"החזרה שלי לקווים הדליקה בי מחדש את הניצוץ"

חייו של מאמן הם כמו גלגל ענק – פעם אתה למעלה ופעם למטה, אבל במקרה של ניר קלינגר, נראה היה שהוא כבר ירד ממנו לחלוטין, עד שהגיעה העונה הנוכחית, והפכה אותו שוב למאמן צמרת, הפעם על הקווים של הפועל חיפה, כזה ששמו שמוזכר כמועמד מוביל להיות מאמנה הבא של נבחרת ישראל. "אף פעם לא חשבתי שסיימתי את דרכי כמאמן מוביל בכדורגל הישראלי. הייתה לי שנה אחת קשה באשדוד, אבל במקומות האחרים שעבדתי מאוד נהניתי, וסך הכול אני רגוע מבחינת איך שהקריירה שלי נראית", אומר קלינגר בשיחה שקיימנו השבוע. "לכל איש מקצוע בענף הזה יש שנים טובות יותר או פחות, וגם בזמן שלא אימנתי, תמיד עסקתי בתחום ולא שכחתי איך צריך לעשות את הדברים נכון. אימון נמצא בלב ובנשמה שלי, וזה מקצוע קשה, שצריך להישאר בו עם הרגליים על הקרקע בעיתות משבר והצלחה".

התחלת קריירת האימון של קלינגר הייתה מבטיחה מאוד. ארבע שנים אחרי שפרש ממשחק פעיל, עם קריירה מרשימה במכבי חיפה, מכבי תל־אביב ונבחרת ישראל, שבה שימש כקפטן, מונה קלינגר לראשונה למאמן הצהובים, במדיהם שיחק 220 משחקים, שנמתחו על פני שמונה עונות. עונת הבכורה שלו כמאמן בעונת 2002/3, הסתיימה בהצלחה אדירה לאחר שהוביל את הקבוצה לזכייה באליפות ראשונה מזה זמן רב. בעונה השנייה, רשם היסטוריה כאשר הפך למאמן הראשון שמעלה את הצהובים לשלב הבתים בליגת האלופות, שם הציגה הקבוצה כמה משחקים מצוינים.

מאז החלה הקריירה שלו לדשדש, כשהוא לא מצליח לשחזר את ההצלחה של השנתיים הראשונות. קלינגר נדד לכמה שנים לקפריסין, שם החליף חמישה מועדונים בארבע שנים, חזר לארץ להפועל באר־שבע, עבר להפועל חיפה, שאיתה הצליח לזכות בגביע הטוטו, ומשם המשיך למ.ס אשדוד וצלל איתה לליגה השנייה מהמקום האחרון בליגת העל. לפני שנתיים, כאשר חתם כמנהל מקצועי במכבי שעריים מליגה א', נראה היה שזמנו כמאמן בליגות הבכירות הסתיים. "אחרי עשרים שנות עבודה, הרגשתי שהגיע הזמן לעשות רגע אחד פסק זמן, להיות חלק מקבוצה קטנה בפריפריה ולהסתכל על הדברים אחרת. היום אני מבין שזה היה צעד חכם, שמילא לי את המצברים".

באתי לעזרה

שנה לאחר שמונה כמנהלה המקצועי של שעריים הפך קלינגר למאמנה הזמני, לאחר פיטוריו של אלי מחפוד. חודש לאחר מכן התפטר מכל תפקידיו במועדון ומיד חתם בהפועל חיפה מליגת העל, שהייתה אז בצרות בתחתית. הפעם שב אליה כמנהל מקצועי, ודני גולן הגיע עמו כמאמן. "היה לי חשוב מאוד לעזור לקבוצה בעונה שעברה ואני שמח שהצלחתי. הלכתי לכיוון של ניהול מקצועי, כי הרגשתי שיש לי את היכולות להיות טוב בזה, וחשבתי שאחרי שג'ורדי קרויף הגיע לארץ ונתן רוח חדשה לתפקיד הזה, תהיה לו דרישה בקבוצות אחרות. אבל נכון לעכשיו זה לא באמת תפס בארץ ולא מצליח כאן. קשה לי להבין למה, אבל זו המציאות ולמדתי שכדאי לא להילחם בה, ושלפעמים צריך פשוט ללכת עם הזרם".

