אחרי שני עשורים של קריירה מצליחה, מיכאל אלוני כבר רגיל שעוצרים אותו ברחוב. אבל יש סיטואציות שמצליחות לתפוס אפילו אותו בהפתעה. "עברתי ליד איזה ספסל באמצע הלילה, וישב עליו זוג במין קרבה כזו. פתאום הבחורה נועצת בי מבט ואומרת לי: 'אתה סבא שלי'. בסוף היא הסבירה לי שהיא בת הדודה של שרית ישי־לוי, שכתבה את הספר שעליו מבוססת הסדרה 'מלכת היופי של ירושלים'. ואני משחק את הדמות של סבא שלה".
ובכן, לפניכם עוד הוכחה שאלוני הוא כבר מזמן לא רק עקיבא משטיסל. בחודשים האחרונים, בנוסף על דמותו של גבריאל ב"מלכת היופי" הוא גילם את גיא מ"פמת"א", ומככב גם על המסך הגדול בסרט "נתראה בשמחות". לאור העובדה שהוא נמצא כמעט בכל מקום, מפתיע במיוחד לגלות שלמקצוע המשחק הוא התגלגל ממש במקרה. "התאהבתי בתחום תוך כדי עשייה", הוא מודה, "הגעתי אל 'השמינייה' (סדרת נוער מצליחה, ד"ש) לא במטרה להיות כוכב, זה פשוט היה משהו שמלהק הציע לי לעשות והפך לתופעה מטורפת".
יצא לי לצפות ב'אגדת חורבן', ואני חושב שאפשר ללמוד מהסרט הזה הרבה על שנאת החינם שהייתה בעם שלנו, והאמפתיה חשובה גם כדי לחזק את אהבת האחים שצריכה להיות בינינו
לא למדת במגמת תיאטרון בתיכון?
"בגיל 16 כבר סיימתי את רוב הבגרויות שלי כי הייתי באיזה פרויקט מחוננים במתמטיקה. קצת כמו בשמינייה, רק במציאות. במקביל אחותי למדה במגמת תיאטרון אז המורה שלה שהכיר אותי וראה שמשעמם לי היה לוקח אותי תחת חסותו ונותן לי לעשות כל מיני דברים במגמה. במקום שאשב במחששה, הייתי ממלא לו כל מיני משבצות בהצגות, 'ליזיסטרטה' וכאלה.זה היה נטו תחביב. הרעיון המקורי היה בכלל ללמוד פיזיקה ולהפוך להיות מדען. אגב, פיזיקה היא תחביב שלי עד היום".
אז התייחסת למשחק כאל עבודה זמנית?
"הייתי בנקודה של 'טיול אחרי צבא' ונפלה לידי הזדמנות שלא ידעתי לאן היא תתפתח. חשבתי שזה פשוט יהיה במקום העבודות שבהן עבדתי קודם – שיפוצניק, ברמן, מלצר. אגב, הייתי המלצר הגרוע בעולם".
מוכן להתחרות איתך על התואר. לי אמרו שאין לי מספיק כריזמה כדי להיות מלצר.
"זה יפה, אבל אני כמעט־כמעט שפכתי בטעות תה רותח על תינוק, אז בוא".
טוב, ניצחת.
"כשהתחלתי לא הייתה לי שאיפה להיות שחקן בכלל, אבל ברגע שכבר הייתי בתוך הדבר עניין אותי יותר לחקור את זה. סגרתי את עצמי בבית ספר למשחק שלוש שנים. זה עצר לי המון הצעות עבודה בתחום, אבל בחרתי לעצור ולהבין את העולם הזה לפני שאני ממשיך".
פתאום בן 60
את התובנות שרכש במהלך שלוש שנות הלימוד האלו פגשנו בשני העשורים האחרונים על מסך הטלוויזיה ב"בשבילה גיבורים עפים", "מתים לרגע" ו"על קצות האצבעות", בקולנוע ב"התגנבות יחידים" וב"ואז היא הגיעה" ובתיאטרון הבימה בהצגה "עקומים". הוא אפילו דיבב את דמותו של הדב פדינגטון בסרט הילדים המצליח.
