אתם אוכלים בריא. בבית יש תמיד הרבה פירות, מיץ התפוזים שלכם הוא סחוט טבעי, החטיפים הם חטיפי אנרגיה אורגניים. אתם מזינים את הילדים בקלחי תירס במקום שניצל תירס קפוא מהסופר, מכינים לארוחת צהריים אורז מלא ולבוקר כריכים מחיטה מלאה. אוכלים בריא, כבר אמרנו. אלא שלמעשה, מהבוקר עד הערב אתם אוכלים ומאכילים את ילדיכם בסוכר. כן, בכל מה שפירטנו לעיל יש סוכר לצורותיו השונות, וזו הסיבה מספר אחת להשמנת היתר של הישראלים, לסוכרת שמתפשטת כאן – כמו בכל העולם המערבי – באופן מבהיל, ולעוד חוליים מחוליים שונים, כולל קשר שהולך ונעשה ברור לסוגי סרטן שונים.
סוכר ממכר. והסוכר התעשייתי המזוקק ממכר עוד יותר. הנתונים מדהימים: ילדים ישראלים מכניסים לגופם בכל יום 900 אחוז סוכר יותר מהמומלץ על ידי מומחי בריאות. מבוגרים ישראלים אוכלים בממוצע כ־50 כפיות סוכר ביום לעומת תשע כפיות מומלצות בלבד. כמעט אחד מתוך עשרה ישראלים סובל מסוכרת. איך זה קורה? הסוכר שהיה מופק בדרכים טבעיות בעולם הטרום־תעשייתי הפך למתועש, זמין וזול במיוחד. הוא מוחדר כמעט לכל דבר כדי שנקנה ממנו עוד ועוד, והוא גם חומר משמר לא רע. ואם חשבתם שאתם יודעים לזהות בעצמכם סוכר, הנה כמה משמותיו שבכלל לא בטוח ששמעתם עליהם ושידעתם שהם נמצאים במאכלים שלכם. קחו נשימה כי הרשימה ארוכה: סוכרוז, דקסטרוזה, גלוקוזה, פרוקטוזה, לקטוזה, מלטוזה, קנה סוכר, סוכר ענבים, סוכר תמרים, סוכר פירות, רכז פירות, מיץ פירות מרוכז, דקסטרין, מלטודקסטרין, סירופ תירס, סירופ תירס עשיר פרוקטוזה, סירופ אורז, סירופ אגבה, סירופ מייפל, דבש, מולסה, קרמל.
רוני זינגר: "האמת היא שאין לנו שיטה. לא המצאנו כלום, אנחנו לא איזה טרנד ולא עושות שום דבר קיצוני. מהם הקווים הכלליים? לא לשקול אוכל ולא למדוד. לשכוח מכל התרגילים והכלים שנתנו לנו עד עכשיו בדיאטות"
נבהלתם קצת? טוב מאוד. זה בדיוק מה שרוני זינגר ונועה אברהם רוצות שיקרה, וכדי לנסות להוציא אותנו ממעגל הסוכר הבלתי נגמר הן פיתחו את "אתגר ללא סוכר", שהחל ברשתות החברתיות, התפתח לתוכניות אישיות וכעת מופיע בספר חדש (ידיעות ספרים).
תרמית פירמידה
רוני זינגר הייתה עיתונאית במשך קרוב לעשרים שנה, ועד שלקתה בסוכרת היריון הייתה בטוחה שתזונתה מאוזנת ובריאה. כשישבה מול הדיאטנית שהסבירה לה שהיא ושאר משפחתה אוכלים סוכר בכמויות עצומות – כמו רובם המוחלט של הישראלים – היא החליטה לעשות שינוי ולחתוך מסוכר. היא חברה לשכנתה, נועה אברהם, דיאטנית קלינית, וביחד פיתחו את "האתגר".
"חשוב לי להזכיר שאנחנו לא מנהלים שיחה על דיאטה של ירידה במשקל", פותחת זינגר, "אנחנו לא כאן כדי להגיד לאנשים – כך תרדו במשקל. זה יקרה כבדרך אגב, אבל האתגר הוא משהו הרבה יותר גורף שקשור לאורח חיים. הספר הזה מתאים לכולם, גם לרזים. חשוב שכולם ידעו איך לבחור את המזון שלהם בצורה טובה יותר, כי העובדה היא שרובנו המוחלט נמצאים במצב של עודף צריכת סוכרים ופחמימות".
