רביעי ביולי 1976. מבצע אנטבה בעיצומו. לוחמי סיירת מטכ"ל שהגיעו בארבעה מטוסי הרקולס מישראל יוצאים מן הרכבים במרחק של כ־30 מטרים מבית הנתיבות הישן. כוח אחד ממשיך עם חייליו רגלית למקום הימצאם של החטופים הישראלים, ויוני נתניהו מתקדם לעבר נקודת הפיקוד שנקבעה מראש. הכוח הראשון, בפיקוד מוקי בצר, משיב אש לעבר מספר חיילים אוגנדים תוך כדי ריצה, ועקב כך נאלץ להאט את ריצתו ולהחליף מחסנית. יוני נתניהו, מפקד הסיירת שחשש כי הכוח לא יגיע מהר מספיק ליעד, שינה את תנועתו ולקח על עצמו ועל חייליו לכוח את הובלת ההסתערות. לאחר מספר מטרים, חייל אוגנדי שהיה במגדל הפיקוח או בטרמינל ירה לעבר הכוח בפיקוד נתניהו, אבל הכדורים פספסו בכמה סנטימטרים את המפקד וחייליו. נתניהו לא נפגע, והמשיך בהסתערות עד שהושלם חילוץ החטופים.
מה שנכתב כאן כמובן לא קרה במציאות. יוני נתניהו נהרג מכדורי החייל האוגנדי, והשאר היסטוריה. אבל מה היה קורה אילו היה ניצל? את השאלה המסקרנת הזו מנסה לבדוק בימים אלה רותם יפעת, הייטקיסט שהפך ליוצר ומפיק הסכתים (פודקאסטים). אחרי כמה מיזמי הסכתים שבהם שכלל את יכולותיו הוא פונה לדבר הגדול הבא: הפקת סדרת הסכתים שתתאר את ההיסטוריה החלופית של מדינת ישראל, אחרי שיוני נתניהו שרד את מבצע אנטבה.
"ב–2017 בנימין נתניהו התראיין לפוקס ניוז ואמר שם משפט די מדהים – 'אם יוני לא היה נופל, לא הייתי הולך לפוליטיקה'. כמה מילימטרים של שינוי בכיוון הכדור – ומה היה קורה אז?"
"אני מאוד אוהב את סוגת ההיסטוריה החלופית", אומר יפעת, "הרעיון לעשות משהו עם השאלה 'מה אם' באשר ליוני נתניהו עלה אצלי כבר לפני יותר מעשור, כמובן בגלל אחיו, בנימין נתניהו. אני איש שמאל, אבל אי אפשר להתעלם מכך שהאיש דומיננטי מאוד בהיסטוריה של מדינת ישראל, אדם משפיע מאוד, חכם ומעניין. כשהבנתי שההתגלגלות שלו לפוליטיקה החלה במות אחיו, התחלתי לשאול את עצמי שאלות. ב־2017 בנימין נתניהו התראיין לפוקס ניוז ואמר שם משפט די מדהים – 'אם יוני לא היה נופל, לא הייתי הולך לפוליטיקה'. כמה מילימטרים של שינוי בכיוון הכדור – ומה היה קורה אז? יוני מת די מהר, לא הייתה אפשרות להציל אותו לצערנו, אבל מה היה קורה אם הוא לא היה כל כך אמיץ ופורץ קדימה?"
תן לנו ספוילר. מה היה קורה?
"לא הרבה יותר טוב או הרבה יותר רע. קודם כול, אני לא חושב שביבי היה כזה ראש ממשלה גרוע. שנית, ההיסטוריה החלופית בדרך כלל מלמדת אותנו שהעתיד היה פחות או יותר זהה אם דברים כאלה ואחרים היו משתנים. אבל זה עדיין מאוד מעניין".
קיימות שתי גישות בהיסטוריה חלופית. האחת היא "אפקט הפרפר" – שלפיה כל שינוי קטן בעבר יגרום לשינויים אדירים בעתיד. השנייה היא דטרמיניזם, כלומר שהבורא או הגורל יסובבו את העניינים, והם יקרו כך או כך. אני מבין שאתה דטרמיניסט.
"אפשר לומר שכן. אני באמת לא חושב שהיה פה איזה שלום גדול עם הפלסטינים אם ביבי לא היה מגיע לראשות הממשלה. אני חושב גם שאם רבין לא היה נרצח, דברים קטנים היו משתנים, אבל לא משהו גדול".
