אחד מזכייה באליפות המדינה בכדורסל. מי שבנה את הקבוצה והוביל אותה לפתיחת עונה מצוינת הוא המאמן ליאור ליובין, שבחודש ינואר עזב את המועדון בצעד מפתיע, כאשר הייתה אז במאזן מצוין של שבעה ניצחונות מול שני הפסדים. הסיבה לעזיבה הייתה הצעה שקיבל מעודד קטש להיות עוזר המאמן שלו בקבוצת הפאר היוונית פנאתינייקוס, מעבר שהסתיים לפני שבועות אחדים בזכייה באליפות יוון ובדאבל יוקרתי. "האמת שההצעה לעבור ליוון באה לי בהפתעה גמורה", משחזר ליובין. "בדיוק נולד לנו ילד שלישי, הייתי בעונה מוצלחת עם הגלבוע, עברתי שם תהליך נהדר עם אנשים שמאוד נקשרתי אליהם. מצד שני, מבחינה מקצועית ראיתי במעבר הזה הזדמנות לעשות משהו חדש ומיוחד, וברגע שאשתי תמכה במהלך וחיים אוחיון (בעלי קבוצת גלבוע/גליל, ד"מ) אישר לי לעזוב, ההחלטה הפכה לעזוב קלה יותר".
ההצעה לעבור ליוון באה לי בהפתעה גמורה, אבל מבחינה מקצועית ראיתי הזדמנות לעשות משהו חדש ומיוחד
את הודעת העזיבה של גלבוע מסר ליובין בחדר ההלבשה לאחר ניצחון ליגה, הודעה שהכניסה את כולם להלם. "היה בהחלט פרץ רגשות", הוא מתאר. "זו הקדנציה השנייה שלי במועדון, עבדנו יחד שנתיים וחצי ונוצרו שם קשרים טובים ומיוחדים, וזה גרם לכך שתהליך העזיבה היה לא פשוט. מאז נשארתי בקשר עם אנשי הגלבוע, עודדתי אותם מרחוק ומאוד שמחתי על ההצלחה שלהם. האג'נדה שמכוונת לקבוצה של שחקנים צעירים ורעבים שרוצים להוכיח את עצמם מוכיחה את עצמה בכל פעם מחדש. הם פועלים באזור מיוחד וזוכים לתמיכה מהקהילה, מה שמאפשר לשחקנים לממש את הפוטנציאל שלהם".
לחיות באוטוסטרדה
המעבר ליוון החזיר את ליובין לשיתוף פעולה מקצועי עם קטש לראשונה מזה עשור, אז שימש כעוזרו במשך שנתיים בגלבוע, שם זכו באליפות המדינה בעונת 2009/10. "בשנים שחלפו קטש ואני נשארנו בקשר ואנחנו חברים טובים", משתף ליובין. "הוא מאמן נהדר שעושה דברים מדהימים ועבורי זו הייתה התנסות מעולה שבה למדתי הרבה. יש לנו חיבור טוב, ונוח וכיף לי מאוד לעבוד איתו. המעבר מעמדת האימון לעמדת העוזר פשוטה יותר מבחינתי ולא הייתי צריך לעשות הכנות מיוחדות. יש לי ניסיון בשני התפקידים והגעתי בהרגשה שיש לי הרבה מה לתרום. בפועל עודד הוא זה שקבע והוביל את הדברים, ותפקידי היה לעזור לו כמה שאפשר".
קטש הוא אגדה בפנאתינייקוס, הייתה לכך איזו משמעות בפועל?
"לקטש יש היסטוריה גדולה וסיפור אהבה עם המועדון הזה, אבל מי שמעצים את הדברים האלה הוא הקהל, שהיה חסר לנו השנה מאוד ביציעים, קהל שהוא סוד הכוח של הקבוצה ומשמעותי מאוד ביציעים ובהתנהלות של המועדון. משבר הקורונה גרם לכך שהקשר יהיה מרוחק יותר, כי במשך השנה היו גם תקופות של סגר כללי באתונה, ואפילו לא היו אנשים ברחובות".
איך היו החיים עבורך שם תחת כל ההגבלות?
