נבחרת ישראל בפיזיקה מציגה: הנוסחה שלנו למדליות

חמש מדליות, ארבע מהן מדליות כסף ואחת מארד – זה היה ההישג של המשלחת הישראלית לאולימפיאדה בקיץ האחרון. למי שתוהה מהיכן הגיעו מדליות הכסף ומה קרה לזהב של לינוי אשרם, נסביר – לא מדובר באולימפיאדה הספורטיבית בטוקיו, אלא בתחרות מסוג אחר, המתקיימת אחת לשנה – אולימפיאדת הפיזיקה הבינלאומית.

בכל שנה נבחרים חמישה תלמידים לייצג את ישראל באירוע היוקרתי שמתקיים בכל פעם במדינה אחרת. הם עוברים תהליך הכשרה הדרגתי וארוך, שכולל מבחנים, מחנות לימוד ואולימפיאדה מוקדמת של מדינות אסיה.

 "התלמידים לא מגיעים מבית ספר אחד טוב, מעיר מסוימת שרמת החינוך בה היא גבוהה במיוחד, או ממגזר מסוים. יש נציגות שווה, גם דתיים־לאומיים, אפילו מישיבות וגם חילונים"

בראש מערך ההכשרה והליווי של התלמידים עומד ד"ר איתמר חסון, שנושא בתואר המחייב של מאמן נבחרת ישראל בפיזיקה. חסון, שנכנס לתפקיד בשנה שעברה, זכה בעצמו במדליית זהב באולימפיאדה שהתקיימה ב־2009.

מה זה אומר להיות מאמן נבחרת ישראל בפיזיקה?

"היום אני בעצם אחראי על כל מערך ההדרכה, ההכשרה, המיון והליווי של המשלחת הבינלאומית מהשלב הראשון. אני מן הסתם לא עושה את זה לבד, אלא נשען על מה שבנו לפניי, שזה כל מערך הבוגרים של האולימפיאדה".

חסון, 29, תושב גבעת־שמואל, נשוי ואב לילד, הוא בעצמו חלק מאותו מערך בוגרים. "בכיתה ט' עשיתי בגרות במתמטיקה במסגרת תוכנית של אוניברסיטת בר־אילן, ואז גם התחלתי ללמוד לתואר ראשון במתמטיקה. במקביל התחלתי ללמוד פיזיקה באופן עצמאי, וכשסיימתי את התואר, בכיתה י"ב, המורים שלי הציעו לי להשתתף בשלבים המוקדמים של האולימפיאדה".

הוא הגיע לאולימפיאדה האסייתית, המשמשת שלב מקדים לתחרות הבינלאומית. "זכיתי שם במדליית כסף, אחרי שפספסתי בכמה עשיריות הנקודה את הזהב. זה היה מאוד מתסכל, אבל התסכול נצרב בי מספיק חזק כך שהתאמצתי יותר, ובאולימפיאדה הבינלאומית, שמתקיימת חודשיים לאחר מכן, זכיתי במדליית הזהב".

הכישרון לא מספיק

אז איך בעצם נבחרים המתמודדים באולימפיאדה? תהליך ההכשרה מתחיל במבחן ארצי המיועד לתלמידי כיתה י"א (חסון: "אבל יש חריגים"), ומשתתפים בו אלפי תלמידי פיזיקה מכל הארץ. אלו שעוברים אותו בהצלחה עולים לשלבים הבאים. בסיומו של תהליך המיון מגיעים כשלושים תלמידים שצלחו את כל הדרך למחנה קיץ בן שבועיים.

ומה קורה במחנה?

חסון: "שם נפגשים בעצם כל התלמידים שמתעניינים בפיזיקה. עבור מי שמעורב חברתית זה גם נחמד במובן הזה, ומי שלא, פשוט נחשף לחומר ברמה גבוהה של פיזיקה. במחנה יש המון בחינות ותרגילי מעבדה, כשהמטרה היא, כמובן, לדרג את התלמידים בצורה מאוד מהימנה. בסיומו בוחרים 15־20 תלמידים והם מתחילים את תהליך ההכשרה שנמשך לתוך שנת הלימודים בכיתה י"ב, במקביל לבית הספר. התהליך הזה מתקיים באמצעות מדריכים מלווים, תוכניות הכשרה כתובות, הרצאות וידאו ותרגילים. לתלמיד שמשקיע זה הופך לעיסוק המרכזי, הרבה יותר מבית הספר".