"אני מבינה עד כמה קשה לוותר על סוכר, או כמעט לוותר עליו לגמרי, כי אני זוכרת היטב את הסטירה לפנים שקיבלתי כשהבנתי מה אני אוכלת. הייתי בהלם. זה היה תהליך, נאלצתי לעשות שינוי שהיה מאוד קשה, שהפך להתפכחות שמעט מאוד אנשים עוברים בחייהם. אנשים עוברים התפכחות רוחנית ונפשית, אבל בכל הנוגע לגוף – עד שאנחנו לא חולים אנחנו לא כל כך שמים לב אליו".
אברהם: "אני מגיעה מהצד המטפל. אנשים לא באמת יודעים מה הם מכניסים לפה במהלך היום, והשיטתיות של האתגר שומרת על רצף טיפולי ותמיכה. שינוי זה נחמד, אבל אנחנו צריכים שמישהו יגיד לנו אם מה שאנחנו אוכלים או קונים עכשיו הוא בסדר או לא, ומהן הכמויות. התוכנית מאפשרת ליווי לאורך כל היום. גם במסגרת היריון, נשים נכנסות ללחץ כשהן מקבלות תשובה מסוימת ומחפשות תור לדיאטנית, ואם אין, הן הולכות לחוכמת ההמונים בפייסבוק, שם יקבלו תשובות לא מקצועיות. הספר מאפשר לעשות את התוכנית הזו לבד, כמובן קצת אחרת, ובמשך חודש ללמוד איך להיגמל מסוכר".
הבעיה הראשונה היא הזיהוי. סוכר קל יותר לזהות, למרות שמותיו הרבים. אבל פחמימות, שהופכות גם הן לסוכר, כבר קשה הרבה יותר. בסוף גם ירקות הם פחמימות.
אברהם: "הרעיון שלנו הוא לתת ידע, ודווקא לא לתת שמות של מותגים מסוימים שכן או לא מותר לאכול. ללמוד איך לדעת מהי פחמימה איכותית ומה לא. כשאנחנו מדברים על פירות למשל, יש הרבה בלבול. מה ההבדל בין מיץ לפרי עצמו, הרי זה אותו סוכר פירות. גם כשקוראים רשימת מוצרים זה מאוד מבלבל, ועכשיו גם ישנן המדבקות האדומות והירוקות שמוסיפות עוד בלבול. אנחנו מלמדות צעד אחר צעד כך שתדע בעצמך איזו פחמימה נכונה ואיזו לא. מהי תכולת סיבים תזונתיים, מה משמעותם של צירופי מרכיבים, מה ההבדל בין קטניות לדגנים".
נועה אברהם: "פעמים רבות אני נתקלת בתופעה שההורים בכלל לא מנסים לשנות הרגלי תזונה בבית. הם אומרים – 'אין סיכוי שהילדים יסכימו לאכול בריא'. בפועל, הרבה פעמים הילדים דווקא רוצים את האוכל הבריא שאתה מכין לעצמך"
זינגר: "האמת היא שאין לנו שיטה. לא המצאנו כלום, אנחנו לא איזה טרנד ולא עושות שום דבר קיצוני שהוא לא הבסיס הכי פשוט של עולם התזונה. אנחנו נותנות ידע בעידן שבו לכאורה יש הכול באינטרנט על מהי תזונה מאוזנת ונכונה. זה נשמע פשוט, אבל העובדה היא שרובנו המוחלט אוכלים יותר מדי סוכר ופחמימות. אנחנו לא ניתן תפריט מדויק, לא נמליץ על מותג מסוים. אנחנו כן משרטטות קווים כלליים ואומרות – בתוך זה תאכל מה שאתה אוהב. מהם הקווים הכלליים? לא לשקול אוכל ולא למדוד. לשכוח מכל התרגילים והכלים שנתנו לנו עד עכשיו בדיאטות. אנחנו אומרות איך צלחת אמורה להיראות – חצי ירקות, רבע שומנים־חלבונים ורבע נוסף פחמימות.
לגבי הירקות, אנחנו לא מתייחסות אליהם כאל פחמימות למרות שהם כאלה, בגלל הערך התזונתי הגבוה שלהם. מי שתמיד אומר – 'אני אמות אם לא אוכל פחמימות, המוח חייב גלוקוז' – התשובה היא שירקות מספקים היטב את כל הדברים האלה".
איך קרה שהתמכרנו כל כך לסוכר?
זינגר: "סוכר הוא סיפור של מאתיים השנים האחרונות, וביתר־שאת בעשורים האחרונים, שאחרי מלחמת העולם השנייה. אמהות נכנסו למעגל העבודה, שעות העבודה התרחבו, ונוצר שוק מזון מעובד מפותח מאוד. תוסיף לזה את המצאת פרוקטוז התירס וכמובן הגדלת המנות, והנה התוצאה.
