הקריאה ב"הגל הגדול" דומה להאזנה לסיפור חי ותזזיתי

העלים לבשו כל מיני גוונים ונפרדו לשלום מן העצים. הרוח זינקה ודלגה ממקום למקום כמו סוס פראי שאי אפשר לאלף. אחרי ימי הקיץ העצלים הגיע הזמן לשינוי. הרוח עברה בשערותיה של שרה ובראשה צצה מחשבה משונה: אולי כל העלים עפים לאותו מקום?

רוחות סתיו כבר נושבות בחוץ, וטיקי, מין עוף כחול ומשונה למראה, כבר אמור לצאת למסע הנדודים. בזמן שהוא מחכה שחברתו הטובה יולה תבוא להיפרד ממנו, הוא מחבר שיר קצר על קיץ. בצידו השני של היער, יולה שקועה במלאכת הכנת ציור פרידה לטיקי ולא מבחינה בזמן העובר.

הקשר בין טיקי כותב השירים ויולה הציירת, מבטא באופן עמוק את הסינתזה הנפלאה והייחודית שמתקיימת בין הרובד המילולי והחזותי ב"הגל הגדול". בהיותו גם המאייר וגם המחבר, מצליח קרלס פרונטה לברוא יצירה שלמה ורוויית יופי, שבה האיור מתקיים בגוף הטקסט והטקסט מחלחל לתוך האיורים. משהו בחום העובר בשניהם כאילו מכוון על אותה טמפרטורה, וכך הופכת הקריאה לחוויה שלמה ורבת שכבות.

"הגל הגדול" הוא לא סיפור רגיל. אמנם יש בו עמוד שדרה בסיסי של התחלה־אמצע־סוף בעלי פשר והיגיון, אבל הקריאה בו דומה להאזנה לסיפור שמספר ילד: סיפור חי, תזזיתי, מרובה תפניות ותנועה. וכמו בסיפור ילדי מאולתר כזה, לעיתים מלווה את הקריאה התחושה שהסיפור מתהווה מתוך עצמו, בזמן אמת.

משהו בתכונה הזאת פותח את הלב להקשיב. הסקרנות מתעוררת מאליה, ויחד איתה גם מידה לא מבוטלת של אמון. קשה לצפות מה יוליד הרגע הבא, אבל סביר שהוא יהיה רגע שוחר טוב, לאור שלל הרגעים הסיפוריים שקדמו לו. בשונה מסיפורי ילדים המבקשים להשיב בכוח לשאלות גדולות וכפויות מעט כמו "מהי חברות", או להקנות ערך כלשהו לקוראים ולקוראות הקטנים, ב"הגל הגדול" הטוב והחברות מתקיימים בטבעיות. הם בוקעים מתוך מעשיהן וכוונותיהן הכנות של דמויותיו, ביופי רב ובעדינות. התרגום היפה כתמיד של לי עברון מעמיק גם הוא את התחושה הקרובה הזאת של שפה משותפת ומוכרת, הנובעת מתוך עולם קרוב אבל גם אחר, צוהל וטבעי.

בצאתה מהבית בסערה חולפת יולה על פני שתי הסבתות שלה, שיושבות על סלע בחוץ ומתבוננות בנעשה. זהו רגע מצחיק, כמו גם הגילוי בהמשך, כשיסתבר כי לאורך כל הסיפור הסבתות ממשיכות לשבת שם, באותה הבעה, על הסלע הזה. כך, ההומור הדק שעובר בסיפור נמסר בטבעיות רבה, ובלי רעש או מניירה מוגזמת של בדיחה. הוא מונח בביטחון ובשקט בגוף הסיפור, ומי שזוכה להבחין בו מרגיש שותף לאיזו שיחה פנימית.

בתוך ערמת העלים היה חשוך מאוד, אבל קול מוכר נשמע ממקום כלשהו בפנים! 'טיקי!' 'יולה!'… הם התחילו להתקדם זה לקראת זה, וגל של אויר קר החל שוב לנשוב בקול מפחיד… ברגע שהתאוששו מן ההפתעה, הם לא הפסיקו לצחוק. איזו פרידה שמחה בשביל טיקי! … טיקי החליט לחבר שיר כדי לזכור את היום המיוחד הזה. הוא יקרא לו "סתו".

 

הגל הגדול
כתב ואייר : קרלס פורטה
תרגמה: לי עברון

עם עובד 2021
45 עמ'
לילדי הגן ומתחילים לקרוא