לדברי חסון זהו השלב המרכזי בהכשרה. "זה מאוד תלוי בכל תלמיד בפני עצמו. אף אחד לא ממש ידחוף אותך לעשות את זה, אם אין לך את הדרייב הפנימי".

סיומו של התהליך הארוך מגיע באזור פסח, אז מתקיים מחנה ההכשרה הסופי. "כאן מתגלים ההבדלים בין התלמידים, מי שהשקיע הרבה יהיה מקדימה. אם בשלבים הראשונים יכולת ההצלחה נבעה בעיקר מהכישרון האישי של כל תלמיד, במחנה פסח אנחנו כבר רואים את השילוב בין כישרון למאמץ, שהוא חלק מאוד דומיננטי בהכשרה".

בתום מחנה פסח נבחרים שמונה תלמידים שייצגו את ישראל באולימפיאדה האסייתית, שבה משתתפות כמה עשרות מדינות, ולאחריה נבחרים מתוכם החמישה שיצאו לאולימפיאדה הבינלאומית, ויקוו לזכות בתואר הנכסף מכולם.

רעות גולדברג, בוגרת אולפנת אמי"ת בחיפה, זכתה באולימפיאדה האחרונה במדליית ארד, ומיד לאחר האולימפיאדה, כבר הקיץ, חזרה להדריך את הדור הבא במחנה המועמדים. "שמחתי מאוד שהייתה לי ההזדמנות להדריך עכשיו בקיץ, אחרי האולימפיאדות, את הנבחרות הבאות, והיה לי נהדר להיות בצד הנותן ולא רק בצד המקבל".

איך הופך מי שזכה באולימפיאדה כנער למאמן נבחרת ישראל?

חסון: "זה היה תהליך הדרגתי. נשארתי כמדריך במשך כמה שנים והתמדתי בזה. בהמשך התחלתי להצטרף למשלחות שנוסעות לאולימפיאדות, עם המאמן הראשי והתלמידים. ובשורה התחתונה – הייתי מוכן לעשות את זה, שזה אולי היה הדבר המכריע. ברמה הפורמלית היה מכרז שזכיתי בו, מטעם אוניברסיטת בן־גוריון, וכמובן היה עליי לעמוד בתנאי סף אקדמיים, אבל אפשר לומר שהייתי הכי מתאים לתפקיד".

ללא פודיום

אבל מה בעצם קורה בתחרות עצמה, ואיך זוכים במדליות, שהן כמובן הלב של כל אולימפיאדה? אחרי טקס הפתיחה מופרדים התלמידים מהמלווים והם משתכנים במלון נפרד, כשלא קיים ביניהם כל קשר. הסיבה לכך פשוטה – המאמן והמדריכים מכל מדינה צריכים לתרגם את הבחינות עבור תלמידיהם, מאנגלית לשפת האם שלהם, ועוד לפני כן – לבדוק את השאלות.

"יש לנו ממש תפקיד משלנו", מסביר חסון. "יום לפני הבחינה חושפים בפני כל המלווים את הבחינה, ואז יש כמה שעות שבהן מתקיים דיון ארוך בין המלווים של כל הנבחרות לכותבי הבחינות, שמגיעים מהמדינה המארחת; דנים בכל השאלות, משנים ומתקנים אם יש צורך, ובסיומו צריך לתרגם את הבחינה עבור התלמידים.

"למחרת התלמידים, השוהים בנפרד, מקבלים את הבחינות, ולאחר סיומן הן נשלחות לבדיקה ובמקביל גם למלווים, שיכולים לערער בשם התלמידים. "כל התהליך הזה של הבדיקות, התרגום והערעורים הוא תחרות עבורנו לא פחות מאשר עבור התלמידים. אבל אנחנו מורגלים בזה, ועבור התלמידים זה יותר מרגש וכמובן יותר קשה".

מה השתנה בתקופת הקורונה?