למרות הגיוון הרב בקריירה, רבים זוכרים לו קודם כול את דמותו של קיווע מסדרת המופת "שטיסל". אלוני מאשר בחיוך כי הוא מודע היטב לעניין: "לא תמיד זוכרים שאני לא קיווע. אם אני הולך באזור מאה שערים או גאולה מציעים לי שידוכים".
ועכשיו אתה גם "גבריאל". ספר לי על המפגש הראשוני שהיה לך עם "מלכת היופי של ירושלים".
"זה היה בסגר הראשון, הסוכנת שלי התקשרה ואמרה שרוצים אותי ל'מלכת היופי של ירושלים'. ואני כזה – אוקיי, לא ידעתי שיש טקס כזה. תבקשי מהם מחיר גבוה ואני אנחה את זה. והיא עונה 'לא לא, מיכאל, זה לא טקס, יש ספר כזה ועכשיו עושים ממנו סדרה'. קיבלתי את הספר וקראתי אותו ביומיים כשב־70 העמודים האחרונים אני פשוט קורא ובוכה".
עבור הצופים "מלכת היופי של ירושלים" היא סדרה מורכבת, לפחות בהתחלה. לא חששת מזה? לא חשבת "איך הם רוצים שאשחק דמות בת 60 עם קפיצות בזמן? מי יבין את זה?"
"אני מסכים ששני הפרקים הראשונים הם מורכבים לצפייה, אבל ברגע שקולטים את זה – נתפסים. כשקראתי את התסריט של עודד דוידוף הסיפור היה ברור לי מאוד, ושאלתי אותו גם איך הוא הולך לעשות את זה כדי לוודא שזה לא ברור רק לי. לקראת התפקיד צפיתי בכל מיני סרטים כמו 'הסיפור המופלא של בנג'מין באטן' וסרטים נוספים שבהם שחקנים מגלמים את אותה דמות בגילים שונים. כמה כבר יוצא לך בארץ לשחק בסדרה כזאת? זה אתגר משחקי אדיר. להביא את ההבדלים בין התמימות והאהבה שיש לגבריאל בהתחלה כשהוא בטוח שהוא ינצח את הכול, ועד שהוא מתבגר והופך להיות קשה כמו אבן. זאת דמות נפלאה להעביר איתה את המסע הזה. שלא לדבר על המסע שלי שעתיים כל יום במחלקת האיפור, אצל הילה אלקיים שהגיעה מ'ארץ נהדרת' ועשתה עבודה מדהימה בלהזקין אותי".
לקראת התפקיד של גבריאל צפיתי בכל מיני סרטים כמו 'הסיפור המופלא של בנג'מין באטן' וסרטים נוספים שבהם שחקנים מגלמים את אותה דמות בגילים שונים. כמה כבר יוצא לך בארץ לשחק בסדרה כזאת? זה אתגר משחקי אדיר
ואיך זה להיות בן 60?
"מאתגר וכיפי. אבל כן אמרתי להילה שבעונה הבאה אני לא רוצה את הפאה של גבריאל, לא אהבתי אותה", הוא צוחק. "לעניין ההזדקנות, אם מסתכלים על תמונות שלי מהשמינייה ועל תמונות שלי מהיום – כבר רואים שהשתניתי. מוזר לחשוב על השינוי הזה, בעיקר אם אתה שחקן שמזדקן מול עיני הקהל. אבל אני חושב שאתגר ההזדקנות הזה היה קצת יותר מורכב לחלק מהשחקניות בקאסט שלנו".
אולי כי בהקשר התרבותי התבגרות אצל נשים משויכת לעיתים להיחלשות כביכול ולאיבוד של חלק מהכוח שלהן, ואילו אצל גברים זה מתקשר גם כביכול לבגרות ולחוכמה.