שלושה חודשים לאחר שחזר לחיפה, כשהקבוצה לא הצליחה להתרומם, החליט דני גולן להתפטר. גולן כעס על ההחלטה להושיב את קלינגר על הספסל לצידו במהלך המשחקים. קלינגר מונה למאמן, השאיר את הקבוצה בליגה, ובפגרת הקיץ ביקש לשוב לעמדת המנהל המקצועי. יואב כץ, בעלי הקבוצה החיפאית, הצליח לגרום לו להסכים להמשיך ולאמן באופן שוטף. "יואב עשה הכול כדי לשכנע אותי, הוא הציג בפניי הרבה טיעונים נכונים, ולבסוף הבנתי שהקבוצה צריכה אותי, ושזה הזמן הנכון לחזור. האמת שהחזרה שלי לקווים בחודשיים האחרונים של העונה הקודמת הדליקה בי מחדש את הניצוץ של האימון, חזרו לי החשק והתשוקה וזה כל הסיפור, כי בלי זה – אין טעם לעשות את זה. ברגע שהרגשתי שהאנרגיות חוזרות, הראש עובד ויוצר רעיונות חדשים, החלטתי ללכת על זה, בכפוף לתנאים שביקשתי וסיכמתי עם יואב".

מה ביקשת ממנו?
"הפועל חיפה עברה השנה שינוי משמעותי, בכל מה שנוגע לתפיסה, למדיניות הרכש ולהחתמת זרים. מבחינתי הדבר הכי חשוב בהנחת יסודות של הצלחה, הוא בבחירה נכונה של שחקנים ושל הצוות המקצועי הקרוב אליך. בשני המקרים הצלחנו ללקט אנשים ברמה מאוד גבוהה, ויואב עמד בכל מה שביקשתי ממנו, למרות שזה לא היה פשוט".

הוא ידוע כאיש לא פשוט, איך אתה מסתדר איתו?
"יואב ואני סך הכול מסתדרים טוב לאורך השנים שאנחנו עובדים יחד. יש הרבה מאוד דברים שאנחנו חושבים ורואים באופן דומה ולמדנו לסמוך אחד על השני. בקדנציה הקודמת שלי היו לנו כל מיני הפרעות חיצוניות ולכן נפרדנו, אבל שמרנו על קשר ושמחנו לחזור לעבוד יחד".

הוא העביר עליך ביקורות פומבית כמה פעמים השנה, אבל נראה שלמדת להבליג כשצריך.
"אני כבר לא מתרגש כל כך מהר היום מדברים שנאמרים, משתדל לא לקחת אותם למקום של אגו אישי, ופועל לטובת הקבוצה. גם אם אני צודק, ובמשהו שאעשה או אגיד הקבוצה תיפגע, בסופו של דבר הפגיעה תחזור אליי. הניסיון, החכמה והבגרות מלמדים אותנו לאורך הדרך לעבוד עם הראש, ולא עם הבטן והתחושות האינסטינקטיביות שלנו".

ליפול גבוה

לאחר שנים ארוכות ומאכזבות, פתחה הפועל חיפה את העונה הנוכחית בסערה, עם ניצחונות בשרשרת ותצוגות כדורגל מפתיעות למדי שהובילו אותה לפסגת הטבלה, מקום שלא טיפסה אליו מאז זכתה באליפות ההיסטורית, ב־8 במאי 1999. "מהרגע הראשון היה ברור שזה הולך השנה לכיוון חיובי והעניין רק המשיך והתעצם. חלק מהקסם הוא, שכל המרכיבים במערכת עובדים יחד מתוך אהבה, שיתוף פעולה ופרגון מלא", מסביר קלינגר את הפריחה של המועדון, "עבורי כל מה שקורה הוא תענוג אחד גדול, מאחר שאני יודע עד כמה זה קשה, ולפעמים אפילו בלתי אפשרי, לשנות די־אן־איי של מועדון. מצד שני, בעבודה מאומצת באמת אפשר לעשות הכול. כיף לי לראות את האוהדים מתחברים שוב לקבוצה, אני פוגש אותם בכל הארץ וזה פשוט מדהים".

