האתגר והמכשול: בין מגבלות המילים להשלמה עם ההכרח שבשפה

via negativa הוא ספר שיריו השלישי של מיכאל אבשטיין, מרצה להיסטוריה ומיסטיקה מוסלמית. פירוש שם ספרו (בלטינית) הוא ״דרך השלילה״, והכוונה בו היא לעמדה הפילוסופית המביעה ספקנות כלפי הגשמת הא־ל ותיאורו באמצעים לשוניים חיוביים – עמדה שהרמב״ם היה מגדולי מפתחיה. שם הספר מציג את האתגר והמכשול העומדים בפני המשורר: כיצד ניתן להגיע אל הדבר עצמו בלא שהשפה תכסה עליו? איך ניתן להביע את הדברים באופן מפורש, בלי שהמילים יהוו חיץ בין החוויה לעולם?

שאלה זו עמוקה כימות שימוש האדם בשפה, ואבשטיין לא מנסה להשיב עליה באמצעים המקובלים אלא כמשורר: במחויבות שלו לתאר את הדבר קרוב ככל האפשר אל שורשו. גם כשהוא נאלץ כביכול לבגוד בעצמו ולהשתמש במטאפורה או אמצעים לשוניים, הוא עושה זאת באופן אורגני, מוכרח ומדויק. התוצאה היא ספר שירים שהאיפוק שלו שווה לעוצמה הרגשית העומדת בבסיסו. בשונה ממשוררים רבים, אבשטיין הוא משורר שגודר את עצמו כדי לכתוב שירה – הוא אינו מתמסר לזרם אלא מטיל בו ספק כדי שיוציא תחת ידיו שיר מדויק ככל האפשר.

אִם נַפְשְׁךָ קַלָּה כְּצִפּוֹר / אִם חֵרוּת בְּרַגְלֶיךָ, בְּיָדֶיךָ, אִם טַעְמָהּ בְּפִיךָ / אִם יֵשׁ בְּךָ עֹז וּבִטָּחוֹן, אֱמוּנָה בְּמִלִּים מִלִּים מִלִּים // אִם אֵין בְּלִבְּךָ פַּחַד וְחִיל / אֵין כִּעוּר וְרָקָב בְּתוֹכְךָ וּמִסָּבִיב / אִם אֵינְךָ רוֹאֶה הָאֵשׁ בָּאֹפֶק מִתְלַקַּחַת / מְלַחֶכֶת אַרְצְךָ וְעִירְךָ וְגוּפְךָ – // אֵין טַעַם לִקְרֹא בְּסֵפֶר זֶה נָא / לְהַחֲזִירוֹ לַמַּדָּף.

אבשטיין כותב שירה חכמה, מודעת מאוד, אינטלקטואלית, גם כשהיא עוסקת בקטנות. בשונה ממה שמקובל לחשוב, ציטוט ממיתולוגיה או מפסוק בשיר אינם עדות להבנה תרבותית; מעטים המשוררים ששפתם ועולם האסוציאציות שלהם מחוברים באופן אורגני עם עושר אמיתי. אבשטיין הוא כזה, ושיריו נקראים כחלק ממסורת שירה הרואה את המשורר לא רק כאיש רוח אלא בעיקר כאדם בעל שאר רוח, ובין שיריו – כבשירה המוסלמית והעברית העתיקה (בתוכן, גם אם לא בצורה) – שירי חשק, תלונה, יין וידידות, שכמותם כמעט לא נכתבו בשירה העברית החדשה.

דרך שונה נוספת שבה הוא הולך היא בבחירה להביע כעס. השירה הגברית בעשורים האחרונים מתארת חמלה ופגיעות: זו של האב וזו של הגבר מול העולם. אבשטיין מעז לתאר את הכעס על אזלת היד המוסרית של ישראל, ואת הניגוד בין מנוחתו של האינטלקטואל בירושלים ובין הלהבות שעולות באותה שעה בגבולות, לא רחוק ממנו.
הגבריות שמניח אבשטיין בפתח ספרו אינה מסוכסכת, אלא כועסת על מה שעוללה ותעולל בעתיד. משום כך, חתימת הספר בתיאור הולדת בנו היא מעשה של השלמה וחמלה. בין המודעות הנוראה למגבלותיהן של המילים ובין ההשלמה עם ההכרח והמתנה שבשפה, ולמרות שלילת התארים מצד המחבר, אפשר לקבוע כי אבשטיין מציב בפני הקורא ספר בשל, אינטנסיבי וחכם.

via negativa
מיכאל אבשטיין
כרמל, 89 עמ׳