ארה"ב מנסה לחנך את אזרחיה לאכילה נכונה כבר כמה עשרות שנים, זה לא ממש עובד.
"בתחילת שנות השמונים ארה"ב יצרה את פירמידת המזון, וזו הייתה הפעם הראשונה שמדינה המליצה לאזרחיה מה לאכול. הפירמידה הזו, מאז שהומצאה, אמרה שאם לא נאכל לחם נמות. זה קיבע בעולם המערבי חשיבה מאוד עמוקה שלפיה לחם זה הבסיס התזונתי שלנו. והוא לא. בדיוק כמו שעשרות שנים היה מוסכם שפחמימות, דגנים וקטניות הם אבות מזון בסיסיים, ואף אחד לא דיבר בגנותם כמו שהיה על השומן למשל. מה לעשות שעולם הפחמימות – תפוחי אדמה, דגנים ואורז – מעלה את רמות הסוכר? לא פעם גלידה עדיפה מאורז, כי בגלידה יש שומן שגורם לספיגה טובה יותר בגוף של הסוכר, ובנוסף לא אוכלים ממנה כל כך הרבה. לעומת אורז, שנחשב בריא, ואז אוכלים צלחת מלאה וגדושה".
אברהם: "חשוב לי לציין שגם ירקות זה לא משהו 'ללא הגבלה'. מילים כמו 'חינם' ו'חופשי' שמסתובבות הרבה בכל מיני דיאטות לא קיימות אצלנו".
אז איך בסופו של יום אני יודע מה לאכול וכמה?
אברהם: "קודם כול צריך לדעת מה המטרה. אם המטרה היא ירידה במשקל, זו שפה אחת. אם איזון רמות סוכר, זו שפה שנייה. ירידה במשקל זה רק גירעון קלורי, כלומר כמה אתה מכניס לעומת כמה אתה מוציא. בשביל זה כדאי להתייעץ עם איש מקצוע. אנחנו לא סופרות קלוריות אבל כן רוצות שהן יהיו איכותיות ומשביעות ולכן מורידות את כמות הפחמימות ומעלות את החלבונים והשומנים.
"אם אדם אומר לי שהוא לא מסוגל לאכול רק שבעה שקדים כמנה, אז אומר לו לאכול דברים עם נפח גדול יותר. לירקות למשל יש נפח גדול יותר. גם הר של ירקות הוא לא תשובה לכל דבר, אבל צריך להבין שאין פה שחור־לבן אלא תהליך שבמסגרתו כל אחד רואה מה מתאים לו.
"חשוב לדבר גם על איך לאכול, לא רק מה וכמה. למשל, למה למעשנים תמיד יש הפסקת סיגריה, אבל אוכל רובנו עושים תוך כדי משהו אחר? צריך להקדיש לאוכל את הזמן שלו, כדי שגם המוח יבין שעכשיו אנחנו אוכלים".
זינגר: "אני כאמור לא דיאטנית, אלא מישהי שבאה מהכיוון של מטופלת שחייבת לחתוך מסוכר. יש עוד 800 אלף כמוני. וצריך לומר שלפעמים זה לא כזה כיף ולפעמים לא קל. כשבאים לאימון יוגה ראשון לא מגיעים עם האצבעות לרצפה, צריך להתאמץ. אני נתקלת באנשים שרוצים וצריכים לעשות שינוי, ולא מפסיקים לחפש את עיגולי הפינות, את ה'חינם' וה'חופשי' וה'ללא הגבלה'. אם רוצים לעשות שינוי, חייבים להבין שצריך לבוא עם מוטיבציה ולא תמיד יהיה קל. מצד שני, גם לא יהיה כל כך קשה כמו שניתן היה לחשוב. לא תאבד את שמחת החיים שלך. אוכל לא חייב להיות מרכז חיינו, ויש דברים בסיסיים שאם נתרגל אותם – לאכול בשעות מסודרות, להקפיד על הרכב צלחת נכון, לקרוא רשימת רכיבים – הם כבר ייצרו את השינוי. פתאום תראה שאתה לא כל כך רעב, ואז גם לא יציק לך מספר אגוזים או שקדים מסוים, זה פשוט לא יהיה מרכז חייך. יש פה הרבה עניין של תרגול".
