כבר מהשעה 18:00 הורגשו פקקי התנועה סביב היכל 'מנורה מבטחים' ביד אליהו. ספק אם הסדרנים ותושבי האזור, שמורגלים בעומסים ובהמונים שצובאים על מקומות החניה ועל השערים במשחקי מכבי תל־אביב או בהופעות של אמנים, ידעו שהפעם מדובר במשהו אחר לגמרי. במקום צעיפים בכחול־צהוב, זמבורות ושלטים גדולים, היה זה הפעם מגוון רחב של ישראלים, צעירים ומבוגרים, גברים ונשים, מכל רחבי הארץ ואפילו מחו"ל, חלקם עם דגלי ישראל, שהגיעו להיכל רק בשביל דבר אחד: לשיר.
זה היה אקורד סיום מזהיר לשנה הראשונה של מיזם השירה הציבורית 'קולולם'. מה שהחל כרעיון של שלושה צעירים ואירוע ראשון, מחתרתי משהו, במועדון תל-אביבי, קיבל ביום שני גושפנקה ממלכתית רשמית עם 12 אלף ישראלים ובהם נשיא המדינה רובי ריבלין ובני משפחתה של נעמי שמר, שהשתתפו באירוע השירה הגדול ביותר עד כה בישראל. הביצוע המיוחד באירוע לשיר "על כל אלה", יהפוך לקליפ המרכזי של בית הנשיא ביום העצמאות השבעים למדינת ישראל.
בכל אחד מ-12 הכניסות להיכל עמד נציג ההפקה, ולצד הסדרן שבדק את הכרטיס הוא הגיש לבאים דף עם מילות שירה של נעמי שמר, עם סימונים מיוחדים של הקולות וההרמוניה. חצי מההיכל קיבל דף בצבע כחול, ואילו החצי השני קיבל דף בצבע ירוק. כרטיס כניסה עלה 45 שקלים ללא קשר למיקום – קרוב לבמה או באחרון היציעים. לפי הדיווחים, בתוך רבע שעה מאז פרסום האירוע בדף הפייסבוק של 'קולולם' אזלו הכרטיסים.
בכניסה פגשנו את שרה, צעירה ירושלמית שניסתה בימים האחרונים להשיג כרטיס לאירוע, כמעט ללא הועיל. אבל היא לא אמרה נואש. "בשנה שעברה פרסמתי בפייסבוק שאני מחפשת כרטיס לטקס הדלקת המשואות, ואיכשהו מצאתי את עצמי יושבת בהר הרצל. אז אמרתי שננסה גם הפעם", סיפרה. ואכן, כמה דקות לאחר שפרסמה פוסט על כך שהיא מחפשת בנרות כרטיס לאירוע השירה ביד-אליהו, היא קיבלה הודעה אישית ממארגני 'קולולם' עם בשורה משמחת: אותרו עבורה שני כרטיסים.
קהל וחזן
השעה 20:00, והיציעים מתחילים להתמלא. ההמונים מתיישבים במקומותיהם והמנחים, אנשי תאגיד השידור הציבורי 'כאן' לוסי איוב ונדב אמבון, מתחילים לשיר עם הקהל לחימום "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד". אחרי כמה מילות ברכה הם מזמינים לבמה את המנצח הראשי של קולולם, בן יפת. הצעיר הקופצני בעל הגזרה הדקה והתלתלים הארוכים מגיח אל הבמה בדילוגים, ולקולה של מוזיקה קצבית "מרים את האולם". זו הפעם הראשונה עבורו לנהל אירוע מורכב כל־כך: לנצח על מקהלה של 12,000 זמרים חובבים, שאמורה ללוות זמר מקצועי אחד – שלומי שבת – לצלילי 'תזמורת הרחוב הירושלמית'.
מתחת כל יציע עומד מנצח משנה, שמתרגל עם הקהל את ההנחיות של יפת. הכלל הראשון שהמנצח מלמד אותנו הוא שבאירוע שיש בו כל־כך הרבה אנשים, הדבר הכי חשוב הוא לשים לב לסימון של "לעשות שקט". "שקט לא קורה מעצמו", הוא מדגיש. "שקט זה משהו שעושים. כשאני מסמן כך" – וכאן הוא מצמיד את כפות ידיו ומקרבן לפיו – "אנחנו משתתקים". שניים־שלושה ניסיונות, והקהל לומד לחדול באחת מול תנועותיו של האיש הצעיר עם התלתלים. האפקט מרשים ביותר.