"בשלב הראשון הגעתי לבד ליוון, אחרי תקופה המשפחה הצטרפה אליי, ובישורת האחרונה הם שוב חזרו לארץ. היינו צריכים להתמודד עם שבועות שבהם השמיים נסגרו בגלל הקורונה והמלחמה, וזה לא היה פשוט. אתונה היא עיר מיוחדת עם אנשים נהדרים ומזג אוויר מצוין, אבל קצב העבודה שלנו היה גבוה ואת עיקר הזמן הקדשתי לצפייה במשחקים ולהכנה לאתגר הבא". ליובין וקטש הגיעו לפנאתינייקוס כאשר היוונים כבר איבדו למעשה את הסיכוי להעפיל לשלב ההצלבה ביורוליג. "בשלב הראשון הרגשנו שאנחנו עולים על המסלול הנכון ויכולים להשפיע. הדברים הלכו לנו טוב, אבל אחרי הניצחון בחוץ על אולימפיאקוס, שנתן הרבה ביטחון, שבעה שחקנים ושלושה אנשי צוות נדבקו בקורונה, וכל המומנטום נעצר ברגע והכניס אותנו להשבתה כללית של שלושה שבועות. כשחזרנו לפעילות זה הרגיש כאילו אנחנו מתחילים הכול מחדש", הוא מספר. "סבלנו מפציעות, עברנו גל שני של קורונה והיו לנו עליות וירידות מקצועיות. בשורה התחתונה ההשבתות האלה יצרו לנו לוח זמנים משוגע, לפעמים של שניים או שלושה משחקים בשבוע. זה היה כמו לעלות על אוטוסטרדה ולקבל לפעמים סחרור מהקצב של הדברים". המציאות המורכבת וקצב המשחקים הצפוף לא שינו את העובדה שהשניים קיבלו לידיהם מועדון שדורש תוצאות מיידיות. "במועדונים גדולים יש משחקים שאתה חייב לנצח ומשחקים שאסור לך להפסיד", צוחק ליובין. "הלחץ תמיד קיים, לפעמים מרגישים אותו יותר ולפעמים פחות. עברתי את זה כשחקן וכמאמן במכבי תל־אביב וגם בנבחרות, זה חלק מהמשחק וצריך לדעת לחבק את הלחץ הזה ולמנף אותו למקומות טובים. היורוליג בעיניי זו פסגת הכדורסל ופנאתינייקוס זה מועדון ענק עם מסורת, ארגון גדול ומכובד ששונה מאוד מרוב הדברים שאנחנו מכירים".
למרות המציאות המורכבת, במבחן התוצאה בליגה המקומית עמדה פנאתינייקוס במשימותיה. זה החל בזכייה בגביע בתחילת מאי בסופ"ש אינטנסיבי, שבמהלכו שיחקה הקבוצה במשחקי רבע הגמר, חצי הגמר והגמר בתוך חמישה ימים, בשל העובדה שבמועד שנקבע במקור למשחקים הושבתה הקבוצה מפעילות. "הקושי שעברנו בדרך לגביע והעובדה שעמדנו בלחץ ועשינו דרך יפה, הפכו את הזכייה להתפרצות שמחה גדולה ומרגשת", מתאר ליובין. "משם המשכנו למשחקי הפלייאוף, שאליהם הגענו במצב לא טוב מבחינת פציעות, שחקנים שעזבו וסגל חסר, כשאנחנו אחרי כמה חודשים מאוד קשים ואינטנסיביים. אנחנו חלק ממועדון שמצפה ממך להכריע את המשחק כבר ברבע הראשון ולסיים אותו ב־30 הפרש, אבל כולם יודעים שבמציאות הדברים הם לא בדיוק ככה".
הקהל של פנאתינייקוס הוא סוד הכוח שלה ומאוד משמעותי ביציעים ובהתנהלות של המועדון. משבר הקורונה גרם לכך שהקשר יהיה מרוחק יותר
בקרב על האליפות גברה הקבוצה על לאבריו בארבעה משחקים, והשלימה זכייה בדאבל, אליפות חמישית ברציפות ו־40 בכל הזמנים. "גם במקרה הזה השמחה, שהייתה משולבת בהקלה גדולה שעמדנו במטרה, הייתה פשוט אדירה", משחזר ליובין. "זה נהדר להבין שעמדת במשימה שלמענה הביאו אותך ותחושת הסיפוק הייתה גדולה מאוד. החודשים האלה ביוון היו התנסות וחוויה אחת גדולה".