"לדעתי נשים רק משתבחות עם השנים וצריך לזכור את זה גם על המסך. אני נהנה לראות למשל את פרנסיס מקדורמנד שזכתה עכשיו באוסקר על התפקיד שלה ב'ארץ נוודים'. כל מה שהיא עברה בחיים כתוב על הפרצוף שלה".
תשכחו מהססמאות
אלוני נמצא כיום כאמור באחת השנים המוצלחות בקריירה שלו – מצד אחד הוא נמצא בראש רשימת השחקנים המצליחים בישראל, לצד יהודה לוי, צחי הלוי ואביב אלוש. אבל למרות הפרופיל הגבוה, הוא שומר על עמימות בכל הנוגע לחיים האישיים שלו. כאילו משדר – תשפטו אותי רק על סמך העבודה שלי.
בשנתיים האחרונות הוא בזוגיות עם מוריה לומברוסו. "היו בני זוג שנתקעו יחד בתקופת הקורונה, אבל אני ובת־הזוג היינו תקועים בנפרד – כי הצילומים ל'מלכת היופי' כפו עליי בידוד. לא נורא, זה טוב קצת להתגעגע".
כשועל ראיונות ותיק הוא מזהה את השאלה הבאה עוד לפני שנשאלה: "בשנים האחרונות הפכתי להיות ההורה הכי טוב שיש, אבל בינתיים על סטים. בשטיסל יש לי ילדה אחת, במלכת היופי נתנו לי כבר שלוש ילדות. נראה איפה זה יפגוש אותי בחיים האמיתיים. כרגע אני אבא לכלב בשם ברוס כבר שלוש שנים".
וכמו כל אב גאה, הוא משתף אותי בסרטון שבו רואים את הרוטוויילר הגדול והחמוד שלו לאחר שטיפס על ברזייה ולא ממש יודע איך לרדת.
אז הכלב הוא תחליף לילד?
"כלב זה תמיד כמו סוג של ילד", הוא צוחק, "כל דבר בעיתו ובזמנו כמו שאומרים. אתה מרגיש מוכן ובסוף זה קורה".
עושה רושם שאלוני קשוב מאוד לתחושות הבטן שלו. את הפריצה הגדולה שלו עשה כאמור בלהיט "השמינייה". אבל כאשר נוצר החידוש שלה – אלוני סירב להצטרף. "השמינייה זאת סדרה מופלאה שאנשים צופים בה עד היום. אבל אני חושב – ולדעתי היוצר ייתן לך היום תשובה דומה – שזה היה מוקדם מדי. זה לא נעשה בצורה הכי מדויקת שיש. יש מקום לאיחוד, אבל בצורה אחרת. למרות שאנחנו במדינת ישראל אני משתדל לבחור בקפידה את הפרויקטים שלי ומחפש כאלה שיהיה בהם גם ערך מוסף".
ובכל זאת חזרת לשם בדרך שלך. לאחרונה העלית לאינסטגרם קטע שבו עשית ליפסינק עם עדי הימלבלוי לקטע שלכם מ"השמינייה".
"יותר מזה, העליתי את זה לטיקטוק! אני בעניינים, חביבי. הצטלמתי לאחרונה לסרט שבו השתתפו המון כוכבי רשת. אחד מהם, אוראל צברי, הסביר לי על הטיקטוק והרילז וכל הדברים האלה שלא הייתי מודע אליהם וזה נורא כיף. אני מנסה להשתעשע עם זה".
איך אתה מרגיש ברשתות החברתיות?
"לא גדלתי שם, אבל בסגר הקורונה הראשון קלטתי פתאום שכל הסיפור הזה דומה לאחד הסיפורים שכתבתי בספר שלי ("אהבה בימי שפעת", ספר שהוציא אלוני לפני מספר שנים, ד"ש). אז לקחתי כמה חברים שחקנים כמו דבל'ה גליקמן, נינט טייב וג'וי ריגר, כל אחד הקריא וצילם קטע והעליתי את זה לאינסטגרם. היום גם תוכן שמגיע דרך הטיקטוק יכול להיות בעל חשיבות. אפשר להעביר דברים גם בתוך כמה שניות".