"אחרי שבשנה שעברה בוטלה התחרות הרשמית, ליטא, המדינה שנבחרה לארח את האולימפיאדה במקור, הודיעה חודש לפני התחרות שהחלק הפיזי לא יתקיים, ולמעשה הכול התקיים בצורה מקוונת. ברור שהיינו צריכים להמציא את עצמנו מחדש, כמו הרבה פעילויות אחרות. ואני חושב שהגרסה המקורית טובה יותר. המתמודדים בנבחרת אמרו שלפחות נטיס אותם לאילת, שנרגיש שטסנו", חסון צוחק.

גם תמיר שפירא ממודיעין חזר מהאולימפיאדה האחרונה עם מדליית כסף. "אפילו שהאולימפיאדה התקיימה בזמן הקורונה הייתה אווירה ממש כיפית. המבחנים והמעבדות היו מאוד מאתגרים ומעניינים, חלקם קשים וחלקם קשים מאוד, אבל בכולם הרגשתי שעשיתי הכי טוב שיכולתי. האולימפיאדה האסייתית התקיימה בתקופת שומר החומות, אז במקום לבצע אותה באוניברסיטת בן־גוריון, ביצענו אותה במדרשת בן־גוריון בנגב. במהלך המבחן הסתובבו ליד הכיתה שלנו יעלים, והרגשתי כאילו אני חולם כשהרמתי את הראש מהדף".

במסגרת האולימפיאדה כל תלמיד עובר שתי בחינות. בסיום סוכמים את הציונים של שתיהן, וזה הציון הסופי. את כלל הציונים הסופיים מחלקים – הטובים ביותר זוכים בזהב. "אין פודיום, אבל יש טקס חלוקת מדליות", מספר חסון, "גם המקום הרביעי מקבל ציון לשבח שזה איזשהו פרס ניחומים. בכל אולימפיאדה הניקוד המדויק למדליה משתנה".

איפה ממוקמת ישראל ביחס לעולם, מבחינת כמות המדליות?

"ישראל מדורגת כבר הרבה שנים באזור המקום ה־10 בשנים מוצלחות ובאזור מקום 18 בשנים פחות מוצלחות. גם כשאנחנו במקום 18 אנחנו עוקפים את רוב מדינות אירופה, אבל הוא יחסית נמוך ביחס לעצמנו. רוב השנים אנחנו באזור ה־14".

משמעות הנתון היא שישראל נמצאת בפסגה שאליה מדינה כמו ישראל יכולה להגיע. חסון מסביר: "יש מדינות מסוימות שהן מה שאנחנו מגדירים נבחרות מקצועיות. שזה אומר שהתלמידים נבחרו מתישהו ועברו לבית ספר לאולימפיאדה, והם לא עושים שום דבר אחר. אצלנו זה לא ככה, לתלמידים יש חיים. לרוב מדובר במדינות פחות ליברליות כמו סין, טייוואן, קוריאה או יפן וגם רוסיה. גם בארה"ב משקיעים המון וגם מן הסתם יש להם מספר רב של תלמידים לבחור מתוכם, אז אנחנו לא כל כך משווים את עצמנו אליהם. יש משהו כמו עשר מדינות כאלה, ולכן עבורנו להגיע למקום העשירי אומר שאנחנו הכי טובים מבין המדינות שאנחנו יכולים להתחרות בהן. אנחנו באזור של המדינות שהן מאוד טובות אבל לא מעצמות".

מי אמר חנונים

אני מבקש מחסון לאפיין את התלמידים שנבחרים לייצג את ישראל וזוכים במדליות, ומקבל תשובה מפתיעה. "אני חושב שמה שהכי מאפיין זה שאין מאפיין. התלמידים לא מגיעים מבית ספר אחד טוב, מעיר מסוימת שרמת החינוך בה היא גבוהה במיוחד או ממגזר מסוים. אולי החריג זה שחרדים אין וערבים כמעט אין, אבל משאר המגזרים יש נציגות שווה, גם דתיים־לאומיים ואפילו מישיבות, וגם חילונים ומערי פריפריה ומערי המרכז".

אבל אפשר להניח שכולם חנונים?