הייתה כל הזמן תחושה שהריצה שלכם תיעצר, וזה לא קרה. איך אתה מסביר את זה?
"זו כבר הייתה עבודה מנטלית, בעיקר של יואב ושלי, מול השחקנים, כדי לתחזק את ההצלחה הלא צפויה. ביקשנו לגרום לשחקנים להבין שזו לא אפיזודה חולפת, שאסור לנו לנוח על זרי הדפנה, לא לחשוב שמה שעשינו זה מספיק. בנוסף, הצבנו יעדים קצרי מועד – הבטחת ההישארות בליגה, הבטחת המקום בפלייאוף העליון, להתקדם בגביע, והכול במטרה לדחוף אותם כל הזמן למעלה, והכי גבוה שאפשר, כדי שגם אם ניפול לרגע, ניפול למקום גבוה. לשמחתי השחקנים שבחרנו מאוד אינטלגנטיים, כאלה שאפשר לעבוד איתם, ולהכניס להם לראש שאנחנו לא נכנסים למשבר או לאופוריה, לא משנה מה קורה. אחרי משחק, גם אם ניצחנו וגם אם הפסדנו, אנחנו שוכחים ומתמקדים בצעד הבא".

אחד השחקנים שמובילים העונה את חיפה הוא עדן בן־בסט, שחזר בשנה שעברה למועדון אחרי תקופה קשה ורעה מקצועית במכבי תל־אביב. בן־בסט מציג העונה יכולת נהדרת, הוא כבש שמונה שערים, וחשוב מזה, מנהיג את הקבוצה מקצועית על המגרש ובחדר ההלבשה. "עדן לא שכח לשחק כדורגל ואם יש לך כישרון, כריזמה, יכולת מנהיגות ואתה תמיד נותן מאה אחוז – אז ברגע שאתה מקבל ביטחון ומרגיש שסומכים עליך, דברים טובים מתחילים לקרות. המרכיבים האלה היו חסרים לעדן בשנים האחרונות, ובזה התמקדתי בעבודה מולו. יש לו עכשיו אנרגיה מחודשת, רצון־על ואהבה לקבוצה, ואני שמח שהדברים התחברו בצורה כזאת".

הסגל שלכם קצר יחסית. לא היה מקום להרחיב אותו, כשהבנתם שאתם מסוגלים להילחם על תואר העונה?
"המדיניות שלנו שקולה מאוד בנוגע לגודל הסגל שלנו. בחלק הראשון של העונה בחרנו במתכוון שיהיה קצר, כדי שלא יהיו מריבות וחיכוכים, ובמטרה לתת לשחקנים שרצינו להוביל את הקבוצה, עם היררכיה ברורה. בינואר החתמנו שלושה שחקנים, שחררנו אחד, ויש לנו היום בדיוק מה שאנחנו צריכים, למרות שאנחנו הקבוצה שכנראה התמודדה עם הכי הרבה פציעות ושחקנים מורחקים בגלל כרטיסים צהובים".

הספסל של חיפה הכי יעיל מבחינת המספרים שהוא מספק על המגרש. מזל, או מאמן גאון?
"זה ממשיך את מה שאמרתי לך בנוגע למדיניות – כשהספסל לא גדול מדי, השחקנים שיושבים עליו הם חלק מהרוטציה באופן שוטף, הם משחקים באופן תדיר יותר ופחות מרגישים את ההבדל כשהם לא עולים בהרכב. ואז, כשהם עולים למגרש, הם יודעים להפיק מעצמם דברים טובים ולעזור לנו".

מאיפה האומץ להתחיל לדבר על אליפות?
"על אליפות התחלנו לדבר רק בשבועות האחרונים, כשהבנו שאנחנו במרחק סביר מהמקום הראשון, בטח בפלייאוף כזה שהוא מאוד צמוד ולא צפוי. הכול עדיין אפשרי, למרות שזה לא יהיה פשוט".

