הדירה: דירת 4 חדרים בקטמון הישנה והטובה בירושלים, קומה רביעית בלי מעלית – לא, זה לא תחליף לחדר כושר.
היכרות: עטרה ואביגיל הכירו בבית הספר לתקשורת באריאל והיגרו לקריית־משה בעיר הבירה. אביגיל טסה להתאוורר בתאילנד כשסיימה את התואר, והציעה למלכה (שחולקת עמה אחיינים משותפים) לסבלט את החדר. מלכה ראתה את האור ונשארה לגור. מאז השתדרגנו מקריית־משה לקטמון. התחנה הבאה: פריז.
שכנים: נפוטיזם, קווים לדמותו. בקומה הראשונה של הבניין גרה לא אחרת מחנה לוינבוק, מלכת מחלקת הסחר של העיתון. עובדים על כך שהעיתון ישתתף בתשלומי הארנונה של הבניין.
תצפית: היתרון (אולי היחיד) ממרום ארבע הקומות שלנו הוא התצפית הנהדרת על הרחוב. בעמדת המשקיפה ניצבת מלכה שמעדכנת מתי הנכדים של השכנה מגיעים לבקר, והכי חשוב: מתי מתפנה חניה ברחוב.
בישול: מלכה היא קונדיטורית ברמות הגבוהות ביותר, מה שמכניס אותנו לקונפליקט הקבוע בין הרצון לפרגן לה ולאכול הכול, ובין הדיאטה. משתדלות שלא להיגרר לסכסוכים מרחיקי לכת.
הווי: במרכז הסלון ניצבת הטלוויזיה, היא נדלקת בשעה 19:57 עם צליל פתיחת המהדורה או בזמן הצבעות חשובות בערוץ הכנסת. בימים של כתיבה, הסלון הופך לשלוחה של מערכת העיתון, ותקתוק המקלדות נשמע למרחוק. בשעות מצוקה גם מלכה מתגייסת ועוזרת בתמלול ראיונות ארוכים.
אורחים: הבית פתוח, וחברים מגיעים *בכל* שעות היממה. תחנת רכבת אם תרצו, או צימר ירושלמי.
שיחות סלון: משתדלות לא לדבר על עבודה ממש, ולהתמקד רק ברכילויות עסיסיות מהמערכת.
סכסוכים: אביגיל ועטרה לא מסכימות על שום דבר. הטעם שלהן הפוך בכל תחום: אוכל, מוזיקה, בגדים, עיצוב הבית… בנוהל, כשאחת חוזרת מקניות, השנייה תמיד תייעץ לה להשאיר את הרכש ברמאללה או לפחות בפח הקרוב.
