"מסע אגדי: סעודת העורב" – האם בהיסטוריה של הטלוויזיה הייתה סדרה עם שם פחות מזמין לצפייה מזה? ואם השם לא מספיק מרתיע, אולי התיאור יעשה את העבודה: סדרת קומדיה על צוות שאחראי לפיתוח משחק מחשב פופולרי, מבית היוצר של "פילדלפיה זורחת" (אגב, תרגום מזעזע). לכאורה, מדובר ביצירה שתתאים בדיוק ואך ורק למתבגרים ולצעירים שמחפשים את הגרסה הטלוויזיונית לפחמימות ריקות, ומפותים על ידי הקונספט של סדרה שמתעסקת במשחקים דיגיטליים. שאר העולם מוזמן לזפזפ לתוכן קצת יותר מתאים.
ובכן, זו תהיה שגיאה גדולה. "מסע אגדי" – ששידורי העונה השנייה שלה הסתיימו לפני שבועיים – היא פנינה טלוויזיונית. חרף השם והתיאור, שככל הנראה נבחרו דווקא כדי לתעתע בצופים, מדובר בסדרה משרדית מעניינת, קולחת, לפעמים אפילו מעמיקה – ותמיד מצחיקה. צוות היוצרים, שזכו לתהילת עולם בזכות סדרת קומדיה משובחת בת 13 עונות ויותר שעושה צחוק מהנורא, מהאבסורד ומהמגעיל, מדגים כאן גמישות יצירתית מפעימה.
אבל לפני שנמשיך עם השבחים, עוד קצת על הסדרה: דמויות המפתח של "מסע אגדי" הן איאן גרים (רוב מקהלני, מיוצרי הסדרה) ופופי לי (שרלוט ניקדאו). גרים הוא היוצר והפנים של "מסע אגדי" – משחק תפקידים אינטרנטי בעל תהילת עולם – וגם נרקיסיסט פתולוגי שגורם לקהל לעבור מאהבה אליו לתיעוב כלפיו מספר פעמים בכל פרק. לי היא המתכנתת הראשית של המשחק, ארכיטיפ קלאסי של חנונית מוכשרת שעושה קסמים עם מחשבים אך מתקשה לבצע פעולות בסיסיות ביותר בחיים שלה, בייחוד במצבים חברתיים. בנוסף לדמויות ההופכיות ישנם המנכ"ל (דיוויד הורנסבי, גם הוא מ"פילדלפיה זורחת"), איש הכספים (דני פודי – אבד מ"קומיונטי") ועוד כמה דמויות שממלאות את המשרדים, כאשר המפתיעה ביותר היא כ"ו לונגבוטום, הסופר הגריאטרי שנשכר לכתוב את סיפור המשחק, בגילומו המושלם של זוכה האוסקר פ' מארי אברהם ("אמדאוס", "הומלנד" ועוד).
כקומדיה, הסדרה מוצלחת ביותר אך לא מגיעה לרמות הצחוק ההיסטרי של פילדלפיה זורחת. אולם הקסם האמיתי של מסע אגדי דווקא טמון ברגש. שכן, זו לא לגמרי קומדיה. בין בדיחה לבדיחה, היוצרים מצליחים לשזור רגעים אנושיים אמיתיים ואפילו דרמה של ממש. למרות הרקע הקומי, ולפעמים אולי בגללו, הרגעים האלה עובדים מצוין, ומעניקים עומק ולפעמים עצב לסדרה שלכאורה אין לה מנדט לשלב אלמנטים כאלו. השיא של הקונספט הזה מגיע בפרק אחד באמצע כל עונה שכתוב ומצולם כדרמה בלבד – בלי בדיחה אחת לרפואה. זה לא אמור להצליח, זה אמור להתקבל כמוזר ולא במקום ואפילו מתנשא. אבל ביד רגישה ובכנות שנדיר לראות בטלוויזיה טובה היום, זה יוצא מופתי.
ועדיין, זו לא סדרה מושלמת. בין הדמויות המבריקות והדיאלוג המושחז צצה מדי פעם גם איזו סצנה מיותרת או חמור בהרבה – דמות או שלוש שאין להן באמת הצדקה, בוודאי לא לזמן המסך שהיוצרים מבקשים באופן בלתי מוסבר לתת להן. אדם קונספירטיבי היה מעלה את החשד שמניע פוליטי הפקתי דחף את הסיפור לכיוונים מסוימים לשם הגיוון, אבל גם זה לא נורא.
כחלק מהמאמץ לשחזר קצת מהקסם של ציפייה משבוע לשבוע, אפל טיוי+ העלו פרק בשבוע במקום הבינג' הנטפליקסי הקלאסי. אבל עם סיום העונה, המנויים יוכלו כבר עכשיו לצפות בכל הפרקים ברצף. עדיין לא ברור האם מסע אגדי תזכה לעונה שלישית, אבל כותב ביקורת זו מקווה מאוד שכן. הדמויות הללו טרם הגיעו לחצי מהפוטנציאל שלהן.
מסע אגדי: סעודת העורב אפל טיוי+
