תיק תק: כל הזמנת נסיעה דומה למילוי כרטיס לוטו

– "גברת, זו התחנה שלך?"

– "לא".

– "אז של מי התחנה הזו?"

– "…"

– "רגע, איך קוראים לך? קוראים לך (שמור במערכת)?"

– "כן, אני (שמור במערכת), אבל זו לא התחנה שלי!"

– "אבל זה מה שכתוב לי פה באפליקציה".

– "האפליקציה כל פעם עושה את זה. היא טועה ואני דורשת שתיקח אותי לתחנה האמיתית, בכל מקרה מרוב איסופים והורדות אני מאחרת להוצאה לפועל!"

– "גברת, אין לי מה לעשות, אם זה מה שכתוב זה מה שאני עושה. למה לא בחרת תחנה מדויקת יותר".

– "*צעקות*".

– "גברת, אני מבין שאת כועסת אבל יש נוסעים אחרים".

– "זו לא בעיה שלי. עד שההנהלה שלכם תסדר שאתה לוקח אותי לתחנה האמיתית אני לא זזה!"

– "אבל הם לא יעשו את זה עכשיו! ואני לא יכול לקחת את האחרים עד שאת יורדת!".

– "עם כל הכבוד זו לא בעיה שלי. עד שזה מסתדר אני לא זזה".

– "בסדר, אז גם אני לא זז".

השיחה הזו, שנשמעה בשבוע שעבר, הייתה כל כך טובה, שכאן במדור התחלנו לעבוד על להפוך אותה למחזה בשם "גיהינום על גלגלים", או אולי "עבור מי תיק־תקו השעונים". כי כן, כמובן שההתנגשות הזו התרחשה לא באוטובוס סטנדרטי אלא בתוך מיני־ואן של שירות הנסיעות המשותפות המהולל והחדש "תיק־תק", בן־הדוד הירושלמי של "באבל" התל־אביבי המבקש בחודשים האחרונים לכבוש את הבירה. יש רק בעיה אחת במסע הצלב התחבורתי הזה: המוצר לא טוב.

אגד ניסו לשכנע אותנו שבעצם מדובר ברעיון טוב. ובהתחלה, בימים המוקדמים, השירות היה מצוין. בהקלקה אחת באפליקציה יכולת להזמין נסיעה שתגיע בשבע דקות ותביא אותך ליעד שלך בזמן המינימלי הנדרש – כמו מונית מתחנה לתחנה בלי עצירות ובלי שטיקים, והכול תמורת 15־10 שקלים. הבעיה היא שכל זה קרה במהלך הסגר, כשלרוב העיר לא היה מושג ירוק־צהוב מהם המיניבוסים האלה של אגד שנוסעים בכל מקום. אבל ככל שהתמלאו הכבישים והקמפיינים להעלאת המודעות עבדו, כך התבררה האמת העצובה, שבעולם האמיתי השירות הזה איטי מכדי להיות חלופה לאוטובוס.

הסיפור שהובא מעלה הובא לא כראיה אנקדוטלית אלא כי הוא נוגע בלב הבעיה. נסיעות שאמורות להיות מהירות הופכות איטיות ומסורבלות בגלל מסלולים מפותלים וריבוי תחנות. נסיעות מנקודה א' לנקודה ב' הופכות לטיול ברחובות זרים בירושלים כשהאלגוריתם של אגד מחליט להוריד אותך בתחנה נידחת במקום בזו שצמודה למקום מבוקש. והנהגים המסכנים כלואים לחלוטין בהוראות הקרות של המסך הקטן שמולם ללא יכולת שינוי. כל הזמנת נסיעה דומה למילוי כרטיס לוטו: האם התיק־תק יגיע בעוד עשר דקות או 35? האם יהיה עוד נוסע אחד או שמא עוד שלושה ועוד שני איסופים? האם האפליקציה תמצא נסיעה שמורידה אותך בתחנה הנכונה או באחת אחרת לגמרי? אה, וואו – איזה יופי: המסלול עובר דרך כל פקק בירושלים. טוב, מי צריך להגיע ליעד שלו בזמן, הא?

מגיע לנו יותר מזה. לירושלמים, לתל־אביבים, לירוחמים, לאילתים, לחרישים, לכל אזרח ישראלי, לכל תייר, לכל מסתנן. כל הפאקאקטע נסיעות שיתופיות האלו שמוצעות לנו על ידי חברות בעלות מונופול או חצי־מונופול על התניידות ציבורית בכבישי ישראל הן חיקוי חיוור ומצחיק של נסיעות שיתופיות אמיתיות. בזמן שבכל מדינה מערבית חצי־מתקדמת, לתושבים יש אפשרות להזמין בלחיצת כפתור אובר, ליפט, ויה או נסיעה אחרת, אנחנו תקועים עם אופציה אחת של חברה שאין לה אינטרס אמיתי להציע שירות יעיל כי למי לעזאזל מותר להתחרות איתה? נכון, לאף אחד.

השנה 2021 למען השם! אפילו ברוסיה יש תחרות בין אפליקציות נסיעות שיתופיות! באיזה עולם ישראל עדיין תקועה בסבך הבירוקרטי־רגולטורי הבלתי נגמר הזה, שכמובן דופק בראש ובראשונה את החלשים וחסרי היכולת שלא מחזיקים ברכב? זה אחד הדברים הכי בלתי נסבלים למדור. וטוב שכך.

מחברת אגד נמסר בתגובה: "מדובר בשירות שהחל לא מזמן את צעדיו הראשונים, וכמו בכל מהלך חדשני ופורץ דרך, גם במהלך זה ישנם חבלי לידה וקשיים. בכל חודש מתבצעות ב"אגד תיקתק" בירושלים עשרות אלפי נסיעות שיתופיות והנתון החשוב ביותר הוא כי מעל 90 אחוזים ממדרגי השירות דירגו אותו כשירות 'מצוין'. מקרים כפי שהצגתם כאן בהחלט קורים וייתכן שעוד יקרו, אולם כאשר מביטים על התמונה הכוללת נראה שיש הרבה מקום לאופטימיות ולציפייה שהשירות החדש ישדרג את דרך ההתניידות בעיר. אנחנו מבטיחים לעשות הכול כדי לפתור ולתקן כל תקלה שתצוץ בדרך עד למתן השירות האופטימלי".