"כשהחל הדראפט כבר הבנתי שאני אמור להיבחר במהלך אחד הסיבובים המוקדמים, אבל גם כשהסיבוב השלישי החל עוד לא ידעתי אם זה עומד לקרות. ואז קיבלתי טלפון מאחד ממגלי הכישרונות שהיה איתי בקשר, וסיפר לי שקבוצת אריזונה דיאמונדבקס צפויה לבחור בי. כמה שניות אחרי שמעתי את החברים והמשפחה בסלון מתחילים לצרוח משמחה והבנתי שזה קרה. הם הגבירו את הווליום בטלוויזיה כדי שאשמע מה שאומרים, והבחור בטלפון אמר לי ללכת לחגוג ושנדבר מאוחר יותר. אני לא מרבה להחצין רגשות, אבל זה היה רגע מאוד מרגש עבורי". כך מתאר ג'ייקוב שטיינמץ, יהודי אורתודוקסי אמריקני בן 17 מלונג־איילנד, את הבחירה ההיסטורית שלו בדראפט (תהליך שמתרחש אחת לשנה, ובמסגרתו קבוצות ספורט בארה"ב בוחרות ספורטאים, ד"מ) ה־MLB, ליגת הבייסבול הבכירה בארצות־הברית ובעולם. הבחירה בסיבוב השלישי במקום ה־77 המכובד, הבטיחה לשטיינמץ סכום נאה של 800 אלף דולר והפכה אותו לשומר המצוות הראשון שנבחר בדראפט באחת מארבע הליגות הבכירות בארצות־הברית (בכדורסל, פוטבול, הוקי קרח ובייסבול). "אם היית אומר לי לפני שנתיים שדבר כזה יקרה לא הייתי מאמין לך", מודה שטיינמץ. "פעם חשבתי שהסיכוי היחיד שלי להיבחר היא רק אחרי שאהיה דומיננטי בקבוצת קולג', שבה אוכל להשתפר מקצועית".
שטיינמץ משחק בתפקיד המגיש (הפיצ'ר), התפקיד החשוב ביותר בבייסבול. מה ששינה עבורו את הסיכוי להיבחר בדראפט היה דווקא משבר הקורונה, שהשאיר אותו בלי ליגה פעילה ועם המון זמן פנוי. "בגלל הקורונה הכול הושבת כמה שבועות לפני תחילת העונה. ידעתי שמצפה לי קיץ חשוב כמה חודשים לאחר מכן, הייתי חייב לעבוד ולהתקדם אז פשוט ניצלתי כל רגע פנוי לאימונים בבית. עבדתי על הגוף והתחזקתי מאוד", הוא נזכר. "במקביל סיפרו לי על חברה לפיתוח פיצ'רים שפועלת אונליין. אתה שולח להם קטעי וידאו שלך זורק כדור מזוויות שונות, אומר מה המטרות שלך והם בונים עבורך תוכנית אימונים". ההשקעה הרבה השתלמה, קודם כול במה שנוגע לעוצמה שבה הוא זורק את הכדור, אספקט קריטי לשחקן בתפקיד שלו, שהוביל אותו בסופו של דבר למקום שבו הוא נמצא כיום. "בסתיו 2019 זרקתי את הכדור במהירות של 140 קמ"ש, ובתוך פחות משנתיים הגעתי ל־152".
בנוסף לשיפור המרשים בזריקה, שכבר הובילה להתעניינות בנוגע אליו, החליט שטיינמץ לעבור במרץ האחרון לאחת מאקדמיות הבייסבול הבכירות בפלורידה. "זו ההחלטה הטובה ביותר שקיבלתי בחיי", הוא קובע, "כבר ידעתי שעוקבים אחריי והחלטתי לעבור לאקדמיה כדי לזכות ביותר חשיפה. המשכתי ללמוד בצורה מקוונת בתיכון שלי במקביל לשעתיים אימון, ושלוש פעמים בשבוע קיימנו משחקים. עבדתי חזק מאוד בתקופה הזו והרגשתי שאני משתפר". החשיפה שזכה לה בפלורידה הובילה לפניות רשמיות מצד קבוצות. "מאז החורף שעבר אני עובד עם סוכן ואת עיקר השיחות מגלי הכישרונות עשו איתו. אבל כשקבוצה מתעניינת היא רוצה להכיר אותך מקרוב, ובחודשים האחרונים הייתי בכמה פגישות אישיות".