חזרה לעולם המשחק, אני שואל את אלוני איך הוא מתכונן לתפקידים שהוא מגלם. "לפני פמת"א למשל הפגישו אותי עם חוקרי סמים וגם לקחו אותי לסיבוב ברחובות הקטנים של תל־אביב, להכיר את ההיררכיה של סוחרי הסמים והנרקומנים. תמיד חשוב לי להביא איזושהי אמת מסוימת, וזה מתחיל בלהכיר את העולם שאליו אני נכנס. בין אם זה מאה שערים או שנות השלושים של המדינה, ואז אני מנסה להבין מה מעסיק את הדמות".
בסגר הראשון הסוכנת שלי התקשרה ואמרה שרוצים אותי ל'מלכת היופי של ירושלים'. ואני כזה – אוקיי, לא ידעתי שיש טקס כזה. תבקשי מהם מחיר גבוה ואני אנחה את זה. והיא עונה 'לא לא, זה לא טקס, יש ספר כזה ועכשיו עושים ממנו סדרה'
בוא נעשה ניסיון: ברכותיי, לוהקת לגלם עיתונאי שמראיין שחקן. איך תגלם אותו?
"אני אנסה לחשוב מה העורך שלי רוצה ממני, אילו דברים אני צריך לספק בכתבה, באיזה סוג של עיתון אני עובד ואילו כתבות מתפרסמות שם. האם אני כותב דברים שנוגדים את הערכים שלי? האם החלום שלי הוא לכתוב בעיתון או שיש לי שאיפות אחרות והעיתון הוא רק מקפצה לשם? הכול נכנס לשם".
אהה, צא לי מהראש!
"כשאתה משחק אדם מסוים אתה צריך להאמין בדעות שלו. לכן אם הייתי מגלם אותך, הייתי מנסה להבין איפה אתה ולעורר את האמפתיה שלי כלפיך".
כלומר כדי להביא את הופעת המשחק הכי אישית, אתה חייב להיכנס לראש של הדמות שאתה עומד לגלם.
"כן, ואולי בהקשר הזה אגיד שיצא לי לצפות ב'אגדת חורבן', ואני חושב שאפשר ללמוד מהסרט הזה הרבה על שנאת החינם שהייתה בעם שלנו, והאמפתיה שאני מדבר עליה חשובה גם כדי לחזק את אהבת האחים שצריכה להיות בינינו. אני משתדל לבצע את זה בעבודה שלי כשאני מגלם דמויות ששונות ממני, ומנסה להתמסר אליהן. הרבה פעמים בתוך הקלחת והמורכבויות שבהן אנחנו חיים – זה קשה".
בהקשר הזה של אהבת אחים, מה דעתך על הממשלה שקמה בחודשים האחרונים?
"בעיניי זאת ממשלה יחסית מגוונת מבחינת הדעות והרבדים החברתיים והפוליטיים. לדעת להסתדר ככה ולהכיר את הצד השני זאת יכולת חשובה שאני ממליץ לכולם לתרגל בלי קשר למשחק".
ובכל זאת, אני מאמין שלא הצבעת ליהדות התורה כמו עקיבא.
"לא, אבל לא הכרתי את העולם הזה קודם והיום יש לי המון חברים חרדים. אני רואה לפעמים אנשים ששופטים וכועסים על אחרים ומיד מחלקים – אני פה ואתה שם. שנאה לצערי היא דבר שמפעיל מאוד אנשים. צריך להוציא מהשיח את ההתייחסויות לאנשים בסיסמאות של 'חרדים' ו'תל־אביביים'. זה ריק מתוכן. צריך לחזור להסתכל אחד על השני כבני אדם".
לילה במיון
מלבד סדרות הדרמה שהוא מככב בהן, אלוני מקבל בימים אלו הזדמנות להפגין גם את כישרונו הקומי בקומדיה הקולנועית המדממת "נתראה בשמחות" של הבמאי מיכאל מאיר. במרכזה עומדת חבורת ישראלים־אמריקנים מעט מטורללים שמתכנסים לארוחת ערב בהוליווד־הילס. אלא שמהר מאוד הסעודה מידרדרת למרחץ דמים שמצליח להיות גם משעשע.
