לפני קצת יותר מחודשיים רעשו וגעשו קבוצות הוואטסאפ של בוגרי הישיבה שלנו. באתרים החרדיים דווח כי הישיבה האהובה משכבר הימים מתפצלת לשניים. כן, כן. ממש ככה. שני בתי מדרש, שתי פנימיות ושני חדרי אוכל. אז בהתחלה חשבנו שהיא מתפצלת בגלל שכבר שנים עומדים בראשה שני ראשי ישיבה ואולי קרה הנורא מכול כשמי מהם הבין שאין שני מלכים יכולים לשמש בכתר אחד. אך למרבה הפלא הסיבה דווקא הייתה אחרת, ואני מצטט מילה במילה (בעריכה לשונית קלה…) מאתר כיכר השבת:
"דרמה בעולם הישיבות. ישיבה בשכונת הר־נוף בירושלים חווה בימים אלו טלטלה, כאשר ראשי הישיבה החליטו לחלק את הישיבה כדי לחזק אותה. ראש הישיבה כינס אמש את בחורי הישיבה והודיע להם כי הוא רוצה בטובת כלל התלמידים, ועל כן, מעכשיו יהיו שני בתי מדרש נפרדים. הבחורים הטובים יישארו בהיכל הישיבה המקורי ובחדרי הפנימייה הצמודים. השאר, הבחורים המודרניים, אלו שצריכים להתחזק יותר, ילמדו בבית מדרש אחר, אמר ראש הישיבה לבחורים ההמומים. יצוין, כי בישיבה ישנם 160 בחורים. על פי המסתמן, 70 בחורים הנחשבים 'פתוחים' או 'מודרניים' יעזבו את בית המדרש המרכזי, יועברו לאגף אחר בישיבה וילונו בפנימיות נפרדות, ואילו שאר הבחורים, המגיעים ממשפחות סגורות יותר ונחשבים בחורים טובים יותר, יישארו כאמור בהיכל הישיבה. הבחורים בישיבה מספרים לכיכר השבת כי בישיבת הצוות דנו רבני הישיבה על כך שצריך לחזק את הישיבה. רוב הרבנים תמכו בהפרדה בין הבחורים הטובים וה'סגורים' לבין הבחורים היותר 'מודרניים'. עוד מוסיפים הבחורים כי לא מדובר בהכרח בבחורים שלומדים פחות, אלא בבחורים המגיעים ממשפחות יותר מודרניות, שהוחלט להטיל עליהם סטיגמה של בחורים פחות טובים שלומדים פחות. 'אנחנו', אומרים הבחורים לסיום, 'קוראים לחלוקה הזו "הרעים והטובים", כאשר המודרניים נחשבים כביכול לרעים. ל'כיכר השבת' נודע, כי רבני הישיבה יושבים בימים אלו ועורכים את החלוקה בין 'המודרניים' ל'טובים', כאשר ההודעה הרשמית תצא לקראת סיום הזמן. בשל מחלוקת באשר למספר בחורים, לאיזו קבוצה לשייך אותם, החלוקה תתבצע בפועל בתחילת זמן אלול הקרוב. יצוין, כי לאחר שמרבית הבחורים בישיבה נדבקו בקורונה, הישיבה נסגרה למספר שבועות והבחורים עברו למלונית, ולאחר מכן הייתה עזיבה של מספר בחורים, והנהלת הישיבה החליטה לבסס ולחזק את הישיבה".
חיכיתי שיעבור מספיק זמן כדי לכתוב על הסוגיה העצובה הזו. אמנם קל מאוד לכתוב מתוך סערת רגשות, תסכול ואכזבה ולהכות על הדף בעוד הדברים חמים, אבל דווקא בגלל זה, לפעמים כדאי להימנע מהמיידיות, לקחת צעד אחורה ולתת לדברים להתקרר ולשקוע. אני חושב שכל בר דעת מבין עד כמה הידיעה הזו ב"כיכר" מצערת ואיומה ומקוממת ובעיקר־בעיקר מעידה על אי־רצון להתמודד באמת עם השינויים שעובר העולם כולו ובתוכו עולם הישיבות. מין התעקשות תמוהה להשאיר בכל מחיר את המצב הקיים והלעיתים לא רלוונטי בעליל, מתוך חוסר רצון להגדיל ראש. דווקא בגלל שאני אוהב את הישיבה שלי מאוד וחושב שהיא חלק משמעותי ובלתי נפרד מה־DNA שלי, הצטערתי צער עמוק עוד יותר. משהו באפרטהייד הזה כיווץ אותי. משהו בנואשות של המהלך הזה בישר רעות, ובקבוצות הווטסאפ של הבוגרים היו כמוני, שהביעו צער. היו שממש קיללו, היו שלעגו, היו שאפילו איימו לבטל את הוראת הקבע החודשית שלהם, והיו כמובן הטוייבסניקים (טיפוסים שדבקים בטובת הישיבה בעיוורון. "טובת" נהגה "טוייבס"), זוכרים אותם? מתברר שהתופעה המדאיגה הזו לא עוברת גם שנים מאוחר יותר. אלה, כצפוי, צידדו במהלך וכתבו כל מיני דברים משונים על זה שסוף־סוף הם יוכלו להתגאות בכך שהם בוגרים של הישיבה מבלי להתבייש. איזה מוזר זה, אבל כמו שצפיתי ההתכתבויות האלה גלשו מהר מאוד לאזורים גזעניים ולא נעימים. ואני, למרות שהיה לי הרבה מה לומר והרגשתי איך אני כמעט מאבד שליטה על קצות האצבעות שלי ועונה לכל אחד באבי־אביו, עברתי למזלי בינתיים, תוך כדי הסערה, להתכתב בפרטי עם צביקה. אחרי שפרקנו זה מול זה את התחושות שלנו, עברנו להתנחם בכך שאילו היינו שנינו תלמידים בישיבה כיום, והיינו נתונים לחלוקה האכזרית הזו שמזכירה קצת את הפיוט "ונתנה תוקף" – מי לפנימייה של המודרנים אוי ויי, ומי לפנימייה של הסגורים הטובים והמוארים – הרי שבוודאי שנינו היינו נגזרים לאותו צד, ישתבח שמו. אז לסיכום, כתב צביקה, אנחנו לבית המדרש שלנו נקבל את כולם, אפילו בחורים טובים, הרי אף פעם לא מאוחר לחזור בתשובה, לא?