נראה שחלום האליפות של הפועל חיפה לא יתגשם השנה, מאחר שכרגע הקבוצה נמצאת השלישי, במרחק עשר נקודות מהמובילה באר־שבע, שבעה מחזורים לסיום העונה. מה שכן, חלום התואר עדיין חי וקיים, מאחר שהחיפאים העפילו לגמר גביע המדינה, מול בית"ר ירושלים, שיתקיים ב־9 במאי. "הפועל חיפה השנה זו באמת הצלחה גדולה וסיפוק ענק, לא משנה איך תסתיים העונה, למרות שאני מאוד מקווה שהיא תסתיים עם תואר".

מה צריך לקרות כדי שהקבוצה תמשיך להיות בצמרת בשנים הבאות?
"צריך להמשיך לעבוד קשה, לתכנן לטווח ארוך ולהחתים שחקנים, בלי לפגוע בשום אופן בהווה של הקבוצה. אסור להזניח את הדברים לרגע, כדי ששום דבר לא יפריע לנו להכין את השחקנים לאתגרים הבאים. אם נדע לעבוד נכון בשני המישורים, אין סיבה שהפועל חיפה לא תמשיך להיות בצמרת בשנים הבאות".

מה השתנה אצלך כמאמן לאורך השנים?
"עברתי תהליך ארוך לאורך השנים, ויש לי היום הרבה יותר שקט נפשי ויכולת לנווט את הדברים בשיקול דעת, ופחות באמוציונליות. אני יודע להקשיב יותר וצברתי הרבה ניסיון, בעיקר בקבוצות שרצות בצמרת. למדתי ששם אני מרגיש יותר נוח, אולי בגלל העובדה שבכל קריירת המשחק שלי מעולם לא הייתי חלק מקבוצה שנלחמת על הירידה. כי הייתי שם במשך שנים, בטח בקריירת המשחק שלי. גיליתי שבתור מאמן אני פחות טוב במקומות האלה, של הישרדות בתחתית. הבעיה היא שבמקצוע הזה אתה לא תמיד יכול לבחור את מה שאתה רוצה, כי צריך להתפרנס, ולפעמים מצאתי את עצמי מול אתגרים קשים ומורכבים, שהייתי פחות רגיל אליהם".

לשבור את הזכוכית

ניר קלינגר, שיחגוג במאי יום הולדת 52, גדל במחלקת הנוער של מכבי חיפה. הוא חי כבר 27 שנים בתל־אביב, נשוי ואב לשלוש בנות. הוא החל את דרכו המקצועית כחלוץ, אבל בהמשך עבר לשחק כבלם וקשר אחורי. בשנת 1984, עלה לראשונה לקבוצה הבוגרת של הירוקים, ובמדיה שיחק שש שנים, זכה בשתי אליפויות והוכתר לכדורגלן העונה, בסיום עונת 1988/9. עונה לאחר מכן, עבר כאמור למכבי תל־אביב, שאיתה זכה כשחקן בשלוש אליפויות, שני גביעי מדינה וגביע טוטו אחד. "קשה להשוות את הכדורגל היום לתקופה שאני שיחקתי, אלו דברים אחרים לגמרי", הוא קובע, "אין ספק שרמת הכדורגל אצלנו היום טעונת שיפור. זו מדינה קטנה, אין מבחר גדול של שחקנים, וקשה להחזיק טאלנטים גדולים בהרבה קבוצות. מצד שני, השילוב בין המִנהלת להתאחדות עובד טוב, האצטדיונים ברמה גבוהה יותר ויש הרבה יותר סדר. עכשיו, כשאנחנו במהלכו של פלייאוף צמוד, מעניין ומותח, אפשר בהחלט לקבוע שזו עונה מוצלחת מאוד".