הוא בן 40, במקור מרמת־השרון וכיום גר בגבעתיים עם ארוסתו לינדה. "בצבא הייתי מפעיל מערכות מחשב, צברתי ניסיון באלתורים והתחלתי לנהל פרויקטים. מנגד שמרתי כל הזמן על קשר עם עולם הקולנוע, בעיקר בכתיבת מאות ביקורות לאתר אידיבי (אתר המלצות סרטים, א"ש). זה כמובן היה בעיקר בשביל הכיף, לא למטרות פרנסה". אחרי לימודי קולנוע ופילוסופיה לתואר ראשון באוניברסיטת תל־אביב ותואר שני בקולנוע, פנה יפעת לעבודה בתחום ההייטק, וב־2017 נשאב לעולם הפודקאסטים שהחלו לפרוח בעולם וגם גילו ניצנים בארץ: "שמעתי הרבה הסכתים, בעיקר כאלה שעוסקים בספורט, ואז צץ לי רעיון ליצור עם חבר, שבדיוק עבר לגור בארה"ב, הסכת על נבלים קולנועיים. שנינו חנונים, שנינו מבינים בנושא, למה לא. הקלטנו פרק שהיה על הפנים, גנזנו אותו אבל לא ויתרנו ושינינו כיוון לסרטי מארוול. הקלטנו פרק אחד שגם הוא היה לא טוב, שינינו משהו בפורמט ואז עשינו עשרות פרקים טובים. בינתיים המשכתי לעבוד בהייטק, אבל כבר כעצמאי, 'הנדימן דיגיטלי' שמסייע לבעלי עסקים בנושאים טכנולוגיים, ואז כבר נכנסתי יותר לעומק עולם ההסכתים. הקמתי אולפן להקלטת פודקאסטים במחיר סמלי בבית הצעירים של עיריית תל־אביב, ואני מנהל את קבוצת הפייסבוק הגדולה ביותר בנושא פודקאסטים בישראל, לצד עומר ניניו שהקים אותה. לאט־לאט התחלתי לעבוד גם ככותב תוכן, מפיק ועורך".
לא רואים מהסכתים כסף.
"בשלב הזה לא, למרות שאתה מתחיל לקבל הזמנות להרצאות אם הצלחת להגיע לקהל ובנית את עצמך באמצעות ההסכת כאוטוריטה בתחום מסוים. במקרה שלי שילבתי בין ההייטק לפודקאסטים".
שלב נוסף לקראת הפרויקט שעליו הוא עמל כרגע היה סדרת הסכתים שעסקו בהיסטוריה חלופית בשם "מה אם", שבמסגרתה בחן באמצעות אורחים סטיות היסטוריות ומשמעותן, כמו למשל מה היה קורה אם סטיב ג'ובס לא היה מנכ"ל אפל, או אם חברת דיסני לא הייתה מוקמת.
זהירות: ספוילר
בתקופת הקורונה החליט יפעת לקדם את פרויקט "בנג'י", שאלת ה"מה אם" יוני נתניהו לא נהרג באנטבה. לקראת הריאיון קיבלתי לידיי את התסריט הלא גמור של הסדרה, ואפשר לגלות ספוילר אחד חשוב ממנו: יוני נתניהו הופך לראש ממשלה. "בהתחלה כיוונתי לסדרה שתשודר ב'כאן' אבל זה נדחה ובצדק, התסריט לא היה מספיק טוב או בשל. התחלתי לחדד, להעמיק, כתבתי טקסט התחלתי של כ־20 אלף מילים והבאתי אותו לסופר יניב איצקוביץ שהיה מרצה שלי ואני גם אוהב את הספרים שלו. הוא נתן הערות טובות, תיקנתי והחלטתי להתחיל להריץ את הפרויקט. כדי לעשות את זה ולהקדיש את הזמן הדרוש, יצאתי בהדסטארט לגיוס 40 אלף שקל".
ההדסטארט מסתיים ביום ראשון הקרוב בחצות, ולקוראינו יש, אם כן, הזדמנות אחרונה לתרום להצלחתו אם רק תשכנע אותם לעשות את זה. הבמה שלך.
"אפשר לומר שיש לי שתי מטרות עיקריות ביצירת 'בנג'י'. האחת היא להראות שביבי לא כזה נורא – בוודאי בקרב הציבור שבו אני חי, והשנייה היא להאיר בזרקור על דמותו של יוני, שהוא דמות לא מספיק מוכרת בעיניי. הפרויקט עוזר לקבל תמונה קצת אחרת על ישראל. אותה מדינה מזווית אחרת. זו דרך אחרת להסתכל על הימין, על השמאל. רוב הזמן ההיסטוריה החלופית ממציאה דמויות או מתמקדת בדמויות קטנות, לא לוקחת דמות מרכזית שמתה ומשאירה אותה בחיים. אני חושב שיש פה הזדמנות לפתוח את הראש".
