אגרוף
מדובר בענף ספורט מהעתיקים בעולם, שהתפתח מלחימה פשוטה באגרופים. כבר ביוון העתיקה הפך האגרוף למקצוע לחימה חשוב, והופיע במשחקים האולימפיים. במאה ה־18 נקבעו לראשונה חוקים בענף, והוא נכנס למשחקים האולימפיים במשחקי סנט־לואיס 1904. במשחקי סטוקהולם 1912 לא נכלל האגרוף, שהיה אסור בחוק בשוודיה, אך מאז הוא מופיע ברציפות.
לאגרוף המודרני מספר כללי יסוד, ובהם עטיית כפפות, זירת לחימה מותאמת על גבי מזרן ותחומה בחבלים, ושימוש במגיני גוף שונים. בנוסף, אסור להכות מתחת לקו המותניים.
כמו בשאר ענפי הלחימה, התחרויות מחולקות לקטגוריות על פי משקל, כדי לשמור על שוויון בין המתמודדים. במשחקים האולימפיים התחרות נערכת על פי עשרה משקלים, ממשקל מקסימלי של 49 ק"ג ועד משקל "סופר כבד", מעל 91 ק"ג. בנשים יש שלוש קטגוריות משקל.
חמישה מתאגרפים ישראלים ייצגו את ישראל בעבר, בשלוש אולימפיאדות שונות (1984, 1988 ו־1996), ההישג הגבוה ביותר היה המקום החמישי של יעקב שמואל, בסיאול 1988.
היאבקות
גם שורשי ההיאבקות ביוון העתיקה, ואחד מסגנונותיה נקרא "פאנקרטיון", שכונה "ספורט האלים". אך למעשה אין קשר בינה ובין הסגנונות המודרניים, ששורשיהם במאה ה־19. זוהי אמנות לחימה שמטרתה הכנעת היריב באמצעות לפיתה ומשיכתו אל הקרקע. בהיאבקות אסור להשתמש באגרופים, בעיטות ומשיכות, ולמעשה כל חבטה אסורה.
קיימים שני סגנונות היאבקות, ושניהם מופיעים במשחקים האולימפיים – סגנון חופשי וסגנון יווני־מודרני. עיקר ההבדל ביניהם טמון בכך שבהיאבקות החופשית, המודרנית יותר באופן אירוני, מותר לתפוס ברגליים, הבדל שיוצר שינוי בתנוחת הקרב ובסגנונו.
15 מתאבקים ייצגו את ישראל לאורך השנים באולימפיאדות, והישג השיא של מתאבק ישראלי הוא המקום הרביעי של יורי יבסייצ'יק במשחקי סידני 2000. המתאבק גוצ'ה ציציאשווילי זכה באליפות העולם בשנת 2003. שני מתאבקים ישראלים, אליעזר חלפין ומרק סלבין הי"ד, נרצחו בטבח הספורטאים במינכן 1972.
הרמת משקולות
זהו ענף המתאים יותר לתחומי האתלטיקה הקלה, אך נהוג להכליל אותו יחד עם האִגרוף וההיאבקות תחת "אתלטיקה כבדה" (גם על הגדרה זו יש החולקים). המטרה בתחרויות פשוטה – להרים שתי משקולות המונחות על מוט ארוך, במשקל כבד ככל הניתן.
הרמת המשקולות נכללה, כנראה, במשחקים האולימפיים העתיקים. הענף הוא חלק מהתוכנית האולימפית המודרנית החל מהמשחקים הראשונים ב־1896 (נשים – מאז סידני 2000). באולימפיאדות הראשונות נערכה תחרות להרמת משקולות ביד אחת, אך היא בוטלה. בהמשך חולקו המשתתפים לקטגוריות משקל, כמו בענפי הלחימה.
קיימים שני סגנונות הרמת משקולות: הנפה – הרמת המשקולות באוויר בתנועה אחת חלקה, ודחיקה – הרמת המשקולות בשני חלקים; קודם כול אל הכתפיים ולאחר מכן באוויר. התחרויות במשחקים האולימפיים נערכות בסגנון קרב־רב – כל הספורטאים מתחרים בשני הסגנונות, והתוצאה הטובה יותר נחשבת לדירוג הסופי.
את ישראל ייצגו באולימפיאדות 12 מרימי משקולות, וההישג הטוב ביותר היה המקום החמישי של אדוארד וייץ, במונטריאול 1976. מרימת המשקולות ניקול רובנוביץ' היא הישראלית הראשונה שזכתה במדליה באליפות אירופה (ארד ב־2019). שלושה מרימי משקולות ישראלים נרצחו בטבח הספורטאים במינכן – דוד ברגר, זאב פרידמן ויוסף רומנו הי"ד.