במחזור הראשון של הפלייאוף, לפני מספר שבועות, השלימה הפועל חיפה מהפך בדקה ה־90, וניצחה את מכבי תל־אביב, 1:2. קלינגר מצידו חגג בגלישה על הדשא, שהזכירה את החגיגות של ז'וזה מוריניו, והעלתה תהייה, האם הוא מנסה להעביר מסר לצהובים בחגיגה המוחצנת הזו. "לא רציתי להוכיח למכבי כלום, זה היה ספונטני לגמרי, פרץ לי מהלב ומהנפש והיה קורה מול כל קבוצה", טוען קלינגר, "אני לא מתכנן את הדברים האלה, אנשים יודעים שאני עושה דברים מהלב, ואני חושב שזה דבר נחמד, גם לאוהדים וגם לתקשורת. היה לי מצחיק לראות את עצמי אחר כך, אבל אין לי בעיה עם זה, זה היה רגע מאוד מיוחד עבורי, לא דבר שאני עושה כל הזמן".

מה דעתך על העובדה שבמכבי לא מחתימים בשנים האחרונות מאמנים ישראלים?
"זו מדיניות, כמו קבוצות אחרות שלא מביאות מאמנים זרים. קשה לי לקבוע אם זה טוב או רע, ומי שמחליט במכבי צריך לקבוע. בסופו של דבר אף קבוצה לא יכולה להצליח ברציפות לאורך זמן, אלו דברים דינמיים, מעורבים בזה הרבה רגשות והרבה החלטות של אנשים".

מה דעתך על הפריחה של באר־שבע?
"בבאר־שבע עשו שדרוג מדהים למועדון ולעיר, עם אצטדיון חדש ויפה, והכול התחיל בשינוי חשיבה שאלונה ברקת עשתה בשלב מסוים, שינוי שמזכיר לי את מה שקורה אצלנו השנה. הכול מתחיל בתקרת זכוכית שנשברת, ואם אתה מספיק חזק ורוצה, אתה יכול לקחת את זה קדימה".

בתחילת עונת 2011/2 אלונה ברקת ממש התעקשה שתישאר, ובחרת לעזוב את באר־שבע. אתה יכול להסביר למה?
"העונה הראשונה שלי בבאר־שבע הייתה סבירה יחסית לתקציב, עם מקום ראשון בפלייאוף האמצעי. בעונה השנייה הרגשתי שעם כל החברות עם אלונה ומשפחת ברקת, אני לא יכול למצות את הפוטנציאל שלי ושל הקבוצה. השכר שלי היה גבוה מאוד, וחשבתי שזה לא הוגן מבחינתי. לא הייתה לי את האנרגיה המתאימה, וזאת הייתה הפעם הראשונה שהפנמתי כנראה שאני פחות טוב בקבוצות שאין להן חשיבה של ללכת בגדול קדימה. לאלונה היה קשה לקבל את זה בהתחלה, אבל עם הזמן היא הבינה כמה לויאלי הייתי אליה ושעשיתי את הצעד הנכון, והלוואי שהייתי עושה אותו בעוד כמה מקרים. יכול להיות שהצעד הזה הוביל לשינוי החשיבה שהתרחש אצלם לאחר מכן".

הפכתם השנה גם למועדון הבכיר בחיפה, לא עניין של מה בכך, כשמולך מכבי חיפה עם תקציב ענק.
"ההבדל היחידי כרגע בין שני המועדונים הוא שבהפועל חיפה העונה, עשו את הדברים טוב יותר מאשר במכבי חיפה. זה יכול לקרות גם בשנה הבאה, ויכול להיות גם שלא".

זה נכון שיש בך כעס על העובדה שלמרות שהצלחת מאוד כשחקן במכבי חיפה, מעולם לא הציעו לך לאמן שם?
"מעולם לא כעסתי שיעקב שחר לא פנה אליי ואין לי שום סיבה לכעוס. רק אמרתי שהיו לו הרבה אפשרויות לעשות את זה לאורך השנים. הוא לא עשה את זה, אני מניח שגם לא יעשה, וזה בסדר גמור".