באופן עקרוני אמורים היו קטש וליובין, בטח אחרי השגת הדאבל, להמשיך להוביל את הקבוצה גם בעונה הבאה, אבל במהלך הפלייאוף, בייחוד אחרי שני הפסדים שספגה הקבוצה, החלו להתפרסם ידיעות על כך שיש סיכוי שהשניים יוחלפו בעונה הבאה, ובשבוע שעבר נפלה ההחלטה כי השניים לא ימשיכו. הראיון נערך לפני ההודעה הרשמית, וליובין העדיף אז לא להגיב לסוגיה. "באנו לפה להשלים את העונה ולהמשיך לעונה הבאה, כשאנחנו מאמינים שגם במציאות שבה התקציבים נמוכים מאלו שהיו, נצליח להוביל את הקבוצה להצלחה באירופה בעונה הבאה. כל מה שמתפרסם כרגע הוא בגדר שמועות מבחינתי ואין לי באמת דרך להתייחס לזה". לאחר ההודעה על סיום דרכם ביוון, מונה ליובין למאמן עירוני נס־ציונה בליגת העל.
העיקר להיות במגרש
ליאור ליובין, 43, נולד וגדל ברמת־גן, הוא נשוי ואב לשתי בנות ובן. "הייתי ילד מאוד ספורטיבי, שאהב להתנסות בכל מיני סוגי ספורט. שיחקתי טניס וכדורגל, הלכתי לחוג ג'ודו, ובכיתה א' התחלתי לשחק כדורסל במחלקת הנוער של מכבי רמת־גן", הוא מספר. "מהר מאוד היה ברור לי שכדורסל זה המשחק שלי, הרגשתי כאילו הוא זה שבחר אותי, ומאותו רגע לא חשבתי פעמיים וידעתי שזה מה שארצה לעשות בחיים". במקביל הפך לכוכב של קבוצת הכדורסל של תיכון בליך, שזכתה באליפות ב־1995, והוא עצמו זכה בתואר השחקן המצטיין. בעונת 94/5 עלה לראשונה לקבוצה הבוגרת של עירוני רמת־גן, שבה מיעט לשחק. "מהרגע הראשון ששיחקתי כדורסל ידעתי שהמטרה שלי היא להיות על המגרש, וכאשר זה לא הסתדר בעונה הראשונה שלי בבוגרים, נכנסתי להסגר במטרה להפוך לשחקן חופשי ועצמאי, שיכול לבחור איפה הוא ישחק", נזכר ליובין. "בעקבות ההסגר חתמתי לשנתיים במכבי פתח־תקווה, בליגת המשנה, שם עברתי תקופה מחשלת שהפכה אותי לשחקן טוב יותר". בעונת 97/8 חזר ליובין לעירוני רמת־גן ולליגת העל, שם החל לבנות את שמו כשחקן מוביל בליגה הבכירה. את עונת 2001/2 שבה העפילה הקבוצה לגמר הפלייאוף, סיים עם ממוצעים מרשימים שסידרו לו חוזה במכבי תל־אביב, שם שיחק לבסוף עונה אחת בלבד. "זו הייתה שנה מטורפת, הראשונה שבה מכבי שיחקה גם בליגה האדריאטית, וזה הפך את לוח הזמנים למשוגע לחלוטין", הוא נזכר. "הייתה לי חוויה מדהימה ומעצבת, שלא שינתה את הרצון הבסיסי שלי – לשחק כמה שיותר. בסיום אותה עונה הבנתי שזה לא המקום שבו אהפוך לשחקן דומיננטי, חיפשתי מקום אחר שיאפשר לי את זה ועברתי להפועל תל־אביב". לאחר עונה מוצלחת באדומים, עבר ליובין לשנתיים מוצלחות למדי בקבוצת מאריופול האוקראינית, ולאחר תקופות קצרות ביוון ובולגריה פרש ב־2006 עקב בעיות גב שהסתבכו. "כשקריירה נגמרת בצורה כזו קשה להגיד שמימשתי את הפוטנציאל המקצועי שלי במלואו וזו תחושה שתמיד תישאר איתי. ועדיין, בזכות הפציעה הכרתי את אשתי והקמתי משפחה, אז אני מניח שמקצועית יכולתי לעשות יותר אם הייתי בריא, אבל יש גם הבנה שזה היה פרק שהגיע לסיומו".
