פנינה רוזנבליט, בת 91, אמא לארבעה, סבתא ל–19 וסבתא רבא לשני מניינים פלוס, כן ירבו. דור שישי בירושלים, מייסדת בית הספר "פלך" עם בעלה ר' שולם ז"ל. יקירת ירושלים
זיכרון ילדות תרבותי. גדלתי בטרום הקמת המדינה, והבילויים שלנו היו ברוח התקופה. אחי מוטק'ה היה חבר באצ"ל, ואני בהגנה (תחת השם המחתרתי "פינוקיו"). היינו מבשלים בבית דוד גדול של דבק להדבקת כרוזים, והתחלקנו בו חצי־חצי. בתקופה ההיא, זה היה השטח היחיד שבו ההגנה והאצ"ל שיתפו פעולה.
ספר שקראת פעמיים. John Halifax, Gentleman מאת דינה קרייק. חונכתי בבית הספר אוולינה דה רוטשילד בתקופת המנדט, אווירת בית הספר תומצתה במשפט: I will have you know that THIS is a school for young ladies. כלומר: את לא רצה אחרי אוטובוס, לא מדברת בקול רם, ולא יוצאת בלי מעיל וכובע לרחוב. המשפט שמלווה אותי כל חיי משם הוא "אם את יכולה לאחר בדקה, את יכולה להקדים בדקתיים. ההבדל הוא רק שלוש דקות".
דמות שמעניקה לך השראה. עמנואל מידב הי"ד, שבתוך פועלו הקצר הספיק להקים את קן הצופים הדתיים. היינו מאוד מיודדים בצעירותנו, והוא נפל במלחמת השחרור. לבני הצעיר יבדל"א קראתי עמנואל, על שמו.
עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה? עם אמי ז"ל, שיינדל, שהייתה נורא מצחיקה. הימים היו מאוד קשים, אבל היא תמיד אמרה: אם לא נצחק – נמות. פעם עדה, בתי הבכורה, אמרה לה: את יודעת בובע? אומרים שאני דומה לך. אמא שלי נאנחה ואמרה: אוי, רק זה חסר לי.
מי מצחיק אותך? בת דודתי ריבה, המוכרת גם כרבקה מיכאלי. אני זוכרת שכשהיינו קטנים אחיה, פרופ' דן מיכאלי, היה מסמן לה בתנועת אצבע: "חכי־חכי, כשהזקנים הולכים, אני שוחט אותך". אבל אני לא בטוחה שהוא קיים את ההבטחה.
תמונה על הקיר שלך. ציור של סמטה בעיר העתיקה בירושלים, של הצייר צבי רפאלי שבתו למדה ב"פלך", עם הקדשה לבית הספר "בהוקרה ובברכה". השם "פלך" היה האיפכא־מסתברא של שולם בעלי ז"ל: הוא רצה לומר שאישה צריכה לקבל השכלה איכותית, בלי לפגוע בתפקידיה המסורתיים.
נוף שפותח לך את הלב. גבעות שייח' אבריק, שם עברתי קורס מ"כים של ההגנה. היה לנו תרגיל "טיפוס מלחים" על חבל, נורא קשה, ואסור להחליק כי זה שוחק את הידיים. פעם, כשהייתי מטר מהסוף, הייתה לי התכווצות שרירים. מכיוון שליידי לא צועקת, הסתובבתי אל אלכסנדרה זייד, נכדתו של, ואמרתי לה בתקווה שאביה שהיה שם ישמע ויעזור לי: "אוי אלי, אני נופלת!". בלי להסתובב היא זרקה לי מאחורי כתפה: "תהיי אמיצה!"
מאכל שקשה לך לעמוד בפניו. לצערי אני אוהבת הכול. בילדותי, כשלא תמיד הייתי הולכת לישון שׂבעה, אמא שלי הייתה אומרת: "תכניסי לך מחשבה יפה לראש", או במילים אחרות: תפנטזי. הייתי משאירה חרך קטן בשמיכה, כדי שהמחשבה היפה תוכל להיכנס, ובלב הייתי מבטיחה לעצמי שכשאהיה גדולה, בכל יום אוכל תירס.
מה שם קבוצת הווטסאפ המשפחתית שלכם? השיינדל'ס או הנכדייה, תלוי בשכבת הגיל.
