"שלום הרבנית שירה מרילי־מירוויס, שלום הרבנית חמוטל שובל". כך נפתח כל שבוע ההסכת "פרשה משלהן" על פרשת השבוע, ההסכת שאני מחכה לו כל שבוע. לא בגלל שאני לא מספיקה ללמוד את הפרשה במהלך השבוע, אני דווקא מספיקה. אבל משהו בלימוד המשותף הזה, של שתי הרבניות האלה, הוא אחר.
"פרשה משלהן" כפרפרזה על "חדר משלך" של וירג'יניה וולף, מייצר בדיוק את המרחב שעליו מדברת וולף, רק בעולם לימוד התורה. לימוד שלא בא כמנוגד לשיטות לימוד אחרות, אלא לימוד חברי של שתי נשים שקושרות את הפסוקים עצמם לסיפורי החיים שלהן דרך פרשנויות שונות – רש"ר הירש, הרב שטיינזלץ, אברבנאל, אור החיים הקדוש, הרב זקס ואפילו הארי פוטר – והכול בשפה בהירה וקומוניקטיבית ובגובה העיניים.
כשהייתי ילדה, המורה שלי הייתה אומרת שלרש"י לא היה רש"י, ובכך התכוונה לומר לנו שאנחנו צריכות לקרוא את הפסוקים באופן נקי, לשאול עליהם את השאלות שלנו ולתת את המענה שלנו, את הפרשנות האישית שלנו. זה בדיוק מה שעושות מרילי־מירוויס ושובל בהסכת שלהן. הן הופכות את הפרשה למענה העדכני ביותר לכל המתרחש סביבן. הן משתפות מההוויה הפרטית שלהן, מההתמודדויות הקטנות והגדולות בחיים, החל באבל על פטירת אביה של שירה וכלה בשאלה חינוכית שמעלה חמוטל. הסיפורים האלה הם התבלין שמייחד את ההסכת והופך אותו לאחר.
כבוגרת מוסדות חינוך בעולם הציוני דתי, תורה למדתי מפי רבנים גברים. יתר על כן, כשאני פותחת דף גמרא, אני קוראת את הארמית ובראש שלי מתנגן קולו של גבר, בדרך כלל, של הרב התורן שאני שומעת באפליקציית הדף היומי. בדיוק מהסיבה הזו, לשמוע את הקול הנשי של שתי הרבניות הללו, הופך את חוויית הלימוד למרעננת וחדשה.
בפרק על פרשת חקת, הן מצטטות את הגמרא בברכות נ"א ומביאות את סיפורה של ילתא, שהייתה בתו של רבה בר אבהו, ואשתו של רב נחמן. מסופר שיום אחד עולא ביקר בביתם של ילתא ורב נחמן, לאחר שאכלו, בירך ברכת המזון, בירך על היין והעביר את הכוס לרב נחמן. רב נחמן ביקש מעולא להעביר את הכוס גם לילתא אולם עולא סירב. נעמדה ילתא, עלתה לבית היין וניתצה 400 חביות יין. הרבניות שירה וחמוטל לא מבקרות את ילתא על מעשה הכעס, הן מבינות אותה. כמוהן, גם ילתא ביקשה בסך הכול להיות חלק מהדיון ההלכתי, חלק מהעולם הרוחני, חלק מהיהדות, ומשזה לא ניתן לה, הלכה ושברה. הן מקשרות את השבר של ילתא בקישור וחיבור מרתק להכאת הסלע של משה רבנו, למקום של שבירת הכלים, של שבירה מוכוונת מראש.
ואולי זה רק אני, אבל מבחינתי, השתיקות העדינות בין הדברים, ההקשבה, הכבוד ההדדי והחברות, זאת התורה הכי גדולה שלמדתי מפי הרבנית שירה מרילי־מירוויס, רבנית קהילת "שירת התמר" באפרת והרבנית חמוטל שובל, ראש בית המדרש לנשים באפרת.
פרקים מומלצים
פרשת שמיני: על מהות חטאם של נדב ואביהוא, סיפור על סבתא של שירה שעלתה ממרוקו, ומחשבה על גבולות.
פרשת תזריע מצורע: למה צריך דיני טומאה וטהרה? האם בטומאה יש משהו רע ומלוכלך? על מחלת הצרעת, הקשר לצרות עין וגם דיני נידה.
פרשת בהעלותך: על המבחנים לבית הספר לרפואה של חמוטל, על פסח שני וגם על מנהיגוּת שיודעת להגיד שהיא לא יודעת.
הסכתים מומלצים נוספים
מבקרות ברבנות
הטוענת הרבנית רבקה לוביץ ועו"ד ניצן כספי–שילוני מדברות על בתי הדין הרבניים והמתרחש בהם. // מרכז צדק לנשים
בגוף ראשון
חוקרת המיניות ד"ר מיכל פרינס בשיחות עם אנשי מקצוע על מיניות וגוף בחברה הדתי. // מרכז יה"ל
