על חג שנשכח, כרמים משגשגים ונבואה אחת מרגשת שהולכת ומתגשמת

בהרים כבר השמש מלהטת ובעמק עוד נוצץ הטל. הימים ימי שפוט השופטים וכאן בהר שומרון חיים שבטי אפרים ומנשה על אדמתם. תחת חום הקיץ הכול נראה חסר חיים, אך כאן סביב שילה, עיר המשכן, תכונה רבה מתרחשת. בכרמים כורעים הגפנים תחת משקל האשכולות הבשלים ועוד רגע קצר יבוא חגם – חג ה' בשילה.

עוד מקדם היו עטופים הרי שומרון כרמים, מאז התנחלו בהר ונאחזו באדמתם שבטי ישראל. על ראשי ההרים ובעמקים, במדרונות התלולים ובין הסלעים ניטעו הגפנים. שוברות ומפלסות דרכן בין סדקי הסלע הקשים ועולות מעלה־מעלה. משגשגות דווקא היכן שקשה, דווקא היכן שמורכב, קצת כמונו.

מכלול התנאים הטבעיים כאן בהר מושלם לגפן. גובה רב המקיים טמפרטורות קרות וחמות לסירוגין, אדמת טרה־רוסה עשירה ועוד שלל גורמים ההופכים את הטרואר (תנאי הסביבה) השומרוני ליחיד מסוגו ונדיר באיכותו.

"וְאָסַפְתָּ דְּגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ". חיטה ושעורה, ענבים ויצהר. אלו הם ארבעת המינים העיקריים שהתברכה בהם הארץ. וכל גידול מביא איתו את ברכתו ושימושו לאדם. הדגן הוא הלחם. הענבים הם היין המשמח לבב אנוש והיצהר הוא השמן למאכל ומאור. ולכל גידול נתייחד חגו אשר ירד אלינו ממרומי שמיים ובו גם מגיע מועד הבשלתו. פסח ושבועות מועדי הדגן הם. סוכות הוא עת מסיק הזיתים. אך היכן חגו של התירוש?

"וַיּׂאמְרוּ הִנֵּה חַג ה' בְּשִׁלוֹ מִיָָּמִים יָמִימָה…" – כל שנה באמצעו של הקיץ הגיעה שמחת החקלאי הארצישראלי לשיאה עת הבשילו אשכולות הגפן בכרמו. רגעים חגיגיים אלו של שמחת העמל והיגיעה באו בט"ו באב – אמצע הקיץ. היה זה חג של שמחה אשר בא מתוך אדמת הארץ – חג הכרמים.

"לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים". חג הבציר המתחיל בט"ו באב אסף אליו לאורך השנים אירועים גדולים בעברנו. מתי־מדבר אשר פסקו למות, תיקון מעשה פילגש בגבעה בכרמי שילה, היום שבו הותרו שבטים לבוא זה בזה וקבורת הרוגי ביתר. המשותף לרגעים מכוננים אלו הוא הכפרה והחזרה למציאות מתוקנת המשמחת לבב אנוש.

עם היציאה לגלות נשתכחה המשמעות החקלאית של חגי ישראל. החגים שהיה להם עוגן היסטורי נשמרו, ואילו ט"ו באב, בעיקרו חג חקלאי, נשכח לגמרי.

כאן בהר שומרון עמד ירמיהו בימי החורבן הנוראים ואל מול המרחבים השוממים מאדם וכרם וזעק "עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן". נבואה זו הדהדה מאז בהרים והמתינה בסבלנות להגשמתה. 2,600 שנים חלפו, והרגע הגיע. שוב נוטעים חקלאים עבריים כרמים בהרי שילה, ברכה, אלון־מורה ואיתמר. נוטעים כרמים ושותים את יינם. הנה ימים באים. לחיים.

שיר השירים // שלמה המלך

שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה.

יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן.

(…)

כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ.

הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ

וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ.

הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ

(…)

לְכָה דוֹדִי נֵצֵא הַשָּׂדֶה נָלִינָה בַּכְּפָרִים.

נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים נִרְאֶה אִם פָּרְחָה הַגֶּפֶן

פִּתַּח הַסְּמָדַר הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים שָׁם אֶתֵּן אֶת דֹּדַי לָךְ.

אנשי אשכולות: מסע בין יקבי השומרון

יקב כביר – אלון מורה

הנוף מטורף, האוכל טעים, העיצוב יחודי והאנשים מקסימים. יקב כביר הוא יקב בוטיק השוכן ביישוב אלון–מורה, למרגלות הר כביר שבשומרון. במקום מרכז מבקרים בנוף כרמים עוצר נשימה.

יקב טורא – רחלים

יקב משפחתי אחוזתי. כרמי היקב ניטעו על ידי המשפחה בשנת 1997 בהר ברכה והתגלו לימים ככרמים מהאיכותיים ביותר בארץ. הכרמים נהנים מטרואר ייחודי ונדיר ומתנאי גידול אולטימטיביים.

יקב הר ברכה – ברכה

מי שחשקה נפשו בתחושת גובה יוצאת דופן מוזמן להגיע אל יקב הר ברכה ולהתבשם בנופים, בריחות ובטעמים הנשקפים ממרומי הר גריזים, הוא הר הברכה, שם שוכן המקום היוצר יין בלתי נשכ, והכול בנוף תנ"כי מרהיב.

יקב תום – רכס איתמר

ביקב תום נהנים מהטרואר האקלימי, ההיסטורי והאנושי ומגדלים יין איכותי. נוף עוצר נשימה מלווה את היקב בכל ימות השנה, ומשפחת פניני תמיד שמחים למבקרים.

יקב גבעות – גבעת הראל

יקב גבעות שוכן בלב השומרון, על מצוקי נחל שילה, באזור הררי בעל מסורת עתיקת יומין של גידול כרמים. השילוב המוצלח בין טרואר ייחודי המאפשר גפנים איכותיות, לבין טכנולוגיה מתקדמת מסייע ליקב לממש את חזונו לייצר יינות איכותיים בעלי אופי וטעם ייחודיים.