אפשר לנחש איך זה התחיל. יוצר תוכן צעיר נפגש עם חבר בבר או בבית קפה וזורק לו רעיון לתוכנית אירוח חדשה שתשודר ביוטיוב. "אבל מה אנחנו יכולים לחדש?" בוודאי קפץ החבר. "אנחנו סתם שני אמריקנים צעירים לא מוכרים, למה שמישהו ירצה לצפות בנו, ולמה שידוענים ירצו להופיע אצלנו?". "אה, עוד לא הקשבת לקטע הכי טוב", בוודאי ענה הראשון. "נאכיל את הסלבים כנפי עוף מפוצצות ברוטב חריף, ורק אז נשאל אותם שאלות!"
לא ברור מה גרם לראשון להגות את הרעיון, ובטח לא ברור מה גרם לשני לזרום איתו. אולי הם החליטו שאף פעם לא מזיק לנסות. אולי הם היו כל כך שיכורים או מסוממים שזו נשמעה להם תוכנית סבירה. או שאולי הם האמינו בקסם האינסופי של האינטרנט, שיכול להפוך כל לוזר לכוכב וכל רעיון הזוי לתוכנית עם הצלחה בינלאומית שידוענים נעמדים בתור כדי להשתתף בה.
בניגוד למצופה, זה בדיוק מה שקרה לשני החבר'ה האלה. תוכנית האירוח המדוברת, Hot Ones, היא לא רק אמיתית מאוד, אלא אחת הפופולריות ביותר ביוטיוב, עם 15 עונות ועשרות מיליוני צופים בכל פרק. אם בהתחלה הידוענים היו פחות מוכרים, או כאלו שרגעי הזוהר שלהם חלפו מזמן וקיוו להשיג עוד כמה דקות של תהילה מקוונת, הרי שהיום כולם – משאקיל אוניל ועד למרגו רובי, ג'סטין טימברלייק, דניאל רדקליף, אליזבת אולסון ועוד היד נטויה – מתיישבים מול צלוחית של כנפיים ופורצים במסע אל הגיהינום החריף ביותר.
קשה לטעון שהתוכנית מצליחה רק בגלל הכוח הקסום של האינטרנט. אחרי צפייה בעשרות פרקים בשנים האחרונות, אפשר לקבוע שההצלחה נובעת מהעובדה שהיוצרים יודעים בדיוק מה הם רוצים לעשות, ועושים את זה בצורה מושלמת. Hot Ones היא הראיה הטובה ביותר שיש לכך שהדרך להצלחה עוברת בתכנון טוב ובביצוע מעולה.
התכנון כאן הוא הפורמט הקסום: הידוען מתיישב ליד שולחן קטן, כאשר לפניו צלחת כנפיים, שורה של רטבים חריפים וכוסות ענקיות של מים. מולו יושב המנחה, שון אוונס – הבחור השני בסיפור החצי־מדומיין לעיל – ומולו פריטים זהים. לאוונס יש שני כישורים חיוניים: הוא מראיין מעולה, ויש לו עמידות אינסופית לחריפות. במשך כחצי שעה הוא מראיין את הקורבן התורן, כאשר בכל כמה דקות הם אוכלים כנף קצת יותר חריפה מהקודמת, עד שמגיעים לכאלו שמכוסות ברוטב ששורף אפילו במגע.
אם עוד לא התלהבתם מהקונספט, כנראה לא הצלחתם לדמיין איך זה נראה. אידריס אלבה – סטרינגר בל מ"הסמויה" – מתיישב בזחיחות ומכריז שאין רוטב שיוכל להביס אותו. ואכן, בהתחלה התוכנית מתנהלת בנינוחות – סתם ריאיון רגיל, אלא ששני הצדדים בולסים כנפיים בזמן שהם מדברים. אבל אז, בכנף השישית, פתאום קצת דמעות, כמה שיעולים, חיפוש דחוף אחר מים. לְשון המנחה לא אכפת – הוא ממשיך לשאול שאלות כאילו לא קרה כלום. אבל אלבה לחוץ. הוא מקנח את שפתיו במפית כאילו היא תעלים את הפלפלים שצורבים שם כל עצב. הראש שלו מסתובב ימינה, שמאלה – מאין יבוא עזרו? בכנף הבאה הוא כבר כועס מרוב שחריף לו, מסתובב הצידה ובקול צרוד דורש לדעת מי הגה את הרעיון לתוכנית הזו, כי הוא רוצה לכסח לו את הצורה. הכול בזמן שממשיכים להמטיר עליו שאלות.
זה אדיר. זה באמת אדיר. ולמרות שעברו שש שנים, זה ממשיך להיות אדיר. יש קסם בלראות ספורטאים, שחקנים וידוענים אחרים בוכים ומתלוננים ומתחננים לרחמים. תענוג אינסופי לנחש מתי הם יישברו – ובמקרים נדירים, האם הם יישברו.
לאחרונה, אחרי שנה של תוכניות בזום שהיו קצת פחות מוצלחות, אנשי Hot Ones חזרו לצילומים בסטודיו. המדור מאחל להם בהצלחה, ומצדיע להם עם כנף טבולה בסרירצ'ה.
במה להתחיל? שלושה פרקים מומלצים במיוחד:
- גורדון רמזי
השף המדופלם התיישב בכיסא החם בחיוך גדול, בביטחון גדול עוד יותר ועם כל המצרכים שהוא צריך כדי לצאת מנצח. זה לא נגמר טוב.
- פול ראד
השחקן הקומי הנהדר הגיע במצב רוח הכי נכון והפך את הפרק לקלאסי.
- שרליז ת'רון
זוכת האוסקר הפתיעה באחת ההופעות המרשימות ביותר בהיסטוריה של התוכנית.