ההתעניינות בכישרון של שטיינמץ הפכה למוחשית ב־12 ביולי, אז נבחר, כאמור, בדראפט של הליגה. "בשלב מסוים כבר הבנתי שיש סיכוי שאיבחר אבל עדיין לא האמנתי שזו תהיה בחירה כל כך גבוהה", הוא משתף. "ברגע שהזריקה שלי השתפרה התחלתי להרגיש יותר עניין סביבי, מה שהגביר מאוד את המוטיבציה שלי לעבוד קשה ולתת לעצמי את הסיכוי".
המטרה עוד רחוקה
קבוצת אריזונה דיאמונדבקס ממוקמת בפיניקס. "מדובר בארגון טוב ומסודר עם מתקן אימונים יוצא מהכלל, שידוע כמי שמעניק את היחס הטוב ביותר לדור הצעיר. הרבה אנשים שדיברו איתי אמרו שהגעתי למקום המתאים ביותר בשבילי", מספר שטיינמץ. "אני כבר יותר מחודש באריזונה, מתאמן במתקן של הקבוצה, זורק כדורים, עושה כושר, מתאקלם, מכיר אנשים ועד עכשיו זו חוויה נהדרת. מזג האוויר פה שונה מאוד מהמקום שגדלתי בו ואני נהנה מהחום, עד שהוא מגיע לאזור ה־40 מעלות, אז זה כבר מתחיל להיות קצת יותר מדי בשבילי".
איך ההתאקלמות שלך עד עכשיו?
"לקח לי קצת זמן להתמקם ולהרגיש פה בנוח, להכיר את המקום, את השחקנים החדשים ואת אנשי המועדון. מתייחסים אליי נהדר. למדתי איך הדברים צפויים להיות מבחינת סדרי העבודה, ולוחות הזמנים. אני גר במלון במרחק שני קילומטר ממגרש האימונים ואוכל במתקן של הקבוצה. הם מזמינים עבורי אוכל כשר ממסעדה מקומית באריזונה ובכל יום כשאני מגיע לשם האוכל כבר מוכן בשבילי". המטרה העיקרית של ג'ייקוב היא כמובן להשתלב בליגה הבכירה, אבל מדובר בתהליך שצפוי לקחת לא מעט זמן. "לכל אחד יש את קצב ההתקדמות שלו, אבל בגיל שלי זה צפוי לקחת קצת יותר. עבור מישהו בן 22 אני מניח שיידרשו כשנתיים להגיע לקבוצה הבכירה, ואילו עבורי זה צפוי לארוך בין ארבע לחמש שנים. גם כך אגיע לליגה בגיל 22 ועוד יהיו לפניי הרבה שנות משחק", הוא מסביר. "למועדון יש קבוצה בליגה הבכירה וכמה קבוצות בליגות נמוכות יותר, אבל כרגע אני חלק מקבוצת שחקנים חדשה שעדיין לא שובצה באף אחת מהקבוצות או הליגות, וכשזה יקרה מן הסתם אתחיל באחת מהליגות הנמוכות. כרגע אני נמצא במתקן האימונים כמעט כל יום ומשלב בין אימוני בייסבול לעבודה על כושר גופני וחיזוק הגוף. המועדון רוצה קודם כול לראות אותי מתאמן, לעבוד איתי מבחינה מקצועית ולעזור לי להשתפר. קשה לי לדעת מתי אשתלב בקבוצה, וממה שהבנתי, בגלל שאני עדיין צעיר, זה ייקח זמן".
שטיינמץ נולד וגדל כאמור בפרוורי ניו־יורק. הוא גדל בבית אורתודוקסי מודרני, ובני משפחתו חברים בבית הכנסת "ישראל הצעיר", בוודמיר, לונג־איילנד. אמו סימה היא רואת חשבון ואביו אליוט עורך דין ובנוסף מאמן את קבוצת כדורסל הגברים של ישיבה יוניברסיטי, שעלתה לכותרות בשנתיים האחרונות בזכות הצלחות מרשימות. "נולדתי בבית של אוהבי כדורסל אז באופן טבעי זה המשחק הראשון ששיחקתי בו, אבל אחרי הפעם הראשונה שנחשפתי לבייסבול, הרגשתי שאני אוהב אותו יותר, אולי כי הרגשתי שאני טוב בזה, והחלטתי לשלב בין שניהם", נזכר שטיינמץ. "בגיל שבע כבר התחלתי לשחק בייסבול באופן מסודר, ושלוש שנים אחרי הצטרפתי גם לקבוצת כדורסל. עד לפני שנה שיחקתי במקביל בשני הענפים בקבוצות בתיכון שלי. אני תחרותי מאוד וחשוב לי להיות הכי טוב בכל מה שאני עוסק בו, מה שגרם לי לבסוף לבחור להתמקד בבייסבול".
