"שכונה על הגובה" מבוסס על המחזמר הראשון של לין מנואל מירנדה. כן, ההוא שכתב את "המילטון", אחד ממחזות הזמר המעוטרים בהיסטוריה של ברודווי. פיתוח הגרסה הקולנועית של "שכונה" החל עוד ב־2008, אך סבל מדחיות ועיכובים וכעת, כשהוא סוף־סוף יוצא, רף הציפיות ממנו בשמיים. אז לפני הכול – מומלץ להנמיך אותן.
העלילה מתמקדת בדמויות מהקהילה הלטינית בשכונה במנהטן. אנשים קשי יום אך מלאי אחווה ושמחת חיים תוססת.
אי אפשר לדבר על מחזמר העוסק בחייהם של מהגרים צעירים לטינים בניו־יורק בלי להזכיר את "סיפור הפרברים" מ־1961. אז, ניצבה במרכז הדרמה ההתנגשות בין חבורת המהגרים שביקשו להשתלב בחברה האמריקנית לבין המקומיים שסירבו לקבלם. החלום האמריקני והאינטגרציה היו אידיאל שאם רק יושג יפתרו כל הבעיות. שישים שנה אחרי, ונקודת המבט מפוכחת יותר.
"שכונה על הגובה" מתפקד כבר כנרטיב פוסט חלום אמריקני, ושלל דמויותיו מתמודדות עם שברו ומחפשות נתיב חדש לחייהן. במקום להתערבב ולשאוף להיות יותר אמריקניים, הן בוחרות לקחת צעד לאחור, להשתבלל בעולמם ואפילו לחזור לארץ מוצאם. יש בכך כמובן גם הרבה מהפרוגרסיביות של ימינו שמאדירה את ההבדלים האתניים ומחבקת בהתלהבות את המנהגים ואת השוני. עם זאת, הטון האופטימי של הנרטיב נוכח בעיקר כדי לספק "גוד טיים", ומשמש למעשה טיח דק שמכסה סדקים של אכזבה וכישלון.
אבל כל זה נמצא בין השורות. כסרט קיץ יש לנו כאן עסק עם מחזמר שברגעיו הטובים בהחלט מצליח להלהיב ולהעלות את הדופק. מה חבל שאותם רגעים טובים מתרכזים כולם בתוך השעה הראשונה (מתוך שעתיים ורבע!), שאליה דוחסים מירנדה והבמאי ג'ון מ. צ'ו ("עשיר בהפתעה") סדרה של נאמברים נהדרים ממש. הכול עובד בהם – המוזיקה הסוחפת, הראפ השנון, הכוריאוגרפיה הקינטית והצילום הווירטואוזי.
השיא מגיע בקטע מוזיקלי מסחרר בבריכה העירונית, שכולל עשרות רקדנים, שוזר כמה קווי עלילה ומשלב בין מגוון סגנונות של שירה ומוזיקה. אלא שלאחר השעה הראשונה, "שכונה על הגובה" פשוט מאבד את כל הגובה. לאט־לאט גודש השירים, רובם ביצועים פשוטים, מתחיל להעיק ולהאט את הקצב במקום להזרים אדרנלין.
הסיבה המרכזית לאובדן המומנטום מתחוורת כשמבינים שהיו אלה הנאמברים האדירים שכמו הזריקו סוכר לעלילה במשך שעה, על חשבון פחמימות וחלבונים של סיפור ודמויות. הסרט אינו מצליח לגייס את אהדת הצופים לתלאות החיים והאהבה הקלישאתיים, ומה שהחל בתרועת ריקודים גדולה מסתיים בקול ענות חלושה. בצירוף מקרים הוליוודי, סטיבן ספילברג שקד בשנה שעברה על לא פחות מאשר גרסה מחודשת ל"סיפור הפרברים". מעניין יהיה לראות אילו שינויים הכניס ספילברג כדי לעדכן את העלילה לימינו. נקווה שלפחות מיוזיקל לטיני אחד בשנת 2021 יצליח לספק את הסחורה.
"שכונה על הגובה", ארה"ב 2021, במאי: ג'ון מ. צ'ו, 143 ד'
