בעתיד הקודר של עוני, מצוקה ושלטון תאגידי אכזרי, מקום המפלט היחידי הוא עולם מציאות מדומה בשם "האואזיס", שבו כל אחד יכול להיות מי שירצה ולהפליג אל מחוזות דמיוניים. כשיוצר האואזיס הולך לעולמו, הוא מותיר אחריו כתב חידה. מי שיפצח אותו יזכה בכל הונו ובשליטה מלאה באואזיס. גיבור "שחקן מספר אחת", סרטו החדש של סטיבן ספילברג, הוא ווייד וואטס, נער משכונת קרוונים שיחד עם קומץ חברים יוצא למצוא את המטמון ולדאוג שלא ייפול לידיו של תאגיד IOI המאיים על האנושות כולה.
אנו נמצאים בנקודת זמן שבה ילדי שנות השמונים שבגרו הם אחד הכוחות היוצרים המרכזיים בתעשיית הבידור. כמו הסדרה "דברים מוזרים", שכולה שיר אהבה של יוצריה לסרטי הילדות שעליהם גדלו, כך גם ספרו של ארנסט קליין "שחקן מספר אחת" מתפקע מרפרנסים לתרבות הפופ אותה הוא מעריץ. אחד האישים המשפיעים ביותר על הדור הזה הוא כמובן ספילברג, והעובדה כי הוא זה שמביים כעת את העיבוד הקולנועי היא סגירת מעגל או אולי נכון יותר לומר – מעין לופ של יצירה והדהודה.
ספילברג, לראשונה מזה יותר מעשור, מצליח ליצור שוב את הקסם שהפך לכל מה שהיצירה הזו מושתתת עליו – פיסות תרבות מכוננות שמהוות חלק מהדי־אן־איי הרגשי והחווייתי של דורות של ילדים ומתבגרים. על כן, למרות שהסרט מומלץ לכולם, חשוב לציין כי מרכיב מהותי בחוויית הצפייה כרוך בזיהויים של עשרות ומאות המחוות הנוסטלגיות המאכלסות אותו: חלקן מרכזיות, אחרות קוריוזיות לגמרי. אבל זה לא אמור להדאיג, שכן שחקן מספר אחת מוצא את ספילברג בכושר שיא. החל במרדף הרכבים בתחילת הסרט – סיקוונס וירטואוזי ומלהיב שיוצרי סדרת "מהיר ועצבני" על שלל המשכיה יכולים רק להתקנא בו.
ספילברג ממחיש לנו את יכולתו הפנומנלית כמספר סיפורים ויזואלי וככל שהסרט מתקדם, הוא ממשיך להעלות את הרף לשיאים חדשים. אך שחקן מספר אחת אינו מסתפק בלספר סיפור טוב ומעלה גם רעיונות ונושאים לדיון בעתידם של מדיומים אסקפיסטיים כמו הקולנוע והגיימינג ובהשפעתם עלינו. כך, בסצנה המדהימה ביותר בסרט, נכנסים הגיבורים לתוך העיבוד הקולנועי של קובריק ל"הניצוץ" של סטיבן קינג ולוקחים חלק במין חוויה המשלבת בין סרט, משחק וחדר בריחה. בקרוב אצלנו?
לרוב, ז'אנר המד"ב מציג עולמות וירטואליים כמפלט שקרי מתלאות החיים (ע"ע "מטריקס") ומסכם כי לא משנה כמה נוראה המציאות, האמת שהיא מציעה תמיד עדיפה. שחקן מספר אחת מרכך את הנוסחה הפסימית – קודם כול בכך שהטכנולוגיה שבמרכזו אינה פולשנית ומהווה בסך הכול שכלול של אלמנטים הקיימים כבר כיום, אך בעיקר, במסקנתו כי אין כל רע הכרחי בשקיעה בפנטזיה ובלבד שבסוף היום, כמו אי־טי, נזכור לחזור הביתה למציאות המוחשית שבה נטועים חיינו. מדובר במסר אופטימי, כיאה לספילברג ההומניסט, במיוחד כשהטכנולוגיה המאפשרת את כל זה נמצאת כבר ממש מעבר לפינה.
שחקן מספר אחת, ארה"ב 2018, במאי: סטיבן ספילברג 140 ד'