כבר בתור ילד נתקל שטיינמץ בהתלבטות מה לעשות כאשר המשחקים מתקיימים בשבת. "בגיל 11 נסענו בפעם הראשונה למשחק חוץ בסוף שבוע. הבאנו איתנו אוכל, ישנו במלון שונה מהילדים האחרים כדי להיות קרובים למגרש, ואז עלו לי מחשבות שאולי זה מסובך מדי והאם בכלל יש סיכוי להתקדם. בסופו של דבר, אחרי שעברתי את זה עוד כמה וכמה פעמים, הבנתי שזה בהחלט אפשרי", הוא נזכר. "אבא שלי בקשר מצוין עד היום עם תמיר גודמן (כדורסלן עבר דתי, ד"מ), והתייעצתי איתו כמה פעמים בנוגע לשילוב. היה לו הרבה ניסיון והוא מאוד עזר לי. השאלה הייתה איך אוכל לשחק עדיין בשבת ולשמור על האמונה שלי, ויחד עם המשפחה הגענו להחלטה שאשחק בשבתות וחגים, אבל שלא אגיע בכלי רכב אלא אלך ברגל למגרש וכמובן אקפיד על כשרות". שנה לאחר שהחל לנסוע למשחקי חוץ, זכה שטיינמץ למחווה נאה מחבריו לקבוצה בסיום אחד המשחקים. "זה היה אחרי משחק שבו ניצחנו ושיחקתי טוב, משחק שהועבר ברגע האחרון לאצטדיון אחר, שהיה רחוק בכמה קילומטרים מהאצטדיון המקורי ודרש ממני צעידה ארוכה יותר. במהלך ההליכה ראיתי פתאום את הוואן עם השחקנים האחרים חולף לידנו, ואז הוא הסתובב, חזר ונעצר לידי, וכל הילדים ירדו ממנו והלכו איתי ברגל בחזרה למלון. זה גרם לי להרגיש טוב מאוד שחברים שלי תומכים בי בצורה כזו".
היו סביבך אנשים שפחות אהבו את הדרך שבחרת?
"אני מניח שהיו אבל אף אחד מעולם לא אמר לי שום דבר בנוגע לזה, ומי שחשב כך פשוט שמר את זה לעצמו. ככל שגדלתי גם התחלתי לקבל החלטות בעצמי וגם האנשים מסביב ראו עד כמה הבייסבול חשוב לי וכמה אני משקיע כדי להתקדם, ואני חושב שהתמיכה בי עכשיו הרבה יותר רחבה וכולם שמחים שאני עושה את מה שטוב לי".
איך הגיבו הקבוצות שנפגשת איתן, כאשר נושא הדת עלה?
"כל הגורמים שנפגשתי איתם ידעו כבר משהו על הנושא, ובשיחה עצמה הסברתי להם בדיוק במה מדובר והתגובות כולן היו מפרגנות ותומכות. אף אחד לא חשב שמדובר בבעיה שעשויה למנוע ממני לשחק עבורם. זה נשמע דבר קל לפתרון שרק צריך לתכנן מבחינה טכנית ולוגיסטית. התמיכה והחיוביות שלהם היו כל מה שיכולתי לבקש. שמחתי עכשיו לגלות שיש יותר בתי כנסת באריזונה ממה שחשבתי ושיש כאן קהילה יהודית גדולה למדי".
עכשיו מותר לחלום
הבחירה בשטיינמץ משכה הרבה תשומת לב בתקשורת האמריקנית והובילה לפרסום כתבות בעיתונות ובטלוויזיה. "בשלב הראשון זה היה מאוד מאתגר ומרגש כי מעולם לא התמודדתי עם כל כך הרבה פניות ותשומת לב", הוא מודה. "התראיינתי כמה פעמים לאורך השנים וידעתי שכשהרגע יגיע אהיה בסדר וזה באמת הסתדר. מצד שני, כמה ימים אחרי הדראפט הלכתי עם המשפחה למסעדה ושם ניגשו אליי הרבה אנשים, ביקשו חתימות ולהצטלם, וזה הפתיע אותי והרגיש קצת יותר מדי, כמו משהו שאצטרך ללמוד להתנהל בתוכו. מעולם לא חיפשתי תשומת לב, אבל באופן טבעי זה חלק מהבחירה והעיסוק שלי, והמטרה היא כרגע פשוט להיות שחקן בייסבול מצוין, ולא רק היהודי הדתי הראשון שנבחר בדראפט. אני גאה ביהדות שלי אבל כרגע זה הדבר היחיד שרוב האנשים יודעים לגביי, ועכשיו התפקיד שלי הוא להציג יכולת משחק גבוהה ככל האפשר".עד כמה זה משמעותי עבורך להיות הדתי הראשון שנבחר?