אין מה להתבייש
אז מה בעצם קורה ב"אתגר ללא סוכר"? בגדול, מדובר בחודש מלא שבו נמנעים מסוכר לחלוטין. אחר כך מחזירים את הסוכר לתפריט, אבל במידה מתונה מאוד. הגוף, לדברי השתיים, פשוט לא ידרוש יותר מזה. בהתחשב במה שכבר קראתם עד עכשיו, התנתקות של חודש שלם מסוכר נשמעת כמו משימה בלתי אפשרית, אבל הספר שמבוסס על התוכנית שבנו זינגר ואברהם מוביל אתכם צעד־צעד, יום אחר יום, בדרך לגמילה מסוכר. אחרי עשרות עמודים של הסברים, נתונים והכנסה למוטיבציה, מתחילות זינגר ואברהם לפרוט את האתגר לפרוטות של ימים, כשלכל אחד מהם מוקדש למיני־אתגר שעומד בדרך: כללים בסיסיים, לימוד קריאת רשימת מרכיבים, איך אוכלים בחוץ, מה עושים בחופשות בארץ ובחו"ל, ועוד ועוד. תת־פרק מיוחד מוקדש להתמודדות עם ההתמכרות לסוכר של ילדינו. אני שואל את השתיים איך אפשר לנתק את הדור הצעיר מסוכר, כאשר בכל אירוע ומסיבת יומולדת יש ממנו כל כך הרבה, זמין ומפתה.
אברהם: "כמו כל נושא הקשור לחינוך, הבסיס הוא הבית. אם ביומיום אין בבית שתייה מתוקה – שאחראית לרוב הסוכר המיותר שילדים ונוער צורכים – ובשבת גם כשמגיעים אורחים לא קונים אותה, הילדים לומדים שככה אנחנו חיים ואין מה להתבייש. להפך, זה נהיה מקור לגאווה. לגבי ימי הולדת, לא אומר לילד לא לאכול ממה שיש שם, אבל כן אדאג שהוא לא יגיע רעב, אדבר איתו מראש, נעשה הכנה יחד. לכל אחד צריך שיהיה קו אדום, אצלי זה שתייה מתוקה. וקווים אדומים צריכים להיות תקפים לכל המשפחה. אם הילדים יראו אתכם מעגלים פינות, ברור שגם הם יעגלו".
רוני זינגר: "כמו שיש אנשים שלא אוכלים במקום בלי תעודת כשרות ואין על זה שום דיון משפחתי, ככה בעיניי צריך להיות עם סוכר ושתייה מתוקה. אני חיה ככה, אין דיון ויש קווים אדומים ברורים"
שתייה מתוקה כוללת מים בטעמים?
"כן. קחו בקבוק מים רגילים, תזרקו לתוכו חתיכות אבטיח או חתיכות פרי אחר. בשביל מה הסוכר הלבן? בבקבוק קטן של מים בטעמים יש ארבע כפיות סוכר".
זינגר: "הגישה הבסיסית היא שצריך לחתוך את הסוכר המוסף. אין שום סיבה לשתות מתוק. אפשר מים, סודה, אלכוהול בדמות כוס יין ביום. שתייה מתוקה בכלל לא צריכה להיות חלק מהאפשרויות. 'מגיע לילד שתייה מתוקה' הוא משפט שצריך להוריד מסדר היום. הילדים שלנו בצרה צרורה – כל ילד שלישי בישראל יהיה חולה סוכרת עד גיל חמישים. אנחנו מגדלים ילדים שברור שיהיו חולי סוכרת יותר ממה שאנחנו. אז למה להמשיך לתדלק את זה בכל מיני דברים שיש בהם 'פחות סוכר', בואו נרגיל אותם בלי, יש גם ככה כל כך הרבה דברים להתמודד מולם כמו סופי שבוע וארוחות אצל המשפחה וימי הולדת שהזכרנו.
"אני מודה שברמה האישית זה לא תמיד קל, והילדים שלי אוכלים מתוק וגם הילדים של נועה – למרות שיש לה בית שאפשר לקנא בו מבחינת תזונה. אבל הילדים שלנו יודעים לקרוא רשימת רכיבים, יודעים למה אבא ואמא מעדיפים מוצר מסוים על פני אחר, כשיושבים לשולחן יש תמיד ירקות, יש אוכל טעים לכולם ולא מנה מיוחדת להורה ושניצל עם קטשופ לילדים, ככה מובילים תהליכים בבית".
אברהם: "פעמים רבות אני נתקלת בתופעה שההורים בכלל לא מנסים לשנות הרגלי תזונה בבית. הם אומרים – 'אין סיכוי שהילדים יסכימו לאכול בריא'. בפועל, הרבה פעמים הילדים דווקא רוצים את האוכל הבריא שאנחנו מכינים לעצמנו. אז מצד אחד לא צריך להילחם, אבל גם לא לוותר מראש".