למה בעצם ליצור הסכת ולא לכתוב ספר של היסטוריה חלופית?
"אם היה מדובר בספר, היה לי כנראה הרבה יותר פשוט. אבל האמת היא שאני לא סופר, לא קורא כמו שקראתי פעם, והרבה יותר נמצא בעולם הפודקאסטים. בנוסף, קראתי שוב את 'הקנוניה נגד אמריקה' של פיליפ רות ואמרתי לעצמי שבחיים לא אצליח לכתוב ככה. אני חושב שהסכת כמו שאני מתכנן טרם נעשה בישראל, ובמקרה שיצליח, הוא ימשוך לעולם ההסכתים הרבה אנשים שכרגע בכלל לא נמצאים בו. אולי אחר כך זה יהפוך לספר, נראה".
להתעסק כיום עם דמותו של בנימין נתניהו זו כניסה לשדה מוקשים של אוהבים ושונאים קנאים.
"אני חושב שזה קודם כול פתח לדיון מעניין, אפשרות להסתכל משני הצדדים על המציאות באופן מפוכח. הזדמנות לשמאלנים שכל כך שבויים כרגע בשנאת נתניהו לחשוב – רגע, בעצם, הוא עשה למען המדינה הזו לא מעט, והיא נמצאת במצב טוב פלוס־פלוס. ברור שאני לא מדבר על הפנאטים שאומרים שהוא אסון מוחלט, ומצד שני גם לא לאוהדיו המוחלטים שחושבים שבלעדיו המדינה קורסת. אבל רוב האנשים לדעתי נמצאים איפשהו בתווך, ודווקא דרך סיפור אלטרנטיבי אפשר לראות את הצד השונה באופן לא רעיל, בטח כשהוא לא בשלטון עכשיו".
בוא נגלה ברשותך עוד כמה דברים שכתובים בתסריט. יוני נתניהו עומד בראש ממשלת שמאל.
"נכון, יוני חובר לשמעון פרס – שבזכותו הוא הלך לצבא – לתפקיד שממנו התקדם. לא בטוח שזה יישאר ככה בפרויקט הסופי, אבל בוא נחשוב רגע אם זה באמת כל כך פנטזיונרי. הרי הימין והשמאל בישראל זה נושא שהפך להיות כמעט חסר משמעות. ממשלת השינוי זו ממשלת רק לא ביבי. מה יותר פנטזיה – שליברמן, מרב מיכאלי, נפתלי בנט וניצן הורוביץ יושבים בממשלה אחת, או שיוני נתניהו עומד בראש ממשלת שמאל? אם הייתי מעמיד לך את שתי האופציות האלה לפני שנה בסך הכול, כנראה היית אומר שהאפשרות הראשונה יותר בדיונית".
מה עוד אפשר לספר?
"שלפחות כרגע גם בנימין נתניהו הופך להיות ראש ממשלה, אחרי יוני כמובן, ושההישג הכי גדול של יוני הוא להביא את האולימפיאדה לישראל. הבנתי ששלום הוא לא היה מביא, השלום תמיד יקרוס ולא משנה מי ינסה להביא אותו, יעברו עוד כמה דורות עד שיהיה פה שלום. אז לפחות נתתי לו את ההישג של הבאת האולימפיאדה לישראל, משימה שלא חייבת להיות כל כך פנטזיונרית".
מה הבנת על יוני בתחקיר שעשית?
"בעיקר חשתי פספוס. צריך להבין שלא יוני מיוחס בגלל ביבי, זה הפוך. ביבי מיוחס בגללו. לא הרבה מפקדים בכירים כמותו נהרגו בצבא, אין הרבה כמו יוני. לא גדלתי בבית שקראו בו את 'מכתבי יוני', מצד שני גם לא קראו קריאות בוז כלפי המשפחה הזו. נהייתי מעריץ, עד כמה שאפשר להעריץ אנשים מתים".
