01 זיכרון ילדות תרבותי. הייתי בת 16 כשהלכנו להצגה "אותלו" בתיאטרון הלאומי באדיס־אבבה. השחקן שגילם את אותלו היה כל כך טוב שאחרי ההצגה בלי שאף אחד שם לב התגנבתי לחדר ההלבשה של השחקנים וחיבקתי אותו, הוא היה כל כך גבוה שהגעתי לו רק לרגליים, וברחתי.
02 ספר שקראת פעמיים. "כוחו של התת־מודע" של ד"ר ג'וזף מרפי. קראתי אותו המון פעמים, וזה ספר שמלווה אותי תמיד. אני אוהבת להתעמת עם תת־המודע שלי ולבדוק אם יש דברים שאני צריכה למחוק או להוציא.
03 דמות שמעניקה לך השראה. טיפאני האדיש, שחקנית וקומיקאית. היא מדהימה והשראה לכל אדם. טיפאני כפרה עליה עברה בין משפחות אומנה כל ילדותה וכשבגרה גרה במכונית ברחובות היוקרה של בוורלי־הילס. כיום היא מעצמה, ואני מעריכה אותה בעיקר על כך שהיא נותנת כבוד לאמנים ותיקים שנתנו לה השראה.
04 עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד. אני לא רוצה להתחלף עם אף אחד. עם השנים הבנתי שאף פעם לא נדע מה זה כולל. לא כל מה שנוצץ זהב הוא.
05 באיזו סדרת טלוויזיה היית רוצה לשחק ובאיזה תפקיד. פאודה. בכל פעם שאני צופה בה אני נהנית מהאיכות של השחקנים, מהעוצמה של התסריט, של הצילומים ושל העריכה. ואני תמיד שואלת את עצמי – למה אני לא שם?!
06 מה מצחיק אותך. היום אני צוחקת על עצמי הרבה, במיוחד על כל תקופת טרום־העברית שלי – כל הטעויות שעשיתי והפדיחות. למשל כשלמדתי באולפן, המורה ביקשה להקשיב לחדשות ולרשום מה ששמעתי, רשמתי כל מיני דברים אבל דבר אחד לא הבנתי, מה זה מפי־קובי־ברקאי. שאלתי את המורה, כי לא הבנתי מה זה מפיקוביברקאי, ואני זוכרת את מראה פניה של המורה שהתאפקה לא לצחוק לי בפנים. עברו יותר משלושים שנה, מאז דיברתי עם קובי ברקאי וסגרתי את המעגל.
07 מהו המאכל שאת לא יכולה לעמוד בפניו. פחזניות עם הרבה קצפת. אפילו הכי מעפנה, העיקר שהיא פחזנית. כל פעם שאני עוברת ליד מאפייה אני לא יכולה להתאפק וחייבת לקנות. אני מודה שאף פעם לא הגיעה אליי פחזנית הביתה. את כולן אכלתי בדרך.