קלינגר, כאמור, היה גם חלק בנבחרת ישראל במשך עשור שלם. הוא שימש כקפטן בחמש השנים האחרונות שלו במדים הלאומיים, ופרש עם מספר נאה של 83 הופעות בינלאומיות ושני שערים. לאחרונה, בעקבות החזרה שלו לעניינים, מוזכר שמו כאחד המועמדים לקבל את המינוי להיות מאמנה החדש של הנבחרת. כבר כמה חודשים, מאז סיים אלישע לוי, את הקדנציה הכושלת שלו, אין מאמן רשמי לנבחרת, עובדה שלא מוסיפה כבוד לכדורגל הישראלי. קלינגר מצידו נזהר מאוד בדבריו בנושא. "באופן טבעי וברור אני מעדיף לא להביע כרגע את דעתי בנושא, ובוחר שלא לעשות תעמולה בתקופת בחירות", הוא מסביר, "זו שאיפה גדולה וחלום להיות מאמן נבחרת ישראל, בטח בשביל מישהו כמוני, שעבר כמעט הכול וזו תהיה סגירת מעגל נהדרת עבורי. מצד שני, אם לא אקבל את המינוי, אשמח מאוד להישאר בהפועל חיפה. זה בית חם שאני מאוד אוהב".

הנבחרת איבדה את הרלוונטיות שלה בשנים האחרונות, מה לדעתך צריך לעשות כדי להחזיר אותה?
"זו שאלה מורכבת ואני חושב שאני יודע מה צריך לעשות. אם יזמנו אותי לשיחה, אשמח לפרט את הדברים. כרגע חשוב יותר שאהיה סבלני, ומה שצריך לקרות יקרה. אני מאמין שהכול בידי שמיים".

לאורך השנים משמש קלינגר גם כפרשן בערוצי הטלוויזיה השונים. "זה משהו שאני אוהב לעשות לסירוגין כבר משנת 2000. בפרשנות יש פתח להרבה למידה, נחשפים לכדורגל ברמה הגבוהה ביותר, וזו נישה מאוד מעניינת עבורי".

מה דעתך על העובדה, שחלק מהפרשנים קשורים עדיין לליגה כסוכנים, או שהם מאמנים בין עבודות?
"אני חושב שזה בעייתי ולא נכון להיות חלק מהתעשייה ולהעביר ביקורת עליה ועל קולגות שעובדים בה. בגלל זה, לאורך השנים נמנעתי מלהיות פרשן של הליגה, והתמקדתי במשחקי נבחרות ומפעלים אירופיים. גם כשישבתי בפאנלים מסוימים, כמו בשבת ביציע, בערוץ הספורט, הייתי מאוד זהיר; ניסיתי להיות אמיתי מצד אחד, אבל ידעתי איך לשמור על כבודם של אנשים ולא להסתכסך עם אף אחד. גם ביקורת יש דרך להגיד ואני חושב שבערוץ היו מאוד מרוצים מהעבודה שלי".

באחד הפאנלים זלזל בך טל בנין בצורה פוגענית למדי, איך מרגישים אחרי רגע כזה?
"ממש לא נפגעתי ממנו, ואני חושב שהיה מאוד ברור מי הצד הטוב בסיפור פה. מעולם לא פגעתי באף אחד ולא העברתי ביקורת על מאמן ישראלי, בטח לא ברמה האישית. שכל אחד יחשוב מה הוא עושה ומה הוא אומר. לא ייחסתי לזה יותר מדי חשיבות".

איך ההרגשה להיות שוב כל כך מחוזר על ידי התקשורת?
"אני חייב לגלות לך שזה לא משהו שנרגע אי פעם. התודעה אמנם עכשיו יותר חזקה, הפועל חיפה היא שיחת היום בהרבה מקומות בארץ, אבל זה לא בגללי, אלא בזכות השחקנים, הבעלים וההצלחה שלנו העונה".

פרט לנבחרת, על מה אתה עוד חולם?
"רוב החלומות שלי לא קשורים לכדורגל, למרות שאשמח כמובן לכל הצלחה. אני חולם שיהיה לנו כבר שקט במדינה, שנהיה בריאים, שהערכים והחינוך יחזרו למקומות טובים יותר, ושתהיה שלווה וכיף, דברים שלא פשוט להגיע אליהם".

בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני מעדיף לא לדבר על זה. אושר זה דבר רגעי, הוא לא קבוע, ואני לא רוצה להגדיר את זה במספר או בציון. הכול אצלי בסדר, השבח לאל".