בזכות הפציעה הכרתי את אשתי והקמתי משפחה, אז אני מניח שמקצועית יכולתי לעשות יותר במידה והייתי בריא, אבל ישנה גם הבנה שזה היה פרק שהגיע לסיומו
לאחר הפרישה עבר ליובין קורס מאמנים, אימן תקופה קצרה במחלקת הנוער של מכבי רמת־גן וב־2008 מונה כאמור לעוזרו של קטש בגלבוע. לאחר חמש שנים שם עבר לאמן תקופות קצרות ופחות מוצלחות בהפועל חולון ומכבי אשדוד, ושימש עוזר מאמן בנבחרת הבוגרת. בקיץ 2014 חזר ליובין לקדנציה שנייה במכבי תל־אביב, הפעם על תקן עוזר מאמן שני לארז אדלשטיין, כשלצידו רמי הדר כעוזר מאמן ראשון. העונה הזו זכורה כיום כאחת הגרועות בתולדות הצהובים, שהחליפו במהלכה לא פחות מארבעה מאמנים והפסידו את תואר האליפות. "מהרגע הראשון היה ברור שזו צפויה להיות שנה מורכבת, עם הפורמט החדש שהיה אז ביורוליג וציפיות גבוהות מהקבוצה שנבנתה בתקציב גדול. אבל בפועל הדברים השתבשו מהרגע הראשון עם הפציעה של קווינסי מילר והפיטורים המוקדמים של ארז אדלשטיין, כבר אחרי המשחק השני ביורוליג", משחזר ליובין את נסיבות הקריסה הצהובה. "קשה מאוד לחזור למסלול ביורוליג אחרי פתיחה לא טובה, כשקצב המשחקים הוא כל כך גבוה, נקלענו למשבר והיה קשה מאוד לייצב את הספינה. למרות זאת, כל הדברים הלא טובים שקרו לי בקריירה היו שיעור בשבילי ואין ספק שלמדתי מהשנה הזו לא מעט".
לאחר שסיים את תפקידו בתל־אביב, לא אימן ליובין קבוצת בוגרים במשך שנתיים, עד אשר קיבל הצעה לשוב לגלבוע. "גם בתקופה שלא אימנתי וקיבלתי הצעות שפחות התאימו לי, לא חששתי שלא אחזור, למדתי מהטעויות שהובילו אותי למקום הזה וחיכיתי להזדמנות המקצועית הנכונה. אני שמח שישנם אנשים כמו חיים אוחיון, שחושבים מחוץ לקופסה, שנתן לי שוב הזדמנות", אומר ליובין. "במהלך ההפוגה הזו נהניתי מאוד לעבוד כפרשן בערוץ הספורט ולהיות מהצד השני של הדברים כחלק מעולם התקשורת. זו הייתה חוויה נהדרת, עם יכולת לחבר בין אנשים לספורט שאני כל כך אוהב". לאורך השנים ליובין הוא גם חלק מחברת 'שחקן אמיתי', שמקדמת ומפתחת שחקנים ישראלים צעירים בכל הארץ. עד שעזב ליוון שימש גם בתור מנהלה המקצועי של אליצור נתניה, שזכתה לליווי צמוד מצד שחקן אמיתי, וחגגה בשבוע שעבר עלייה לליגת העל. "העלייה של אליצור נתניה לליגת העל עם ילדים בני 18 ו־19 היא הישג מרגש ויוצא דופן בכדורסל שלנו".
מה דעתך על מצב הכדורסל הישראלי בימינו?
"אני חושב שהכדורסל שלנו מתקדם בכל היבט שהוא; יש לנו שחקנים צעירים פורצי גבולות, שמתבססים בליגה הבכירה ויוצאים ממנה לאירופה, ונבחרות צעירות שעושות עבודה נהדרת בשנים האחרונות. כמובן שתמיד יש מה לעשות ולהשתפר, אבל אין ספק שהכיוון הוא חיובי".
שיחקת ואימנת בנבחרת הבוגרת. מה הסיכוי של הדור הנוכחי להתברג בצמרת האירופית?
"בשנים האחרונות הנבחרת עברה תהליך מוצלח של חילופי דורות, וכרגע יש לנו סגל נפלא, שחקנים ברמת אירופית ועולמית גבוהה. כרגע קשה עדיין לדעת לאן היא באמת תוכל להגיע באליפות אירופה הקרובה, אבל בהחלט מסתמן שיש לנו את הנבחרת הכי מוכשרת שהייתה לנו אי פעם ואני מאמין שמאוד נהנה ממנה".
על מה אתה חולם?
"שהמשפחה שלי תהיה בריאה, שיהיו שקט ושלווה בארץ, שאיהנה ממה שאני עושה ושיקרו דברים טובים. החיים שלי כרגע הם בעיקר סביב הכדורסל ובזמן הפנוי שלי אני אוהב לבלות כמה שיותר עם המשפחה והילדים, לקרוא ספרים וללכת לים".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני בחמש. מבחינתי אושר זו החלטה, זו בחירה והלך רוח זה לא נסיבתי ולפי סיטואציה. אני קם בבוקר ואומר לעצמי – קמתי בריא, אני נשוי, יש לי ילדים, אז מה אני צריך יותר? מבחינתי אושר זה דבר נרכש, כמו אהבה".
