הדנ"א של מדינת ישראל שזור במלחמות, קרבות ולוחמים. בסיס הקיום שלנו פה, מימי ראשית הציונות ועד היום, הוא רצף בלתי פוסק של לחימה נגד צבאות חיצוניים, פורעים מקומיים, ארגוני טרור או גם וגם וגם. כולנו גדלנו על סיפורי גבורה וכל אחד מכיר את ההוא שלחם פה ואת זה שנפל שם. יהיו שיאמרו שהטרגדיה של מדינת ישראל היא הדנ"א הזה, וברגע שנצליח להשתחרר ממנו נהפוך להיות עם ככל העמים. אולי, אבל נכון לעכשיו זה לא קורה, וכשברשת ההסכתים הוותיקה "עושים היסטוריה" משיקים הסכת העוסק בסיפורי לוחמים, כמובן שנתייצב להאזין.
"שעת מלחמה" כולל, נכון להיום, 14 פרקים ועלה לאוויר בחורף האחרון, מגיש אותו איש הרדיו הוותיק שלמה רז. בכל פרק הוא מראיין לוחם שהשתתף בקרב, במלחמה או במבצע בתולדות ישראל – מהשיירות לירושלים במלחמת העצמאות, דרך כיבוש החרמון במלחמת יום הכיפורים, המבצעים להעלאת יהודי אתיופיה לישראל ועד מלחמת לבנון הראשונה והשנייה. אורכו של כל פרק נע בין 45 דקות לשעה, ורז משוחח עם המרואיין על הרקע למלחמה או למבצע, על סיפורו האישי של המרואיין, ומשם ממשיכים לעיסוק הנרחב בקרב עצמו.
פרקים מומלצים
תחת אש בחוף הסודני – העיתונאי גדי סוקניק חוזר לשירות מילואים בלתי נשכח בתחילת שנות השמונים, אז היה חלק מכוח של שייטת 13 שהעלה לארץ יהודים מאתיופיה במבצע מסמר שיער תחת אש.
בתוך זירת מטענים – התקופה העקובה מדם של רצועת הביטחון בלבנון דרך עיניו של קצין צנחנים. על ליווי השיירות, מארבים של ימים ארוכים ומתח בלתי פוסק.
רבים מקוראינו עשויים לחשוב שלא ניתן לחדש הרבה בנושא, הרי כל מה שיכול היה להיות מסופר כבר סופר שוב ושוב, אך נראה שהמעיין לא מפסיק לנבוע. מסיפורים פחות מוכרים כמו זה של העיתונאי גדי סוקניק, ששירת כמילואימניק בשייטת 13 בזמן אחד המבצעים הראשונים והפחות מוכרים להעלאת יהודי אתיופיה; סיפורו האישי של הזמר והיוצר אביהו מדינה שלחם בקרבות תעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים או ריאיון נדיר עם לוחם שליווה שיירות לירושלים במלחמת העצמאות, כל אלו מעניקים להסכת את הערך המוסף שניתן היה לצפות ממנו.
אבל כגודל הפוטנציאל – גודל האכזבה. כי גם את הסיפור המוצלח ביותר צריך לדעת לספר, וכאן, לטעמי, מצויה נקודת החולשה הגדולה של ההסכת. ההגשה של רז, כאמור שדר ותיק ומוערך, חלשה מאוד. אחרי הקדמה בסיסית עובר השרביט למרואיין, ורז מסתפק בדרך כלל בליווי הסיפור במשפט פה ושם ובעיקר ב"כן, כן" חוזרים ונשנים, וגורמים לו להישמע כמי שמעוניין להתקדם הלאה בלי להתעמק. במיוחד בולט הדבר בפרק על כיבוש החרמון על ידי סיירת גולני במלחמת יום הכיפורים, קרב שרז עצמו השתתף בו, והיינו מצפים שיביא אליו את הערך המוסף ואת הזווית שלו לסיפור. אך מעבר לאזכור או שניים הוא מותיר את המיקרופון בידי המרואיין. הגיוני כמובן לצפות שהמרואיין יעמוד במרכז הסיפור, אך כאמור, אבל אם המספר לא מספיק טוב, כפי שקורה מפעם לפעם, הוא זקוק לעזרה והכוונה, שאותה הוא לא ממש מקבל. גם האפקטים המוזיקליים, הדרמטיים לכאורה, המלווים את סיפורי הקרבות מעט מאכזבים, ולעיתים מנותקים מההקשר, ולפעמים פשוט לא קיימים היכן שצריך אותם.
בעידן של יצירות כמו "שעת נעילה" ו"פאודה", המביאות את הקרבות והלוחמים אל כל מסך בכל בית, העיסוק במלחמות ישראל חייב להיות ברמת ההגשה הגבוהה ביותר, אחרת המאזינים עלולים, בפשטות, להשתעמם. וחבל.
הסכתים נוספים:
פודקאסטרטגי – חוקרי המכון למחקרי ביטחון לאומי של אוניברסיטת תל–אביב עוסקים במתרחש בתחום הביטחון – בישראל, במזרח התיכון ובעולם כולו // INSS
עושים היסטוריה – מראשוני ההסכתים בארץ. רן לוי עוסק במגוון עצום של תחומים בהיסטוריה – מדע, חברה, תרבות ועוד // רשת עושים היסטוריה
