"למדנו ממנהג המקום, ואנחנו צועקות מהחלון לחברות מהדירות הסמוכות"

הדירה: 4 חדרי שינה, שתי מקלחות, שני חדרי שירותים ומרפסת. הדירה בשכונת ספרא שבקריית־מלאכי.

ההיכרות: האגודה להתנדבות הכניסה אותנו לדירה, נעלו ולקחו את המפתח… וברצינות, הגענו מכל רחבי הארץ לעשות שירות בגרעין בקריית־מלאכי, ומשם הכול היסטוריה.

מסורת בגרעין: הדלקת נרות חנוכה עם נערים מהשכונות אצל קשישים בעיר.

חפץ מיוחד: חיים. דובי מלא פרווה בגודל של בן אדם שהגיע עם אחת הבנות בתחילת השנה, והפך להיות חלק בלתי נפרד מאיתנו.

מקלחת: ייסדנו כלל יסוד בדירה, למען שלום בית: אסור לשָני להתקלח ראשונה! לוקח לה שעות והיא גומרת את כל המים החמים…
השותפים שלא בחרנו: ללא ספק היונים של קריית־מלאכי, שבמסירות נפש אדירה חודרות פעם אחר פעם את הרשת ומוצאות את מותן במרפסת שלנו. חשוב לציין שאנחנו לא רוצחות אותן, הן פשוט מנסות לצאת ללא הצלחה עד שהרעב או הניסיונות הכושלים הורגים אותן.

וידוי: "אף פעם לא הורדתי את הזבל" – הדר ברגע של כנות יתרה.

אורח משמח: איש תיקונים מטעם האגודה להתנדבות, ששמו אלחי. כמו קסם, בא לתקן והולך, ואנחנו חוזרות לדירה ומגלות פתאום שדברים מקולקלים – תוקנו.

שיר הדגל: נכון יותר לומר ההמנון שלנו: "הדבר הכי גדול בעולם זה לעשות טוב למישהו", שיר הדגל של עמותת סח"י, סיירת חסד ייחודית שכל מהותה מתוארת בשיר.

הווי: טיולים יומיומיים בקריית־מלאכי, מפגשים עם אנשים חדשים וחברויות קרובות שנרקמות עם תושבי העיר, שתמיד מארחים ופותחים את דלתם בפנינו בשמחה.

כושר: הדירה שלנו נמצאת בקומה האחרונה של הבניין, עם המון מדרגות ובלי מעלית אחת, ככה כולנו נמנעות מההשמנה הידועה לשמצה של השירות הלאומי.

תקשורת: למדנו ממנהג המקום, ואנחנו צועקות מהחלונות בדירה לבנות מדירות השירות האחרות הסמוכות.