זינגר: "כמו שיש אנשים שלא אוכלים במקום בלי תעודת כשרות ואין על זה שום דיון משפחתי, ככה בעיניי צריך להיות עם סוכר ושתייה מתוקה. אני חיה ככה, אין דיון ויש קווים אדומים ברורים".
כמו מס סיגריות
לאחרונה התפתח דיון ציבורי בישראל סביב מס שהחליטה הממשלה להטיל על משקאות מתוקים. השרה איילת שקד תהתה מדוע צריך למסות משקאות דיאט כמו קולה זירו. אני שואל את זינגר ואברהם מה דעתן בנושא.
זינגר: "ברמה האישית וגם שתינו כצוות, עקרונית תומכות בהטלת המס הזה. רק על סוכרת ישראל מוציאה תשעה מיליארד שקל בשנה. זה מטורף, אלה המיסים שלנו, ועוד לא דיברנו על נזקי השמנה. כל ישראלי שני נמצא מעל המשקל הרצוי לו. אנחנו שמנים מדי, וגם בעידן של דימוי גוף חיובי צריך לומר באופן ברור שרוב הישראלים שמנים מדי ושזה לא בריא. לפי נתוני הלמ"ס כל נער שני בישראל שותה לפחות פעם ביום שתייה מתוקה.
"הטלת מס כזה שווה ערך בעיניי כמעט להטלת מס על סיגריות. אף אחד לא אומר לך אל תשתה, אבל אם אתה שותה, תשלם, כמו על האלכוהול. כמובן שמיד מגיעות טענות הלוביסטים ולפיהן המס יפגע באוכלוסייה חלשה, אבל זו בדיוק האוכלוסייה שחולה יותר בסוכרת וסובלת יותר מהשמנה. חייבים ללוות את המס הזה בהסברה על החשיבות של שתיית מים, ומה עומד מאחורי המס, שהוכיח את עצמו במקומות רבים בעולם. לגבי האמירה של איילת שקד על הזירו, יש מחקרים בשנים האחרונות שנעשו במכון ויצמן ומהם עולה שחיידקי המעי מבינים שאתה 'עובד עליהם', שאתה מכניס לגוף תחליפי סוכר, והם יודעים בסוף להתנהג מולם כאילו הם סוכר".
אברהם: "הייתי שמה כוכבית כאן כי מדובר במחקר שעדיין נמצא בתהליכים, אבל נכון שזו ההשערה".
יש תעשיית ענק שמגלגלת עשרות מיליארדי דולרים שעסוקה בלהאביס אותנו בזבל, כשסוכר הוא אחד התוצרים המובילים שלה. יש לנו כחברה בכלל סיכוי מולה?
זינגר: "אני חושבת שכן. אלה מים שמטפטפים על סלע. המאבק צריך להגיע מכמה כיוונים – חקיקתי, הסברתי ועוד. ב־2016 הייתה הפעם הראשונה שהמדינה שלנו כינסה את האנשים המבינים ביותר בתחום כדי שידברו על המזון ועל הבריאות שלנו, במסגרת ועדת המזון. זו התקדמות גדולה. השיח הציבורי, כולל הריאיון הזה, חשוב מאוד. כל אדם שיקרא את הכתבה ובפעם הבאה יסתכל על רשימת הרכיבים ואולי לא יקנה משהו שקנה עד עכשיו, מבחינתי זה הישג גדול. שינוי חברתי כבר קרה בישראל, בנושא ההגנה על פרחי הבר, למשל".
מהם אחוזי ההצלחה באתגר שלכן?
זינגר: "מעל 80 אחוז אומרים שהם השיגו את המטרה שלשמה הגיעו אלינו, וזה לא תמיד ירידה במשקל אלא לפעמים להבין יותר את התזונה הביתית או להוריד רמות סוכר. מה שמעניין אותנו יותר זה מה קורה אחרי חצי שנה, ומעל 70 אחוז מהמשתתפים בתוכנית אמרו שבשלב הזה גם אם חזרו לאכול סוכר הם מצליחים לשמור על הכללים ושינו הרגלים. אנחנו נותנות ארגז כלים, ידע, ועכשיו תשתמשו. אנחנו רואות באופן ברור שאם אדם מבין פעם אחת שבכוס מיץ תפוזים סחוט ואורגני יש שמונה־תשע כפיות סוכר – ממש כמו בקולה – כנראה שהוא לא ישתה את זה יותר. וזה בדיוק השינוי, ההתפכחות, שקרו לנו ושאנחנו רוצות שיקרו גם לאחרים".
