הדירה: הקרוון היחיד בחלק האפ־טאון של כפר הסטודנטים "איילים" בדימונה.
מהחלון: נוף מדברי יפהפה, בתחילת השנה עוד השקענו והתעוררנו לצפייה בזריחות.
הום־סטיילינג: הגענו לקרוון ריק לחלוטין. לאחר תקופה של ישיבה על הרצפה ואכילה על שולחן מקרטון, הצלחנו לרהט אותה קומפלט בזכות קבוצת הווטסאפ "אוצרות רחוב דימונה".
גינון: מגדלות צמחים בשפע. לי מצליחה בזה טיפה יותר ומחלקת לכל הכפר. טוהר לעומת זאת מתבאסת מהקיץ של דימונה שמייבש אותם. אולי זה קשור לעובדה שהיא שוכחת איזה סוג ירק שתלה, ומפסידה בהתערבויות בנושא פעם אחר פעם.
פערים: יום חופש אצל טוהר אומר לקום מאוחר עם כוס קפה במיטה, להתפנן. יום חופש אצל לי אומר כביסה וניקיונות.
קיץ: הבריכה (נכון יותר השכשוכית) של הכפר שופצה ונפתחה מחדש לאחרונה, והפכה להיות מקום הלמידה החדש. בכל שעה של היום תמצאו שם חבר מהכפר שעומד בתוך המים ולומד למבחן.
חורף: ערבי קומזיץ במדבר, מדורה, ירקות שורש ודגים, ג'אמים ונגינה אל תוך הלילה.
אקשן: ערב אחד הרגשנו שהיום לא מוצה עד הסוף, והחלטנו לישון באוהל במדשאה מחוץ לדירה. הכנו מרק, הבאנו חברות, זה היה הלילה הכי סוער בשנה, רוחות מטורפות שמוטטו את האוהל. לאט־לאט פרשו כל החברות חזרה לדירותיהן, חוץ מטוהר וחברה נוספת, השורדות האולטימטיביות, שהחזיקו מעמד עד הבוקר.
שבתות: סעודות שבת עם "הגאנג" מלוות בחשש קבוע שלא יהיה מספיק אוכל.
ספוילר: נשארות כמויות אוכל מוגזמות. כלל נוסף הוא שלא מעבירים שבת בלי הדג המרוקאי של לי, כולל בשבת שירדנו לחאן באילת, והחלטנו שלא מוותרים עליו גם אם ניאלץ להכין אותו בתנאי שטח.
שיא גינס: נכנסנו 15 אנשים לתוך הקרוון, סביב שולחן בשבת פורים.
סבלט במטבח: אנחנו בעלות התנור היחיד בחבורה, וחולקות אותו עם כל הכפר, אז צריך להשתבץ בלו"ז שלו שבועיים מראש.