"יש כיום בישראל כ–1,200 הסכתים, אבל כרבע מהם לא שורדים יותר משבעה פרקים. השאר מתחרים בשוק מאוד צפוף על האוזן של המאזין הישראלי. חלקם נתמכים ומיוצרים על ידי גופי תקשורת. לאנשים פרטיים כמובן קשה הרבה יותר לפרוץ"
היסטוריה חלופית מוגדרת בוויקיפדיה כך: "תת־סוגה בסוגת הספרות הספקולטיבית. בתת־סוגה זו הסיפור מתקיים בעולם שבו ההיסטוריה סטתה ממסלולה המוכר לנו במציאות". אני שואל את יפעת למה לדעתו הסוגה הזו, שאהובה מאוד על שנינו, לא קונה לה אחיזה משמעותית בקהל הרחב. "פעם הסבירה לי פסיכולוגית שזה עניין מוזר לתפיסה. זה קדימה, זה אחורה, זו אוטופיה, זו דיסטופיה? אנשים לא רוצים להתעסק במה שהיה. קח אותי לפנטזיה או למדע הבדיוני, אין בעיה. אבל בהיסטוריה חלופית יש שינוי מאוד קטן יחסית, וקשה לאנשים ללכת לזווית הקטנה הזו של שינוי".
בסרט "ממזרים חסרי כבוד" הקתרזיס מגיע עם היסטוריה חלופית שבמסגרתה כל ראשי המשטר הנאצי נשרפים באולם קולנוע, וזה דווקא מאוד הצליח.
"נכון, אבל זה קורה רק בסוף. כשבסוף הסיפור יש לך סיום אחר ומפתיע שנוגע בהיסטוריה חלופית, אתה יכול לחבר אותה להרבה אנשים. זה באמת גאוני. אבל אם הסיפור מתחיל בנקודת מבט של היסטוריה חלופית, לרוב האנשים יהיה הרבה יותר קשה להתחבר. זה כאמור עניין פסיכולוגי".
זהירות, הצפה
לאחרונה השלים יפעת מחקר מקיף על עולם הפודקאסטים הישראלי. בימים שבהם נדמה כי כל אדם שני מקליט הסכת, יש לו כמה נתונים מעניינים ששמים את הדברים בפרופורציה. "ראשית, רוב הפודקאסטים הם פשוט רדיו שמופץ בצורה טכנית אחרת", הוא אומר, "ההבדל הדרמטי הוא שאין חסמי כניסה. אתה לא יכול להיכנס למשרדי גל"צ או תחנה אזורית ולקבל תוכנית רדיו, והפודקאסט מאפשר בדיוק את זה. מצד שני המצב שנוצר הוא הצפה, וצריך לדעת איך לבלוט. יש כיום בישראל כ־1,200 הסכתים, אבל כרבע מהם לא שורדים יותר משבעה פרקים. השאר מתחרים בשוק מאוד צפוף על האוזן של המאזין הישראלי. חלקם נתמכים ומיוצרים על־ידי גופי תקשורת כמו כאן או חדשות 12, וגם במקור ראשון התחילו לייצר הסכתים לאחרונה. לאנשים פרטיים כמובן קשה הרבה יותר לפרוץ".
מה נחשב להסכת מצליח?
שלושת ההסכתים המצליחים בישראל – לדעתי אלה 'עושים היסטוריה' של רן לוי, 'משחקי הכיס' של כאן ו'התשובה' של דורון פישלר – מגיעים לעשרות אלפי האזנות לפרק, אני מעריך כ־80 אלף. זו הערכה שלי כי אין נתונים שמפורסמים באופן חופשי. פודקאסטים בינוניים מגיעים לחמש עד 15 אלף האזנות לפרק. אבל גם להגיע למאות האזנות עם אפס קידום וכסף, זה מדהים בעיניי. רוב ההסכתים רושמים האזנות בודדות עד עשרות".
אתה רואה עתיד שבו אדם יוכל להתפרנס מפודקאסט?
"יש בעולם פודקאסטים בתשלום. אני למשל משלם חמישה דולר בחודש על פודקאסט NBA ומקבל שני פרקים בשבוע. יש אפשרות לחומת אש בכל הפלטפורמות. בארץ הנושא של תשלום עדיין מאוד בחיתוליו, ורן לוי אמר לאחרונה שלא שווה לו להתאמץ בשביל זה כי מדובר ביותר מדי ניהול, סליקה וכולי. הוא ושאר הפודקאסטים המשמעותיים בישראל עובדים במודל של פרסומות במהלך הפרק. אבל, זה נשמע הגיוני שאלפיים איש ישלמו עשרה שקלים בחודש על תוכן שהם אוהבים, 20 אלף שקל זו משכורת יפה מאוד. לא מופרך שנגיע לשם, אבל יש עוד דרך. אנחנו לא רגילים לשלם על דברים כאלה אבל אני מקווה שזה יקרה. דיברנו על היסטוריה חלופית, למה שלא נדמיין עתיד חלופי?"