"אני מגלם שם את מייקל, שחקן כושל שמאיים להרוג את כולם אם הם לא יגלו מי שלח הודעות מפחידות מהנייד שלו. בכלל, הם כולם נלחמים אלה באלה, וזה מטורף ומצחיק מאוד. בזמן הצילומים אני והשחקנית לירז חממי ('מנאייכ') גרנו יחד בבית שבו הסרט הצטלם. היא הייתה אז בהיריון וקמה עם כל מיני קפריזות מצחיקות: 'מיכאל, אני רעבה, בוא נאכל שקשוקה, נו למה אתה לא יורד'. היא הייתה שותפה אדירה, וכל הצילומים האלה היו כמו האח הגדול רק בלי הדחות – וחבל. היא שחקנית אדירה".
סרט נוסף שאלוני מככב בו וצילומיו הסתיימו רק לפני מספר שבועות הוא "לאהוב אותך צ'רלי", קומדיה חדשה מאת שי כנות ("הבורר", "בני אור"). בסרט, שיֵצא לאקרנים כנראה רק בקיץ הבא, משתתפים גם אלון אבוטבול, נועה קירל ומספר כוכבי נוער נוספים. "זה מעין סרט בתוך סרט. פעם הייתה ב־yes סדרה בשם 'פעם בחיים', שבה היו לוקחים סלבס ומנחיתים אותם במקומות הזויים לפרקי זמן ממושכים ומתעדים את החוויה. באחת העונות יעל גולדמן עברה לגור בבית של יעקב אלפרון (עבריין שנרצח בשנת 2008, ד"ש) ושי היה הבמאי. עכשיו בסרט הוא מספר את החוויות שלו מאותה הרפתקה, רק שבמקום יעל גולדמן יש שם זמרת פופ. אני מגלם את הבמאי שהוא ילד טוב שבא מעולם של עשיית סרטים, אבל לאט־לאט מוצא את עצמו נגרר לתוך עולם הפשע".
בזמן הצילומים עברה על אלוני גם חוויה פחות נעימה: "צילמנו סצנת מכות בשעה די מאוחרת ועם שחקן נרגש מדי. מפה לשם הלילה הסתיים במיון".
וואו. מה קרה ואיך הבחור השני נראה?
"בעיקר מודאג. כרגע אני עם פציעת כתף קשה שקצת הרסה לי חופשת גלישה שתכננתי בארצות־הברית ובמקסיקו. אבל לא נורא, תהיה יותר חופשה ופחות גלישה".
איך הייתה העבודה עם נועה קירל?
"אני מעריץ שלה. היא חיית עבודה מקצועית שלא מאבדת את הראש בתוך הסחרחורת הזאת של הפרסום. כיף לעבוד איתה והיא גם שחקנית טובה. קורה שאנשים שמתפרסמים בגיל צעיר מסתנוורים ונהיים קצת יותר דיוות, והיא ממש לא שם".
כאילו לא די בקריירה העמוסה, בשנה האחרונה החל אלוני ללמוד גם תואר בכלכלה וניהול באוניברסיטה הפתוחה, כרגע עדיין רק בזום: "הרגשתי שאני רוצה עוד אתגר. אני אוהב להתעסק בהרבה תחומים במקביל, יש לי הפרעת קשב נורא קשה".
אנרגיה נוספת הוא מפנה לכיוון הרצאה חדשה שהוא מפתח: "זאת הרצאה שנובעת משלל התפקידים שיצא לי לעשות – מ'השמינייה' דרך 'שטיסל' ועד 'מלכת היופי'. אני רוצה לדבר על איך אדם יכול לקחת כלים של משחק וליישם אותם בחיי היומיום שלו. בסוף כולנו שחקנים במובן מסוים".
