האלון הבודד: לא טוב היות העץ לבדו

"הגענו הלום כדי לבנות ולנטוע ולהכות שורשים עמוקים בהרי יהודה". מילים אלו הדהדו בהרים הקירחים של גוש עציון בשנת 1944, במלאת שנה לקיבוץ כפר־עציון היושב בראש הרי חברון. בואו, שבו בנחת תחת צילו של האלון הבודד ונספר לכם את סיפורו המופלא.

600 שנים עומד כאן העץ הישיש בין שתי ערי הקודש – ירושלים וחברון. בלוטת ירזה – האלון של הסוד – קראו לו המקומיים, וקדושה נקשרה בעץ. קדושה זו ונופו המפואר של העץ הפכוהו לציון דרך מרכזי כאן בהר. העץ נותר כשריד קדום לנופי החורש הטבעיים אשר כיסו את הרי יהודה לפנים. נופים אלו נדחקו אט־אט מפני החקלאות, המרעה וכריתה נרחבת של העצים.

סביב העץ שלט הנוף החקלאי של הרי יהודה ובו כרמים, בוסתנים, טראסות חקלאיות ושבילי הרים צרים. העץ היפה הוא מסוג אלון מצוי. זהו העץ הנפוץ ביותר בחורש הים־תיכוני והוא נחשב למלך עצי היער.

כולם עצרו תחת צילו הרחב. חוקרים ומטיילים, נוסעים וסוחרים. 600 שנים מארח העץ בנדיבות את הולכי הדרך ואלו החזירו לו טובה. גזמו ענף יבש, השקו את שורשיו והשאירו מילה טובה ומבט אוהב. כל אלו הפכוהו לאדיר ממדים ולמפואר בעצים.

עץ זה ראה הכול. העץ ראה את חידושה של ההתיישבות היהודית בהרי חברון לאחר אלפיים שנות גלות, הרים שבהם חיו אבות האומה ובהם צמחה מורשתנו והתבססה. העץ ראה את שמואל צבי הולצמן, היזם והחולם, עולה אל ההר ונאחז בו. איש אשר העניק למרחב את שמו – גוש עציון. לכבודו של האיש, לכבודו של העץ. עץ זה ראה את עלייתם לקרקע בשנות הארבעים של ארבעת יישובי גוש עציון – רבדים, עין־צורים, משואות־יצחק וכפר־עציון. העץ ראה את מלחמתם ההירואית של חלוצי גוש עציון, מגיניה הדרומיים של ירושלים כנגד האויב הערבי במלחמת העצמאות.

כי האדם עץ השדה // נתן זך

כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה

כְּמוֹ הָאָדָם גַּם הָעֵץ צוֹמֵחַ

כְּמוֹ הָעֵץ הָאָדָם נִגְדָּע

וַאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ

אֵיפֹה הָיִיתִי וְאֵיפֹה אֶהְיֶה

כְּמוֹ עֵץ הַשָּׂדֶה

 

כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה

כְּמוֹ הָעֵץ הוּא שׁוֹאֵף לְמַעְלָה

כְּמוֹ הָאָדָם הוּא נִשְׂרָף בָּאֵשׁ

וַאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ

אֵיפֹה הָיִיתִי וְאֵיפֹה אֶהְיֶה

כְּמוֹ עֵץ הַשָּׂדֶה

העץ חזה גם בחורבנם של היישובים ביום ד' באייר תש"ח, רגע אחד בלבד לפני הכרזתה של מדינת ישראל. מלכה נפלה ומדינה קמה. 19 שנים ארוכות השקיפו ממרחקים בני גוש עציון אל ההרים השוממים ובליבם תפילה לשוב הביתה. וכל שראו שם בהרים היה עץ אחד בודד במיוחד.

מלחמת ששת הימים פרצה והביאה בכנפיה ימים חדשים. ביומה השלישי של הלחימה באו חיילי צה"ל בשערי גוש עציון. לוחמים עבריים שוב נחו בצילו של העץ. מלכה קמה. גוש עציון נולד מחדש וחלום הפך למציאות, ילדים רכים שוב נראו צוחקים בין ענפיו, והעץ היה מאושר. גם יישוב אחד מיוחד הוקם בצמוד לאלון ובשמו התפילה שהתגשמה – אלון־שבות. האלון הבודד הפך לסמל תקומתו של גוש עציון ודמות דיוקנו מעטרת כל ספסל, רכב ומודעה ברחבי הגוש.

מתחם האלון עבר בתקופה האחרונה שיפוץ נרחב במסגרתו הוצבו במקום דגם תלת־ממד של גוש עציון, מתקני משחקים, שירותים ובית קפה. כאן, תחת האלון הבודד, מדהים להיזכר במילותיו הנפלאות של שלום קרניאל שנדמה כאילו נכתבו לעץ אחד יחיד ומיוחד – עץ שראה היסטוריה, עץ שעשה היסטוריה. "העצים האלה שאנו נוטעים היום לסמל יהיו לנו, סמל לדרכנו כחלוצי האומה, אות־ברית עם אדמת המולדת – כי האדם עץ השדה. לשורשיות אנו זקוקים, לאחיזה איתנה באדמת המולדת, זאת העבודה שאנו עושים במקום הזה".

הכותב הוא מורה דרך