"תחזיקו אותי", מבקשת עדי אשכנזי כשהיא מישירה מבט אל המצלמה, ואז מליטה את פניה בכפות ידיה בייאוש. זה קורה בקליניקה המבוימת שלה, שבה היא מארחת זוגות ובודדים שמספרים לה אנקדוטות מחייהם. מולה יושבים בני הזוג נופר ומשה שלמה, ומספרים לה על סידורי השינה שלהם בשנים האחרונות, מאז נולדו להם שני ילדים (השלישי בדרך). "אני ישנה על הספה בסלון, כדי שהוא השייח' הסעודי יישן במיטה ולא יתעורר בלילות", מספרת נופר. אשכנזי המומה, או מעמידה פנים שהיא כזו, ומשה מבקש לתקן את הרושם: "מה, אבל היא במילא מתעוררת כל שעתיים".
במקרים רבים, רבים מדי, בקליניקה של אשכנזי הזמן קפא מלכת. גברים יהיו גברים – שייח'ים סעודים שבעיקר רוצים לאכול, לשחק בסוני ולישון ושואפים כל הזמן לצמצום הזמן שלהם עם הילדים. והנשים, כמובן, יהיו נשים – חופרות, מציקות, ביקורתיות והורמונליות. ונכון, אשכנזי תקניט את הגברים הללו על ההתנהגויות המקובעות, הצפויות, תנזוף בהם בחן המוכר שלה ובעיקר תצחק איתם ועליהם. אבל יש משהו בסיסי יותר שהיא לא עשתה, והוא די פשוט כשחושבים על זה – להציג תמונה הפוכה או מתוקנת. לא במקום, בנוסף. אפשר לצחוק על הזוגות הסטריאוטיפים עד־כדי־גיחוך, אבל להוכיח שאפשר גם אחרת.
ובכל זאת, האמת חייבת להיאמר. יש סיבה לעובדה שעדי אשכנזי היא הקומיקאית המובילה בישראל כבר שנים ארוכות. ראשית, היא מאוד מאוד מצחיקה. למעשה, התוכנית שלה היא אחת הבודדות שבהן אני צופה ופשוט צוחקת בקול. שנית, היא צודקת. כלומר, התמונה החברתית־מגדרית שהיא מציגה בכלל לא רחוקה מהאמת. ואם אתם לא הזוג הזה, אתם בטח מכירים אותו. אולי אלה ההורים שלכם, אולי חברים או קולגות לעבודה.
ועדיין, בישראל של שנת 2021, בתוכנית פריים־טיים, מותר לצפות ליותר. כדי להנציח סטריאוטיפים יש לנו את הפסקת הפרסומות, עם ההוא מהקפה הטורקי וההיא מתפוזינה. בתוכנית עצמה, שמובילה אישה שנונה, אינטליגנטית וכריזמטית, אפשר גם לפעול כדי לשנותם. להציג מודלים אחרים, בריאים יותר, שוויוניים יותר. אני משוכנעת שגם עליהם אפשר יהיה לצחוק.
זו העונה השישית של תוכנית היחיד של אשכנזי (אם סופרים גם את העונות הראשונות שנקראו "מה זה השטויות האלה?!"). ואם העונה הנוכחית ממחישה משהו, יותר מכל, זו המקצוענות של אשכנזי, שמצליחה ללכת על החבל הדק מאוד בין התמקדות בנושאי המומחיות שלה – יחסי גברים־נשים ורווקים מול נשואים, לבין היכולת לחדש ולא לתת לצופים את התחושה של "בסרט הזה כבר היינו".
הכישרון המיוחד שלה הוא להסתכל ממבט־על על אנשים, זוגות וסיטואציות, ולהוכיח שמה שאולי נדמה לנו כעניינים פרטיים, התנהגויות אופיינית רק לנו, דינמיקה שרק אנחנו כזוג מקיימים – הם למעשה אוניברסליים בהרבה. זו לא רק את שבתקופת הרווקות פיתחת מערכת יחסים הדוקה עם האיש מהמכולת, ולא, זה לא רק אתה שמוצא את עצמך אוכל את מה שהילדים השאירו בצלחת, קשה של פיצה או עצמות עוף.
ובהבנה הזו יש גם משהו משחרר ומעודד. כי לא רק שהאורחים של אשכנזי מצחיקים אותנו (לא במקרה היא מארחת על הספה בקליניקה גם קומיקאיות וקומיקאים), הם גורמים לנו להרגיש קצת פחות לבד, בתסכולים, בבעיות, בדילמות. ואפילו במקרה קיצון שבו אנחנו מוצאות את עצמנו על הספה בסלון עם תינוק בוכה בידיים, כשבן הזוג ישן בשלווה במיטה. כמו איזה שייח'.