גולדברג: "האמת שאני ממש לא מרגישה ככה. אני בעיקר רואה הערכה. אנשים מעריכים כל אדם שהשקיע באיזשהו תחום, לא משנה אם זה נגינה או ספורט או פיזיקה. קיבלתי המון הערכה מכל הסובבים אותי, וזה היה לי ממש נחמד. נכון שכמות השעות שצריך להשקיע כן קצת מקשה על חיי החברה, אבל אני מאוד הקפדתי לא לתת לאולימפיאדה להפריע לי לחיות את החיים שלי".

"יש מדינות מסוימות שהן מה שאנחנו מגדירים נבחרות מקצועיות. שזה אומר שהתלמידים נבחרו מתישהו ועברו לבית ספר לאולימפיאדה. והם לא עושים שום דבר אחר. אצלנו זה לא ככה, לתלמידים יש חיים"

תלמידים בוגרי אולימפיאדה ימשיכו על פי רוב במסלול פיזיקה באקדמיה, או שזה לא מחייב?

חסון: "לרוב לא, אבל גם כשנסתכל כמה פרופסורים לפיזיקה יש באקדמיה לא נגיע למאות אלא לבודדים. ובעצם אם כל הנבחרת תלך למסלול הזה זה יהיה קצת בזבוז. אנחנו רוצים שמישהו שהוא משוגע לדבר יגיע לטופ של המחקר ואחרים לא. הרוב המוחץ ממשיך לתוכניות מצוינוּת בצבא, ובסופו של דבר גם התוכניות האלו משפיעות על אנשים ומייצרות להם קשרים מכל מיני סוגים, ורבים ימשיכו להייטק ולמקומות דומים".

גם גולדברג בטוחה שההשתתפות באולימפיאדה תלווה אותה בהמשך, אבל לאו דווקא בהקשר האקדמי. "אני לגמרי חושבת שזה יעזור לי. גם מבחינת קשרים שיצרתי במהלך התקופה הזו, ואני אמשיך ליצור דרך המסגרות כשאבוא להדריך, וגם מבחינת ההסתכלות על בעיות. למדתי להסתכל על בעיות שהן לאו דווקא פתירות ואיך להגיד מקסימום דברים עם מינימום מידע, וזה מאוד יעזור לי בהמשך".

שפירא: "אני אשמח לעסוק בפיזיקה או במתמטיקה בצבא ובעתיד. אני לא רואה את זה כמקפצה לשום דבר אלא כהישג שהגעתי אליו בפני עצמו, לשם האתגר, העניין והכיף ולא כדי להרוויח ממנו שום דבר אחר".

אם מחפשים נקודות דמיון נוספות בין אולימפיאדת הפיזיקה לזו שהסתיימה עכשיו בטוקיו, היא נעוצה באופי התחרותי של המשתתפים. "אני מאוד־מאוד תחרותי באופי שלי", מעיד חסון, "זו גם הסיבה שהצלחתי באולימפיאדה, הייתי רעב להצלחה והייתי מוכן להשקיע הרבה מאוד מאמץ בשביל זה. ועכשיו אני אמנם לא מתחרה בעצמי, אבל יש פה אלמנט תחרותי, כי בסוף אני משקיע בלאמן את התלמידים ובאולימפיאדה עצמה גם לעבוד בשבילם, בערעורים ובניקוד.

"אני חושב שכל הסיפור הזה, ופה אני מדבר לא רק בכובע שלי כמאמן של הנבחרת בפיזיקה אלא באופן כללי כמישהו שרואה את עולם העשייה בישראל ואת ההשפעה של מצטיינים על מה שקורה פה, ההצלחה שלנו תלויה מאוד ביכולת לפתח בסיס רחב מספיק של קבוצה או מסה של אנשים שהם גם מוכשרים מספיק וגם מוכנים להתאמץ.

"יש לי חבר, בוגר אולימפיאדה גם הוא, שמנהל קרן השקעות מצליחה, שטוען שכל מה שצריך כדי לבחור השקעה מוצלחת זה להסתכל איפה בוגרי אולימפיאדה מצליחים נמצאים. הסיבה היא שמי שהשתתפו בתחרויות האלה והצליחו הם אנשים שכנראה למדו איך מצליחים, והדרך להצליח היא להתאמץ, לא לוותר לעצמך, ללמוד מטעויות ולא להתבייש לשאול".