מכאן אנחנו מתחילים לתרגל שוב ושוב את השירה ההמונית, לקראת הביצוע הסופי: יפת מבקש מאיתנו לשיר רק את המילים "על הדבש" ולמשוך את הששש… "על העוקץ" ולמשוך את הצצצ, "על כל אלה" – ומיד לאחר מכן פתיחה מוזיקלית של התזמורת. משם ממשיכים לבית ראשון, כשכל הקהל שר באופן קצוב את המילים "על האש", "על המים" ו"מן המרחקים", מלווים את שלומי שבת ששר את הקול הראשון. לפזמון כולם מצטרפים בשני קולות, שיוצרים הרמוניה מופלאה. הבית השני הופך לקצבי יותר, ומזכיר בית כנסת המוני עם קהל וחזן: שלומי שר "שמור אלי" וכולנו עונים "על זה הבית", "על הגן", "על החומה" ומצטרפים יחד שוב בשורה האחרונה – "וממלחמה".
התזמורת מנגנת מעבר מוזיקלי, ויפת מבקש מאתנו להרים טלפונים ולהפעיל פנסים. אורות ההיכל מוחשכים, והמוני אורות קטנים ולבנים מרצדים ומאירים ככוכבים, כשמקהלת ילדים שרה את הבית "מרשרש אילן ברוח". בפזמון מצטרפים כולם עד לסיום העוצמתי, כאשר אחרי המילים "השיבני ואשובה" מסמן לנו יפת לעצור את השירה, ואולם שלם משתתק ומיד ממשיך: "אל הארץ הטובה". תזמורת מנגנת את הסיום, יפת מסמן לנו, ובבת אחת השיר נגמר וקהל האלפים מריע ומנופף בדפים הצבעוניים.
בלי טלפונים
אחרי שני ניסיונות הקהל נעמד לכניסתו של נשיא המדינה ריבלין, יחד עם ראש עיריית תל־אביב רון חולדאי והשרה לשוויון חברתי גילה גמליאל שפרסו את חסותם על האירוע. מאז כניסתו לבית הנשיא הפך ריבלין את הקליפ השנתי של שירה ציבורית למסורת של יום העצמאות. בשנים הקודמות היו אלה "אהבתיה", "נתתי לה חיי" ו"שלום לך ארץ נהדרת", באמצעות "המקהלה האינטרנטית" – סרטונים שאנשים שלחו באמצעות פייסבוק ואוחדו לקליפ אחד עם הנשיא וזמרים שונים – יהורם גאון, דני סנדרסון, גידי גוב, אפרים שמיר ואלון אולארצ'יק.
הפעם הלכו בבית הנשיא על שיתוף הפעולה עם 'קולולם', שזכה בשנה החולפת לתהודה ציבורית נרחבת, כתבות בתקשורת וסרטונים עם מאות אלפי צפיות. הפרויקט שהקימו אור טייכר, מיכל שחף־שניידרמן ובן יפת, והמוגדר כ"מיזם מוזיקלי חברתי שנועד להפגיש אנשים שונים מכל גווני הקשת החברתית הישראלית דרך המוזיקה", חוגג בימים אלה שנה להקמתו. האירוע הראשון הוקלט במועדון ה'סקולה' בתל־אביב ב־15 באפריל 2017, עם חמש־מאות איש ששרו את "אור גדול" של אמיר דדון. מאז הפך המיזם הייחודי להיות שם נרדף לשירה המונית בציבור, שגם זוכה לחיקויים מקומיים במוסדות חינוך ובמקומות עבודה – כולם רוצים לעשות 'קולולם'.
בחזרה אל השיר. שעה לתוך האירוע וכבר חזרה גנרלית ועושים "ראן". המנחים מבקשים מהקהל שלא לצלם באמצעות הטלפונים. "אנחנו מצלמים הכול, עם עשרות מצלמות שמסתובבות בקהל ומצלמות רחף. מי שיחזיק טלפון לא נוכל לשלב אותו בקליפ". האזהרה הזו עובדת והטלפונים נשארים בצד, עד הרגע שבו נרים אותם עם הפנס הדולק. בכל זאת, גם שניות בודדות של הופעה בסרטון המרכזי באירוע של בית הנשיא ביום העצמאות – הן סוג של רגעי תהילה. עוד ביצוע, ועוד אחד. הנשיא, חובב גדול של שירה בציבור, נראה המום מהאווירה המחשמלת בהיכל. "זו תופעת טבע", אמר נרגש למקורביו, "זה פשוט מרחיב את הלב".
אנחנו נערכים לביצוע הסופי. יפת עושה תיקונים אחרונים, מחדד דגשים, חוזר איתנו שוב על הקולות, מזכיר איפה שרים ואיפה עוצרים, ואז עוד חימום קל עם השיר "כל העולם כולו גשר צר מאוד". עכשיו זה הרגע, אין מקום לטעויות. חושך על הבמה, האות ניתן, התזמורת העממית הירושלמית מתחילה. ההרמוניות משתלבות זה בזה, שלומי שבת מרגש, קהל האלפים מסונכרן עם התזמורת, חושך, פנסים עולים, ילדים שרים, 12,000 איש מצטרפים לפזמון החוזר, בן יפת מסמן – כולם עוצרים באחת ואז ממשיכים "אל הארץ הטובה". סיום, קהל מריע, דפים צבעוניים באוויר. ו…קאט, יש לנו את זה. חג עצמאות שמח.