"יש לזה משמעות גדולה עבורי ואני מקווה שזה יעזור לכל ילד דתי, בכל ענף, להאמין שהוא יוכל להישאר מי שהוא רוצה להיות כאדם, ועדיין לא לוותר על החלום להפוך לספורטאי ברמות הגבוהות ביותר. חלמתי להיות הדתי הראשון שהופך לשחקן בייסבול מקצוען, למרות שלא באמת ידעתי עד השנה האחרונה אם יש סיכוי אמיתי שדבר כזה יקרה, וברגע שהבנתי שאפשר לשלב בין הדת לבייסבול, זה עזר לתחושה שזה אפשרי ולרצון להשקיע הכול. אני בטוח שאם כשהייתי ילד היה יהודי דתי מקצוען בבייסבול, זה משהו שהיה עוזר לי מאוד. בגלל העובדה שאף אחד לא עשה את זה לפני הספקות שלי היו גדולים, ולשמחתי לא נתתי לדבר הזה לגרום לי לוותר".
יומיים לאחר הבחירה בדראפט נרשמה היסטוריה קטנה נוספת, כשאלי קליגמן, יהודי דתי בן 18 מנבאדה, הפך לנבחר האורתודוקסי השני בדראפט, בסיבוב ה־20 במקום ה־593. "שמעתי עליו לראשונה בעקבות כתבה בינואר האחרון", מספר שטיינמץ. "נוצר בינינו קשר ודיברנו כמה פעמים, בעיקר אחרי שנבחרנו ומצאנו את עצמנו בסיטואציה דומה".
בניגוד לקליגמן, שהחליט לוותר על הבחירה וללכת לקולג', שטיינמץ ויתר על מלגת לימודים בתוכנית בייסבול יוקרתית בניו־יורק, בידיעה שבשנים הבאות ייאלץ לכתת רגליו בליגות נמוכות במקומות שכוחי־אל. "זו לא הייתה החלטה שקיבלתי בקלות. הייתי אמור לשחק בתוכנית טובה מאוד. מצד שני, החלום שלי תמיד היה לשחק בליגה המקצוענית ואני מקווה שהדרך הקלה יותר להגיע לשם היא זו שבחרתי בה, דרך הקבוצה שבחרה בי בדראפט. המטרה שלי היא להתפתח באריזונה ולגרום לזה לקרות כמה שיותר מהר". לפני כמה שבועות, באולימפיאדת טוקיו, ציין הספורט הישראלי היסטוריה משלו כשנבחרת הבייסבול שלנו השתתפה לראשונה בטורניר האולימפי, הציגה יכולת חיובית וסיימה במקום החמישי מתוך שש קבוצות. "בגלל העומס שאני נמצא בו לא יכולתי לעקוב אחרי המשחקים בטוקיו, אבל אני שמח שיש לנו נבחרת טובה ויודע שאבא שלי בקשר עם ראשי האיגוד. אני אשמח לשחק איתם בעתיד ומקווה מאוד שזה יתאפשר. הייתי כמה וכמה פעמים בישראל, כולל מחנה קיץ של חודש וחצי באחת השנים, נהניתי מאוד ואני מקווה לשוב ולבקר אתכם בהקדם".
על מה אתה חולם?
"השאיפה שלי כרגע היא אחת – להמשיך לעבוד קשה בשנים הקרובות, כדי להמשיך ולהתקדם לרמות הגבוהות ביותר, ולעשות קריירה ארוכה ב־MLB, באריזונה או בכל קבוצה אחרת שתחפוץ בשירותיי".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני בחמש. ללא ספק עוברים עליי כמה שבועות מאוד מרגשים מאז הבחירה. השקעתי ועבדתי קשה מאוד יחד עם המאמנים שלי כדי להגיע למקום שבו אני כרגע נמצא, המקום הכי טוב שיכולתי לאחל לעצמי להיבחר בו בדראפט. הכרתי כבר כמה חברים חדשים וכמה חברים מהבית באו לבקר אותי, ואני עדיין מתרגל לחיים החדשים שלי ולעבודה במתקן הנהדר של הקבוצה. הכול כאן זמין עבורי כל הזמן, מה שיהפוך אותי לשחקן בייסבול טוב יותר ואני שמח מאוד".
